להעסיק נשים, זה משתלם יותר
מנכ"לית comme il faut יוצאת נגד הקריאה להדיר את רגליהן של אימהות ונשים בהיריון ממעגל העבודה, ומזכירה כי לא מעט מחקרים כבר הוכיחו שמידת הפרודוקטיביות של נשים בעבודה גבוהה יותר, בין אם הן יוצאות לחופשת לידה ובין אם לאו. דעה
מיכאל בן ארי ניסה לאחרונה לשכנע את חברי הכנסת וכך גם את הציבור כי לא משתלם להעסיק נשים בגלל האפשרות שלהן לצאת לחופשת לידה ממושכת, של 5 חודשים. הוא אף הסביר כי "בפעם הבאה שתבוא אלי אשה ויבוא אלי גבר, אני מעדיף את חודש המילואים שלו, שאני יודע להתמודד עם זה".
הוא לא הסתפק בהשמעת דעתו הדכאנית על נשים עובדות ויצא במתקפה משפטית ותקשורתית נגד שדולת הנשים בישראל שביקרה את דבריו במליאה. כמי שמעסיקה נשים - וכמעט רק נשים ב-22 שנים האחרונות - אני חשה צורך ואף חובה להגיב על קולו, שהוא, לצערי קולם של בכירים רבים בשוק התעסוקה. אותם קולות הקוראים להדיר אמהות ונשים בהריון ממעגל העבודה בטענה שהעסקתן לא משתלמת.
טענה זו ודומותיה נובעות מתפיסה תעסוקתית מוטעית בעיני: מדידת יעילותה של עובדת על פי מספר השעות שבהן היא נוכחת בעבודה ו"מחממת את הכיסא". אפשר, ואף רצוי מבחינה כלכלית, להספיק יותר בפחות זמן וכשהזמן מוגבל, כמו אצל רוב הנשים, העבודה מתבצעת במהירות רבה יותר וביעילות. נכון בעיני למדוד עובדת על פי המוטיבציה שלה, הישגיה, על פי הגשמת יעדים ומטרות, יחסי האנוש שלה עם סביבת עבודתה, ולא על פי מספר השעות שהחתימה בכרטיס הנוכחות.
במקומות שונים נטען שהגיוני ואף הוגן לשאול אישה על תוכניות הילודה שלה בראיון הקבלה לעבודה, מאחר שאלו משפיעות במישרין על ימי היעדרותה במהלך העסקתה. האם כל אותם מעסיקים מאמינים גם שיש לשאול גבר על ימי המילואים שלו מראש ולפסול אותו על בסיס כך באותה המידה? וודאי שלא.
תפקידה של האשה?
התפיסה הרווחת בארץ גורסת כי כל מה שקורה בספרה הפרטית- לידה, טיפול בהורים בוגרים וחינוך ילדים הוא תפקידה של האישה; ואילו שירות בטחוני הוא עניין ציבורי אליו צריכים להירתם כולם, כולל מעסיקים. לדעתי, קיום משפחה וחינוך ילדנו הוא אינטרס של כלל החברה, לא פחות מביטחון.
וזה רק צד אחד של המטבע: באווירה התעסוקתית השוררת כיום אין כל התחשבות בחיי משפחה. מעסיקים קובעים פגישות חשובות ביום הראשון ללימודים וגבר מצופה להישאר בעבודה עד הלילה כהוכחה לתרומתו למערכת. עם מי תחלוק, אם כך, האישה העובדת את הנטל?
המעסיקים הם לא הקורבן בסיפור הזה. למעסיקות ולמעסיקים יש תפקיד מכריע בשאיפה לחלוקת תפקידים שוויונית בין נשים לגברים, והם נושאים עליהם אחריות לא רק כלפי העסק הפרטי שלהם, כי אם גם כלפי החברה שבה הם חיים.
כדי שנשים יהיו חופשיות לשאת בנטל באופן שווה לגברים, צריכים המעסיקים להתייחס אל כל עובד ועובדת שהם בעלי משפחה ככאלו הראויים להתחשבות מסוימת. רק כאשר יפסיקו עובדים ועובדות להימדד על פי מספר שעות שהם מקדישים למקום העבודה, תיעלם האבטלה הסמויה, היעילות תעלה, שעות הפנאי יתרבו ונוכל כולנו לחיות בחברה שפויה יותר, נעימה יותר לנשים ולגברים, שוויונית יותר וכן - גם רווחית יותר.
ומילה אחרונה למיכאל בן ארי, צא ולמד את המחקרים הרבים שכבר הוכיחו את מידת הפרודוקטיביות הגבוהה יותר של נשים בעבודה, בין אם הן יוצאות לחופשת לידה ובין אם לאו.
לפנייה לכתב/ת 
