זה קורה במשפחות הכי סרוגות

חלק א': מוסר אביך ותורת אמך 

המגזר התמכר ל"סרוגים". הצעירים רואים בסדרה את עצמם ואנחנו רואים בה את הילדים שלנו או את החברים שלהם. ובמגזר, ככל שאנחנו אוהבים כך אנחנו גם חופרים ומנתחים ומתווכחים ומתקטננים על כל פרט עד כמה הוא אותנטי ועד כמה הוא מביך ועד כמה הוא קורה רק בביצה של ירושלים אבל בשום אופן לא אצל צעירי המגזר בבאר-שבע.

השאלה המשמעותית (והרלוונטית יותר לחיי) העולה מהסדרה המצויינת הזו, על שתי עונותיה, היא: איפה ההורים של כל הילדים האלה? איפה אנחנו? החברים שלי, המחותנים שלי, אנחנו. מן הבחינה הזאת הסדרה אינה משקפת מציאות. למרות תענוגות הביצה, את רוב השבתות והחגים מבלים רוב הרווקים הדתיים בבית הוריהם ויום החתונה של כלה דתית (אפילו היא בת שלושים פלוס) לעולם יעבור בבית הוריה ולא במאורת הרווקות שלה.

אז הנה הם, ההורים הנעדרים של פרחי הביצה, בני דורי: המלחיצים,

המתערבים, המעורבים, הנמנעים, הזורמים, המאפשרים, החונקים, הפלורליסטים, השמרנים. זה אמנם נשמע לגמרי כמו כל ההורים בעולם, אבל רוח אלוהים בעצמה מרחפת מעל אלה וארומה של "כיבוד הורים" מתעננת מעל כל זוג צעיר בפוטנציה. שמע בני מוסר אביך ואל תסתום אוזניים כשאמא שלך מדברת אליך!!!

להורי המגזר יש מה להגיד עד שהילדים מוצאים זוגיות ("למה אתה מחכה?" או "בחורים לא יחכו לך עד שתגמרי תואר שני" ומנגד גם "מה אתה ממהר? אתה נורא צעיר"), יש להם מה להגיד אחרי שהילדים מצאו ("יותר מדי זמן להסתובב זה לא בריא, החלטתם? תתארסו! תתחתנו!" או "מה בוער? אתם עוד בקושי מכירים, ארבעה חודשים זה כלום"), והם גם מעירים לגופו של עניין על התאמה דתית, עדתית, השכלתית, השקפתית, פוליטית, ערכית ועל ההורים של המיועד/ת. כאילו לא מספיק שצעירי המגזר המבולבלים חושבים ש"התאמה" היא שתי רשימות מכולת עם מטען גנטי זהה, באים הוריהם ומבלבלים אותם יותר.

שיהיה לגמרי ברור, אני בעד ההורים. אני בעד שהורים יהיו המשפיעים המשמעותיים בחיי ילדיהם. זו חובתם. אסור להם לפחד מלומר את דעתם, גם אם להשומע לא ינעם. אני גם חושבת שכדאי מאד לצעירים להקשיב להורים שלהם, להתייעץ איתם, לפתוח את הלב ואת הראש ולהאמין שהורים באים באהבה ואכפתיות. אני אפילו נוטה לומר שרוב ההורים צודקים רוב הזמן ברוב הדברים...

הורים עשויים להיות יסוד משמעותי חיובי בשלב חיפוש הזוגיות ואחר כך גם בחיי זוגיות ומשפחה טובים של ילדיהם, תלוי בחינוך וביחסים מיום הולדתו של הילד ולא כשהוא או היא בת שמונה עשרה או שלושים. ומצד שני הורים עלולים להיות למשא לגמרי לא פשוט בחיי הזוגיות והמשפחה של ילדיהם. במיוחד כשהם מתנגדים לבחירה של ילדם הם עלולים ליצור נבואה שתגשים את עצמה בגלל הצורך של הזוג להוכיח כל הזמן אחרת. פשט נבואה שעלולה להגשים את עצמה.

הרבה הורים מקבלים

את הבחירות הזוגיות של ילדיהם בשמחה, חלק מההורים מקבל את הבחירה בתמיהה או דאגה אך תומך בזוג הצעיר, חלק אחר מסתייג באופן סמוי או גלוי במידה מעטה, ואפילו במקרים מאד קיצוניים בהם ההורים מתנגדים באופן מפורש לזוגיות, כשהם מנסים לחבל בה בדרכם, כשהם מתבצרים בעמדותיהם המכאיבות, אני בעד להתחשב בדעתם ובכל מקרה לעשות את המכסימום כדי לא לטרוק את הדלת, זאת על אף שמבחינה הלכתית התנגדות ההורים אינה מחייבת לעניין הזיווג.

תמיד יותר כדאי שלילדים שלכם יהיו שתי סבתות פעילות ושני סבים מפנקים.

ולבסוף, ההורים הם שקובעים את סוג היחסים שיהיו להם עם הזוג הצעיר ומשפחתם החדשה. האחריות להיות מודל מכבד, מקבל, תומך, נותן ובמידת האפשר אוהב, היא על ההורים. תמיד. ללא שום יוצא מן הכלל. 

יעל משאלי עוסקת בייעוץ זוגי ומשפחתי ובהדרכת הורים.

בשבוע הבא חלק ב': הילכו שניים יחדיו? מי מתאים למי ולמה.