אחרי שנתיים יחד, חיכיתי לשווא להצעת הנישואים

התחלנו לצאת בקיץ של 2007. קצת נבהלתי, מפני שהוא היה גדול ממני ב-11 שנים ופחדתי שהוא ירצה להתחייב מהר מדי. למרות החששות, זה התפתח ממש כמו בסרטים, ואחרי חצי שנה עברתי לגור איתו, בבית שלו, בטריטוריה שלו. נכנסתי לחיים שלו כמו רוח סערה והייתי שם בשבילו כל היום, כל יום. הרגשתי את הפרפרים בבטן ואת האהבה זורמת לי בדם, התרגשתי כל פעם מחדש כשהוא נכנס הביתה.

כך חלפה לה שנה. הרגשתי שאני במקום הכי טוב שיכול להיות, והנה, זהו, אני מרגישה בשלה ומוכנה להינשא לנסיך שלי. כבר לא פחדתי ממחויבות, והייתי בטוחה שבקרוב הוא עומד להציע לי נישואים. אבל חלפה עוד חצי שנה, ושום דבר לא הגיע.

התחלתי לזרוק כל מיני משפטים באוויר על חתונה, עשה רושם שהוא מקבל את זה בהבנה וממש בקרוב זה יגיע.

הוא אמר שהוא אוהב אותי ורוצה שאהיה אם ילדיו, אבל אמר גם שאין לאן למהר.

נשארנו יחד, הוא הבטיח שזה יקרה. "רק תני לי את הזמן שלי, שזה יבוא ממני". 

באמת ובתמים בלי זדון, נכנסתי להריון

ואני שוב התחלתי לחשוב, איזה זמן הוא רוצה לעצמו? הוא בן 37 עוד מעט, ואנחנו יחד כבר שנתיים. אני גרה איתו, יש לו עסק מצליח, דירה משל עצמו, והוא כבר הגשים וכבש את כל היעדים שלו. אין זמן טוב יותר בשבילו מאשר עכשיו. ולהפך, אני זו שצריכה לחשוב על מה שאני מקריבה למענו, למעננו.

כעבור שלושה חודשים נוספים של מחשבות, הביטחון שלי ירד. הרגשתי פגועה, אוהבת ולא אהובה. החברים הקרובים, המשפחה וכל הסובבים ניסו לנער אותי ולפקוח לי את העיניים, אבל הייתי מאוהבת עם אגו פגוע.

תני לו להעריץ את האדמה שאת דורכת עליה

הכרתי את אחד הבחורים היפים ביותר שראיתי בחיי. פחדתי לזרום, המצפון דיבר אליי המון, אבל אז הבנתי שאם בן הזוג שלי שממתין לי בארץ היה מעוניין להתחייב אליי, כנראה הוא היה עושה את זה מזמן. אם הוא באמת היה רוצה אותי כאם ילדיו, הוא לא היה לוקח אותי לעשות הפלה. אם הוא היה מכבד אותי ואוהב אותי - לא הייתי צריכה לדבר על חתונה.

ושאף אחד לא יבלבל לי את המוח עם המונח "פחד ממחויבות". גברים אוהבים לכבוש, להציב יעדים ולעמוד בהם. כנראה אני לא הייתי אחת מהיעדים שלו.

אם אני צריכה להצביע על רגעי אושר בחיים שלי, אצביע על הערב המדהים ההוא, בו הרגשתי כל כך טוב עם עצמי, יפה, מחוזרת ומיוחדת.

למדתי שברגע שאת מעלה את נושא החתונה והגבר לא מתחיל להראות נכונות ועשייה - הדרך שלך משם לתחתית מהירה מאוד. את לא צריכה להגיע לשלב הזה. תני לו להעריץ את האדמה שאת דורכת עליה, שיבין שאת אחת ומיוחדת, שרק את יכולה לעשות אותו מאושר ושבלעדייך אין לו אוויר לנשימה.

אם הוא לא מבין את זה, אז צר לי, הוא כנראה כבר לא יבין את זה בחיים. ואת לא רוצה להישאר עם אחד כזה כל חייך.