סיכום NFL: היתה עונה עשר, נשארנו עם 12
עד לחודש דצמבר היו אינדיאנפוליס וניו אורלינס בלתי מנוצחות. חושבים שזה באמת משנה? חוקי הכבידה של הפוטבול משתנים בינואר. אמיר בוגן מסכם את העונה הסדירה ומנסה לשווא לשרטט מפת התמצאות לקראת הפלייאוף, שייפתח בשבת. וגם: אלו הם נבחרי העונה של ליגת ה-NFL
אם נכנסתם לכתבה הזאת, אתם בטח רוצים לקבל תשובות בנוגע לפלייאוף שייפתח בשבת. בוודאי לדעת מי תזכה השנה באליפות, או לכל הפחות, מי הן המועמדות שיגיעו לסופרבול (שיתקיים במיאמי ב-7 בפברואר). צר לי, תשובות לא תקבלו ממני. לא לשאלות הללו. לא כרגע. אמנם מאחורינו עונה סדירה בת 17 שבועות, וזו היתה אמורה לרמוז במשהו על שעומד בפנינו. אולם הפעם, יותר מתמיד, העתיד אינו מהווה נגזרת של העבר. סיבה ותוצאה? לכו ותמצאו את הקשר.
מה שכן אפשר לקבוע בוודאות זה ש-20 מקבוצות ה-NFL כבר לא יתמודדו על התואר - ביניהן פיטסבורג סטילרס. האלופה היוצאת עוד אחת מקורבנות השיטה הנפלאה של הליגה המצליחה והתחרותית ביותר בארצות הברית, כנראה בעולם. גם השנה מחצית מתריסר קבוצות הפלייאוף - ניו אינגלנד, ניו יורק ג'טס, סינסינאטי, דאלאס, ניו אורלינס וגרין ביי - לא העפילו אליו אשתקד.
בן רות'ליסברגר בסופרבול 2009. האלופים כבר בחוץ (AFP)
מה אומרת מפת הכוכבים?
אם בכל זאת נתעקש לנסות ולראות את עונת 2009 כמכלול, נבתר אותה לחתיכות לטובת אנליזה מחכימה וקרת רוח, הרי לכם שתי המתמודדות לאליפות השנה: אינדיאנפוליס קולטס כנציגת ה-AFC, וניו אורלינס סיינטס כנציגת ה-NFC. אוי איזה משחק זה הולך להיות...רק שהוא לא הולך להיות. כנראה.
מצחיק. עד לפני כחודש כולנו התלהבנו מתצוגות התכלית של שתי הקבוצות והקווטרבקים הנוצצים שלהם, פייטון מאנינג ודרו בריז. מעולם לא הגיעו שתי קבוצות אל השבוע ה-14 של העונה הסדירה כשהן מושלמות ונטולות הפסד. בליגה תובענית כמו ה-NFL מדובר בהישג אדיר, כזה שאמור להעיד גם על המשך הדרך. כשניו אינגלנד פטריוטס עשו את הלא יאמן ב-2007 וסיימו עונה מושלמת של 0:16, הם המשיכו עם התנופה והגיעו עד לסופרבול.
בריז וג'רמי שוקי. עונה מושלמת אין, אליפות אולי (MCT)
אבל למרות היכולת המשכנעת של הסיינטס והקולטס לאורך תקופה כל כך ארוכה, אל הפלייאוף הן מגיעות במומנטום רע מאוד, וניסיון העבר כבר לימד אותנו וגם את טום בריידי וביל בליצ'ק - בפלייאוף המומנטום הוא הדבר החשוב ביותר. הניו יורק ג'איינטס הגיעו לשיא ברגע הנכון לפני כשנתיים והנחילו לפאטס הפסד ראשון ברגע האמת. ההפסדים הראשונים של הסיינטס הגיע בשבוע ה-15, של הקולטס שבוע יותר מאוחר. מאז לא ניצחו. אל שלבי ההכרעה הן מגיעות עם מאזן 5:27.
בין טימטום למומנטום
אז אולי בעצם ניתן לגרוע את שתי הקבוצות מתמונת הסופרבול? לא הייתי ממהר לעשות כן. המומנטום הרע של הסיינטס, בוודאי של הקולטס, נובע מאי הרצון שלהם לסכן שחקני מפתח - מאנינג ובריז ביניהם - במשחקים האחרונים של העונה הסדירה, אחרי שכבר השיגו את מבוקשם בכל הנוגע למיקומן בפלייאוף ויתרון הביתיות (הסיינטס נעזרו במחדלי מינסוטה וייקינגס). אנחנו בהחלט לא נוציא את שתי הקבוצות מהדיון בהסתמך על יכולת אחרוני המחליפים.
מאנינג צופה מהצד ונגעל במשחק האחרון של העונה (AP)
לא נוציא מהדיון, את הסוגייה השנויה במחלוקת: האם זהו מהלך חכם להותיר את השחקנים המובילים על הספסל, או על מיטת הטיפולים?
| AFC | מאזן | מומנטום |
| 1. אינדי | 2:14 | 2 הפסדים |
| 2. סן דייגו | 3:13 | 11 נצחונות |
| 3. ניו אינגלנד | 6:10 | 1 הפסד |
| 4. סינסינאטי | 6:10 | 1 הפסד |
| 5. ג'טס | 7:9 | 2 נצחונות |
| 6. בולטימור | 7:9 | 1 נצחון |
| NFC | מאזן | מומנטום |
| 1. ניו אורלינס | 3:13 | 3 הפסדים |
| 2. מינסוטה | 4:12 | 1 נצחון |
| 3. דאלאס | 5:11 | 3 נצחונות |
| 4. אריזונה | 5:11 | 1 הפסד |
| 5. גרין ביי | 5:11 | 3 נצחונות |
| 6. פילדלפיה | 5:11 | 1 הפסד |
הפוטבול הוא הספורט הקבוצתי ביותר בנמצא. מתן מנוחה לכוכבים אולי תשפר את הסטטוס הפיזיולוגי שלהם, אך עלולה לפגוע בכימיה של הקבוצה כולה.
הקולטס שילמו פעמים רבות בעבר מחיר על המדיניות של טוני דאנג'י, שאותה ממשיך העונה יורשו וחביבו, המאמן ג'ים קולדוול. במקרה של הסיינטס, השחקנים ראו עונה מושלמת באופק. ברגע שאפשרות זו ירדה מהפרק, אבדה גם המוטיבציה ונגמר הגז. כדי לנסות ולמלא את המצברים, שון פייטון החליט לתת להם מנוחה בהזדמנות הראשונה.
החלטה שגויה? האוהדים לבטח חושבים כך, הם לא רכשו כרטיסים יקרים כדי לראות את המחליפים. את זה הם יכולים לעשות מהכורסא בבית מול הפלזמה. פתאום המשחקים המאוחרים, רגע לפני הפלייאוף, נראים כמו אלו המיותרים של קדם העונה. הקומישינר רוג'ר גוּדל לקח את התלונות לתשומת לבו וכנראה שיסתפק בכך. אין דרך טובה לפתור את הבעיה.
רקס ראיין והג'טס. פלייאוף במזל (MCT)
מה עם התחרותיות?
והתופעה? היא מהווה בעיה קשה אף יותר, כשסוקרים את מסלול ההתקדמות של הג'טס, לאחר שהנחילו לקולטס הפסד ראשון בעונה שבועיים לסיומה. צ'אד אוצ'וסינקו הבטיח לעצור את הניו יורקים במשחק האחרון של העונה הסדירה, אבל כוכב סינסינאטי בנגאלס נתן כהרגלו לפה לרוץ מהר יותר מרגליו. הוא מיעט לשחק וחזה בג'טס מנצחים 0:37 בדרך אל הוויילד-קארד. בשבת הוא יפגוש בהם שוב, הפעם בסינסי. עכשיו, לכו תבנו על המומנטום של הג'טס.
רצף הנצחונות של הג'טס על הקולטס והבנגאלס נתנו להם מאזן 7:9 - זהה לזה של בולטימור רייבנס, שהצטרפו אליהן בוויילד-קארד (ויתארחו בניו אינגלנד ביום א'), וכן של פיטסבורג ויוסטון טקסאנס, שנשארו בחוץ בגלל מאזן פנימי ב-AFC.
זה לא הוגן, אבל האם מישהו באמת יכול לבוא בטענות למאמנים? שאלה טובה וגם עליה אין לי תשובה ברורה. הייתי יותר נחרץ עד לשבוע הסיום של העונה. בעוד קולדוול ופייטון נותנים מנוחה לכוכביהם, הלך בליצ'ק על הכל בשביל כלום ביוסטון ואיבד את ווס וולקר, שקרע את רצועות הברך בתיקול עם ברנרד פולארד - אותו סייפטי מקולל. אשתקד, כשחקן קנזס סיטי הוא גמר לבריידי את העונה כבר בתחילתה. הפעם, כשחקן הטקסאנס, השבית את הכלבויניק האדיר בשבוע האחרון.
וולקר פצוע. הפטריוטס איבדו שחקן מפתח (AP)
פציעה זו מהווה מהלומה מזעזעת במיוחד לשאיפות הפטריוטס לזכות באליפות רביעית בעשור. ספק אם בכלל יעלה בידם להגיע לגמר ה-AFC. הדרך נראית סלולה עבור סן דייגו צ'ארג'רס, שנמצאת במומנטום הטוב מכולם עם 11 נצחונות רצופים. עם פיליפ ריברס בכושר אדיר, התקפה מתואמת ומגוונת והגנה מומרצת מחדש, קשה לראות מי יכול לעצור את ה"בולטס". למעט הקולטס.
מאנינג איז דה מאן, וגם ה-MVP
למען האמת, אם יש מועמדת ראויה מכולם, זוהי אינדי ולו רק בגלל מאנינג, שיזכה כמעט לבטח בתואר ה-MVP הרביעי שלו (שיא ליגה). לא שהיתה לו עונה יוצאת מן הכלל, אבל הקווטרבק העילאי הזה הוכיח השנה יותר מתמיד יכולת הסתגלות על אנושית.
כשכל סביבת העבודה שלו משתנה - מאמן חדש, שחקני מטרה צעירים וחסרי נסיון ומשחק ריצה שואף לאפס, הוא ממשיך בשלו. כשהוא על המגרש, אי אפשר לקבור את הקבוצה. בראיה לאחור, אפילו ההחלטה התמוהה של בליצ'ק מהמותחן האדיר ב-15 בנובמבר נראית היום הגיונית. שווה לקחת כל סיכון שהוא ובלבד שיימנע את הכדור ממאנינג - הרוצח קר הרוח. וכפי שהוכיח בסופו של דבר, גם סדרתי. ההימור של הפטריוטס נכשל - הקולטס ניצחו 34:35.
ריברס על הריצפה, עם הפנים למעלה (AP)
בלאגן ב-NFC
אפשר להעריך שמאנינג ישוב לסופרבול, אבל זה בערך מה שאנחנו עושים בכל שנה בעשור האחרון. סן דייגו היא האיום העיקרי, אבל ניו אינגלנד ואולי אפילו בולטימור יכולות להפתיע. ב-NFC המצב נראה הרבה יותר עמום. מאז הניצחון האדיר על הפאטס בסוף נובמבר, הסיינטס בדעיכה. הם מקווים כי לא מדובר ברגע השיא שלהם העונה, ממשיכים לחלום על הופעה ראשונה בסופרבול ויש להם את הפוטנציאל לעשות כן. וגם את הביתיות.
החלום להשיג עונה מושלמת, הופר על ידי דאלאס קאובויס, אולי הקבוצה החמה ביותר ב-NFC. טוני רומו כבר לא מוטרד על ידי טרל אוונס ומצא לעצמו שחקן מטרה חדש בדמות מיילס אוסטין - תגלית העונה. ה"בויז" הציגו לשם שינוי דצמבר חיובי ובונים על ניצחון פלייאוף ראשון מזה 13 שנים, כבר במשחק הביתי באיצטדיון החדש והמפואר שלהם מול פילדלפיה איגלס השנואים והמאיימים. לא בגלל מייקל ויק - פיטבול שהוליד עכבר. הוא נובח, דשון ג'קסון גם נושך.
ברט פארב. אותות העיל (MCT)
בשלב זה שואלים במינאפוליס האם לברט פארב נותר כוח להוליך את הווייקינגס. הקווטרבק בן ה-40 התחיל את העונה כסיפור הכי גדול שלה ורוצה לסיים באותה דרך עם גביע וינס לומברדי. ההוא מ"למבו פילד". יתכן שבדרך יהיה עליו להתמודד שוב עם יורשו בגרין ביי, ארון רודג'רס. אם כך יהיה, צפוי לנו עוד קרב יוקרתי, הפעם צמוד ושקול יותר. הפאקס נראים בכושר מצוין ברגע הנכון, בניגוד לפארב ואדריאן פיטרסון שאיבדו אנרגיות.
אבל לפני זה, על רודג'רס להתגבר על קווטרבק מזדקן אחר, קורט וורנר ואריזונה קרדינלס. כמעט שכחנו מסגני האלופים. לא רק שחזרו לפלייאוף, הם נראים מגובשים הרבה יותר. עם לארי פיצג'ראלד ואנקואן בולדין, הגנה משודרגת ואפילו משחק ריצה. מי תהיה אריזונה של 2010? אין שום סיבה שאלו לא יהיו הקרדינלס שוב.
פיץ'. בונה על עוד סופרבול (AP)
נבחרת העונה
קווטרבק: דרו בריז, ניו אורלינס. הוא נתן עונה טובה יותר ממאנינג ה-MVP, בין השאר כי לרשותו עומדים כלים התקפיים רבים ומגוונים יותר. בינהם גם נושאי כדור אפקטיביים.
ראנינג-בק: כריס ג'ונסון, טנסי. נשא את הטייטאנס על הגב ברגעים קשים ואת הכדור בידיו לאורך 2,006 יארדים (השישי בהיסטוריה שרץ ליותר מאלפיים בעונה).
פול-בק: לאונרד וויבר, פילדלפיה. חסם וסלל דרכים לאחרים, ולא פעם לעצמו.
רסיברים: וינסנט ג'קסון, סן דייגו ורג'י וויין, אינדיאנפוליס. ג'קסון תמיד היה גבוה (1.95 מ'), אבל העונה הוא נסק לרום חדש עם הידיים הארוכות שלשם שינוי גם תפסו את הכדורים שמסר לעברו פיליפ ריברס הנהדר. וויין תמיד תפס את המסירות של מאנינג כשחקן מטרה ראשי ולא נבוא אליו בטענות על יציבותו. מישהו זוכר אחד, מרווין האריסון?
כריס ג'ונסון. לא הפסיק לרוץ (AP)
טייט-אנד: ורנון דייויס, סן פרנסיסקו. הציל לעצמו ולאלכס סמית' את הקריירה עם 965 יארדים ו-13 טאצ'דאונס.
טאקלים: אנדרו ווית'וורת', סינסינאטי וראיין קליידי, דנבר. שומר הראש של קרסון פאלמר השברירי שמר עליו מול גלי הפאס-ראש של הרייבנס, הסטילרס והאחרים. שומר הראש של קייל אורטון סייע לו בהתאקלמות כמחליף של ג'יי קאטלר.
גארדים: ג'אהרי אוואנס, ניו אורלינס ואלן פנקה, ג'טס. יתכן שהאוצר האמיתי של הסיינטס בדראפט 2006, שם דלו את רג'י בוש ומרקוס קולסטון. לולא נבחר מאוניברסיטת בלומסבורג האלמונית, ספק אם ל'בלאק-אנד-גולד' היתה אופציה קרקעית. פנקה הוא כבר אולד-ניוז. היות הג'טס קבוצת הריצה הטובה ביותר נזקפת לא מעט לזכותו.
סנטר: ניק מאנגולד, ג'טס. ראו מקרה פנקה וצרפו הערה: איפה היה הרוקי מארק סאנצ'ז ללא חסותו.
דווייט פריני. צעד ראשון של כדורסל (AP)
דפנסיב-אנד'ז: דווייט פריני, אינדיאנפוליס וג'ארד אלן, מינסוטה. ההגנה של הקולטס בנויה כולה על הלחץ הבלתי פוסק של פריני וחברו האופרטוניסט רוברט מאת'יס מהצד השני. אלן הוא הדובדבן שבקצפת - אם כך תרצו לתאר את קו ההגנה הטוב בליגה.
דפנסיב-טאקל: וינס ווילפורק, ניו אינגלנד ודארנל דוקט, אריזונה. הראשון עצום כל כך וחוסם בגופו של נתיבי הריצה - שחקן כוח. השני פשוט שחקן חרוץ, נמרץ וזריז שמחרב את קווי ההתקפה של היריבות במוח.
ליינבקרים: פטריק וויליס, סן פרנסיסקו, אלוויס דומרוויל, דנבר ולונדון פלטשר, וושינגטון. מכונת התיקולים של הפורטי-ניינרס לא מתכוונת לעצור בקרוב. גם לא זו הוותיקה יותר של הרדסקינס - אחת היחידות שעדיין עובדות בבירה. אלוויס הוא המלך, מלך הסאקס של הליגה לצורך העניין עם 17 בסך הכל. המנוע שלו לא הפסיק, גם כשהברונקוס דעכו. עיטור כבוד שמור לריי לואיס, בגיל 34 הוא ממשיך להוליך את להקת הזאבים הנבכנים של הרייבנס.
דרל ריביס מנטרל גם את טרל אוונס (AP)
קורנרבקים: דרל ריביס, ג'טס וצ'ארלס וודסון, גרין ביי. שימו לב לסטטיסטיקה הנדירה של שחקן הפאקרס: 9 אינטרספשנס (3 מתוכם הוחזרו לטאצ'דאון), 4 פאמבלים ושני סאקס. נציג התפוח הגדול חטף רק שש אינטרספשן, אבל זה בגלל שאף אחד לא זורק כדורים לעברו. הוא פשוט השומר האישי הטוב בנמצא. אנדרה ג'ונסון, טרל אוואנס, רנדי מוס, וויין ואוצ'וסינקו. טובי הרסיברים נותרו חסרי אונים מולו ולכן הוא שחקן ההגנה של העונה.
סייפטיז: דארן שארפר, ניו אורלינס ואדריאן ווילסון, אריזונה. ההברקה של שוק השחקנים החופשיים השנה שייכת למנכ"ל הסיינטס, מיקי לומיס, שהביא את שארפר. בגיל 34 גבה 9 אינטרספשנס - 3 מהן הוחזרו על ידו לטאצ'דאון ו-376 היארדים הכוללים שצבר בעקבותן הם שיא ליגה חדש. שר ההגנה של הקרדינלס ממשיך להשתבח ומכוון לעוד סופרבול.
קיקר: סבסטיאן ג'אניקובסקי, אוקלנד. הכדורגלן הפולני עשה הסבה מוצלחת לכדור הפוטבול. השנה כבש שער שדה מ-61 יארד - מהארוכים בתולדות המשחק. פאנטר: שיין לכלר, אוקלנד. לו הצלחת הריידרס היתה נמדדת בבועטים שלהם, הסופרבול היה מובטח. לכלר הוותיק נתן את אחת העונות הטובות ביותר אי פעם לפאנטר. מחזיר בעיטות: ג'וש קריבס, קליבלנד. ארבעה טאצ'דאונס הופכים את הבחירה לברורה מאליה. לנו, לא לבראונס, שמסרבים לשדרג את שכרו.
ג'וש קריבס דוהר מחוץ לקליבלנד (AP)
הרוקי ההתקפי: פרסי הרווין. האקס-פקטור של הווייקינגס ופארב. הרוקי ההגנתי: ג'ייקוב לייסי, אינדיאנפוליס. הפתעה? בראין קושינג כבר זכה בתואר, אבל הקורנרבק שאפילו לא נבחר בדראפט, הפך בצל הפציעות בסקנדרי של הקולטס לשחקן הרכב משמעותי ומפתיע במיוחד. בצד השני? ג'רוד פאוורס. עוד רוקי.
שחקן הקאמבק: וינס יאנג, טנסי. בעונה שעברה הודח הקווטרבק הצעיר מההרכב לטובת קרי קולינס, נכנס לדכאון והיה על סף סיום הקריירה (יש הטוענים שגם את חייו). מאז יצא מתוק: רצף הפסדי קבוצתו, הביא לקרקוע קולינס ויאנג זכה להתחלה חדשה וכל כך אופטימית לשם שינוי. כמנהיג החדש, הוליך את הטייטס ל-8 נצחונות בעשרת המשחקים האחרונים של העונה. מאמן השנה: ג'ף פישר, טנסי...אחרי זינוק מזעזע, הצליח להשאיר את קבוצתו תחרותית עד לקו הסיום.
ג'יי קאטלר (MCT)
פלופ העונה: קאטלר, שיקגו. האם 27 טאצ'דאונס מול 26 אינטרספשנס היו שווים כל כך הרבה מאמצים? בדיחת השנה: אוקלנד ריידרס. בדיחה עצובה ועדיין בדיחה. ג'אמרקוס ראסל מאיים על מעמדו של ראיין ליף כ'פלופ' של כל הזמנים - שלוש שנים בלבד אחרי שנבחר ראשון בדראפט. המאמן טום קייבל הצליח להשתלט על שחקניו הפרועים, אבל לא על יצריו. וכמובן אל דייויס. חה..חה...
ובכל זאת, נהמר
סינסינאטי - ניו יורק ג'טס (שבת, 22:30. שידור ב-ESPN). סאנצ'ז לא מוכן עדיין לשלב הזה. ג'ונתן ג'וזף וליאון הול יחטפו אותו ויעבירו אותו לקרסון פאלמר ומשם לאוצ'וסינקו, שיפתח את פיו לרווחה וישתיק את רקס ראיין והג'טס. נורב טרנר והצ'ארג'רס ישימו קץ לחגיגות שלו.
דאלאס - פילדלפיה (ראשון ב-3:00 לפנות בוקר. שידור ב-ESPN). רומו, אוסטין וג'ייסון וויטן חמים בהתקפה, אולם הניצחון של הקאובויס יושג באמצעות אנתוני ספנסר ודמרקוס ווייר שיצודו את דונובן מקנאב בצד השני. פארב כבר חושש מגורל דומה.
ריי רייס והרייבנס. מריחים דם (AP)
ניו אינגלנד - בולטימור (ראשון, 20:00. שידור בערוץ המזה"ת). בריידי ומוס אינם כתמול שלשום ובלי וולקר אופציית המסירה בעייתית. טרל סאגס, אד ריד וריי לואיס מריחים דם. מנגד נשאלת השאלה, מי יעצור את ריי רייס, מהתגליות הגדולות של השנה. הפאטס ייכשלו, הקולטס יצליחו.
אריזונה - גרין ביי (ראשון, 23:30). קן וויזנהאנט בונה את הקרדינלס על פי מודל הסטילרס, החביב עליו. השנה יש לו משחק ריצה והגנה נהדרת. 'פיץ' מוכן לעוד המראה לסופרבול. לפאקרס אין תשובה ליכולת שלו, גם לא לסיינטס.
לפנייה לכתב/ת 
