"לברוח? זה חארטה". שיעור בכיתה עם נרקומן
עמותת "הדרך" מפעילה תוכנית חלוצית, המביאה בני נוער לביקור בקהילת גמילה, בתקווה שהמפגש הבלתי אמצעי עם מכורים ירתיע אותם מכניסה לעולם הסמים והאלכוהול. מרתיע? בקבוצה שביקרה שם השבוע התעניינו בעיקר "איפה אפשר למצוא וודקה בעשר שקל" - אבל היה גם מי שהסכים להודות כי הבין ש"יש מחיר לכל דבר"
"הייתי מת להתחלף איתכם. להיות כמוכם, בן 15-16, ולהתחיל הכול מחדש. תראו לאן הסמים הביאו אותי. אני בן 26, הייתי פעמיים בבית סוהר, לא הייתי בצבא, קשה לי להתמודד עם החיים. כל זה התחיל מחשיש שהתחלתי לעשן בגיל 14. תאמינו לי, כל הבריחות האלה מהמציאות זה חַארְטה".
הללו, שמקיימת העמותה בקהילה הטיפולית בצפון הארץ, משתתפים לרוב בני נוער "רגילים" מבתי ספר הנמצאים בקשר עם העמותה, בעיקר בצפון הארץ. מפגשים כאלה היו מתקיימים בעבר בבית הספר עצמם, אך הפרויקט מאפשר לקיים אותן - לראשונה בארץ - בין כותלי כפר הגמילה. כך, באמצעות החוויה האישית הטמונה במפגש ושיחות גלויות לב, בקבוצות קטנות, עם צעירים מכורים שנמצאים בעיצומו של תהליך הגמילה, לומדים הנערים להכיר מקרוב את המחיר האישי והחברתי הכבד שגובה ההתמכרות.
"אני בת 19, אמא שלי מורה ואבא שלי מהנדס", היא פותחת. "יש לי עוד שלושה אחים ולמשפחה שלי יש כסף. לא ידעתי מעולם מה זה מחסור. אני גדולה מכם רק בכמה שנים, וכבר הגעתי למצב שאני מכורה לחשיש. התחלתי לשתות ולעשן כבר בגיל 14. בהתחלה חשבתי שזה לא נורא אם אני מעשנת ג'וינטים עם חברים או מתחילה את היום עם באנג. לא היה איכפת לי מה חושבים. היה לי קשה לתפקד, הייתי בדיכאון, בכיתי המון - אבל לא קישרתי את זה לחשיש".
ר' משלים את הווידוי, ומפנה מבט לעבר קבוצת בני הנוער שהקשיבו לו - בעניין רב, יש לומר. הם אמנם עדיין תלמידי בית ספר, אך עבור רבים מהם, המסגרת שבה הם נמצאים כעת היא תחנה אחרונה לפני בית סוהר או מוסד סגור. צריכת סמים ואלכוהול היא כבר חלק אינטגרלי מחייהם הקצרים. למרכז הטיפול בהתמכרויות של עמותת "הדרך" הם הגיעו השבוע במטרה להעביר חצי יום בהיכרות עם המציאות שעלולה להפוך בעתיד הנראה לעין למנת חלקם - אם לא ייקחו את עצמם בידיים.
אמנם הפעם משתתפים בסדנה בני נוער המוגדרים "בסיכון", שכבר הספיקו להיפלט ממסגרות החינוך הקונבנציונליות, אך בדרך-כלל זה לא המצב. בסדנאות האינטראקטיביות והייחודיות
מכת מדינה
1 מכל 5 נערים יודע איפה להשיג חשיש
יעל ברנובסקי
סקר של הרשות למלחמה בסמים מגלה מציאות קשה - חל זינוק של 18.5% במספר בני הנוער ששתו אלכוהול בשנה האחרונה. חמישית מהתלמידים לא רואים בשימוש בסם דבר מסוכן
עברו היכרות עם המציאות הקשה של המכורים (צילום: חגי פריד)
את הסדנאות מרכז ומעביר יו"ר העמותה, ד"ר יוסי פלד, סוציולוג חינוכי המתמחה במניעת שימוש בסמים ובהסברה בנושא. "עצם המפגש של בני הנוער עם צעירים נפגעי סמים, בתוך הקהילה המטפלת בהם, בזמן אמת, וחשיפה לאורחות חייהם ולדרך הגמילה הקשה שהם עוברים, מאפשרת להמחיש בצורה הטובה ביותר את הסכנות שיש בשימוש בחומרים משני תודעה, ולנפץ את המיתוסים שמאמצים בני נוער, כאילו שימוש בסמים קלים ושתיית אלכוהול לעתים, אינם ממכרים ואינם מזיקים", הוא אומר בשיחה עם ynet. "הפנייה לבני הנוער במהלך התוכנית מתבצעת בצורה שאינה מאיימת עליהם, מתוך מגמה להביא אותם לתובנות לגבי ההשלכות הקשות היכולות להיגרם בתחילת השימוש בסמים, ולתוצאות ההרסניות בטווח הקצר ובטווח הארוך".
"חשבתי שזה בסדר להתחיל את היום עם באנג"
עישון חשיש היה רק ההתחלה עבור ר'. "כשהייתי כמעט בן 18, לקחתי כדור במסיבה יחד עם חברים", הוא מספר לבני הנוער שמולו. "הם חזרו לחיים רגילים, ואני הגעתי לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית. חודשיים הייתי בחרדות, הסתכלתי על הטלוויזיה וחשבתי שכולם מדברים רק עלי, שכל המשטרה בארץ רודפת אחרי. זה היה ממש קשה ומפחיד. אחרי זה ניסיתי הרואין והתמכרתי אחרי חמש פעמים. התחלתי לגנוב והגעתי לבית סוהר. שום דבר לא עניין אותי חוץ מהסמים. גם עכשיו אני כאן, רק כי המדינה החליטה לתת לי עוד צ'אנס. אם לא אצליח להיגמל ולא אחזיק מעמד, אכנס לארבע שנים בכלא".
ר' מסיים את דבריו, ואחריו עולה א', עם סיפור שונה לגמרי - שנגמר באותו המקום.
נרקומן על דו"ח הילדים:
"המצב ברחוב מזעזע"
יעל ברנובסקי
הנתונים הקשים שנחשפו על השימוש ההולך ותוכף של בני נוער בסמים ואלכוהול הצליחו להדהים את רן, מכור לסמים לשעבר שמדריך היום נרקומנים במסגרת טיפולית: "אלכוהול וסמים מדרדרים מהר מאוד לעבריינות ובית סוהר"
גם אצלה, ההידרדרות לא איחרה לבוא. "עבדתי בבית קפה, ויום אחד פשוט הבנתי שאני לא מסוגלת לעבוד", היא מספרת. "הייתה לי תקופה של חרדות. הייתי שבועיים בבית ופחדתי מהקירות, חשבתי שהם נופלים עלי. כמה פעמים ניסיתי להפסיק לעשן ואחרי כמה ימים הייתי חוזרת לזה שוב. הבנתי שאני לא יכולה יותר, והגעתי למרכז גמילה - ומשם המשכתי לכאן. חשוב לי לספר לכם על עצמי. אני לא הרבה יותר גדולה מכם. גם אני, כמוכם, תמיד חשבתי שלי זה לא יקרה. אבל חשוב שתבינו, שתמיד אפשר לפנות ולבקש עזרה".
נגמלים במרכז לטיפול בהתמכרויות (צילום: חגי פריד)
י', עולה ותיק מגרוזיה, מציג בפני בני הנוער את אחד הסיפורים הקשים ביותר. הוא מעיד על עצמו שהיה ילד מפונק שגדל בבית שלא היה חסר בו דבר: "כולם פינקו אותי, לא הציבו לי גבולות, אז חיפשתי ריגושים. התחלתי לעשן חשיש ואז גם ניסיתי הרואין. הספיקו לי כמה פעמים בודדות כדי להתמכר. הייתי צריך להשיג כל יום בין 200 ל-500 שקל בשביל הסמים, גנבתי אפילו מהמשפחה. יש לי יותר מ-20 תיקים פליליים וישבתי פעמיים בבית הסוהר. כבר הפסקתי לספור חברים שהכרתי מגיל 13 והם מתו בדרך בגלל השימוש. הגעתי עד למצב של מוות קליני. זה שאני יושב כאן מולכם - זה לא מובן מאליו".
רוב המטופלים במרכז לא נפגשים עם בני הנוער. למעשה, המרצים נבחרים בקפידה מתוך עשרות המטופלים, ועוברים הכשרה מיוחדת לשם כך. למפגש עם בני הנוער יש תפקיד חשוב גם עבורם, והם רואים בדבר שליחות. "חשוב לי מאוד להעביר את המסר", אומרת א'. "זה שאני מדברת פה - זה לא מובן מאליו".
הסדנה כוללת גם סיור ברחבי הקהילה, שנראית כמושב קטן הממוקם בנוף פסטורלי, ביקור במגורים ובחדר האוכל, והיכרות עם סדר יומם של המטופלים, שמתחיל ב-6:00 בבוקר. זהו אינו מוסד סגור, השער פתוח, אך אף אחד לא בורח. כולם רוצים להישאר ולחזור לחיים נורמליים. תוכנית הגמילה נמשכת שמונה חודשים, ומבוססת על שיטת "12 הצעדים" המפורסמת, כמו כל הקהילות ברחבי העולם של "מכורים אנונימיים" (החל מ"אלכוהוליסטים אנונימיים" וכלה בכל סוג של התמכרות, מהימורים ועד אכילה כפייתית). המטופלים מגיעים דרך הפניה של שירותי הרווחה, בצו בית משפט או באופן פרטי, וד"ר פלד מספר כי לא מעט מפורסמים עברו תחת ידיו – והצליחו להיגמל.
יודעים מה זה סַחִי? נו באמת
תוכנית המפגשים עם בני הנוער פועלת כפיילוט זה כשנה, ובעמותה מקווים שעם צאתה לדרך של התוכנית למאבק באלכוהול וסמים בקרב בני נוער, שאושרה בחודש שעבר בממשלה, יוכלו לקבל תקציב נוסף ולהרחיבה לכל הארץ.
ובינתיים, מה למדו בני הנוער מהמפגש? על פי שאלותיהם וקריאות הביניים שלהם במהלך הסדנה, לא היה קשה להבין שכנראה לא חידשו להם יותר מדי. כך למשל, כשא' סיפרה שה"רומן" שלה עם האלכוהול החל עם וודקה זולה, צעקה אחת הבנות שגם היא "יודעת איפה אפשר להשיג וודקה בעשר שקל". כשא' מספרת ש"שנה לא היית סַחִי", עוצר אותה מדריך הקבוצה ושואל את הנערים אם הם מכירים את המילה. הגיחוך שמגיע בתגובה לא משאיר מקום לספק. את ר', שמצטייר כ"מומחה" לאקסטזי, שואלים הנערים "איך אפשר לדעת אם הכדורים מקולקלים".
ובכל זאת, ד"ר פלד טוען שההשפעה על בני הנוער היא חיובית בסופו של דבר, ורבים מהם פונים אליו בתום הסדנה באופן אישי ומבקשים עזרה, עבורם או עבור חבריהם. מלווי הקבוצות, שכבר השתתפו בעבר בסדנאות כאלה, מוסיפים כי בשאלונים שהנערים ממלאים לאחר הסדנה, כותבים רובם שהמפגש עם המכורים שכנע אותם לא לצרוך סמים ואלכוהול.
האם השאלונים האלה משקפים את המציאות? קשה להיות אופטימי, אם כי ניכר שהחוויה בהחלט "ניערה" את הנערים וגרמה להם לחשוב. "זה מאוד מפחיד", מסכים אחד מהם לומר בסוף היום. "זה גרם לי להבין שיש מחיר לכל דבר", מוסיפה אחרת. המדריך ממהר ושואל אותה, אם נראה לה שעכשיו היא תפסיק לשתות. "טוב, אל תגזים", היא משיבה בלי היסוס.
לפנייה לכתב/ת 
א' עם התלמידים. התחילה את הבוקר עם "באנג"
צילום: חגי פריד
ד"ר פלד. החמשה בצורה הטובה ביותר
צילום: חגי פריד
מומלצים
