אמא, יש חילוני בכיתה שלי

קובי אוז

טרנטה ומשאית נפגשים על גשר

בפיוט מרגש, שר ומבקש סבי עליו השלום "קבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ". ברגע זחוח במיוחד חשבתי לעצמי שהחלום שבפיוט התגשם. אכן, רוב הנדחים התקבצו מכל רחבי תבל והגיעו לכאן במהלך פלאי של תקומה בלתי תקדימית. אז איך יכול להיות שהשיבה לציון לא הניבה עד עכשיו זרם חינוכי טבעי ומרכזי, המשלב יהודים דתיים וחילונים תוך כבוד הדדי?

כשנפגשים הכל משתנה, אנחנו לא טרנטות ולא משאיות, כל אחד מאיתנו מביא משהו אחר לסל הכללי ורק ביחד אפשר לעשות פה משהו מיוחד, אחרת לא חזרנו באמת הביתה. וכך, במקום להיות קהילות מתגוננות, נקבץ יחדיו מלוא הטנא, מדע ורוח, היסטוריה וחידוש ונעשה זאת בכבוד הדדי עם עמוד שדרה חזק ומבלי להפוך את עורנו. אם ילדי ישראל רבים ילמדו בחינוך המשלב נדע שסוף סוף השלנו את קליפת הגלות, ועומדת להתחיל בשעה טובה התקומה הנכונה.

הרב מיכאל מלכיאור

מכיתתיות אל כיתת הלימודים

משל סיני עתיק מספר על איכר שהיה חסר אמצעים, עני ואביון, שבקושי הרוויח כדי פרנסת בני משפחתו. באחד הימים, זכה לקבל את שכרו היומי, שתי פרוטות. באחת קנה לחם ובשנייה קנה פרחים. חבריו תמהו על בזבזנותו הרבה בקניית פרחים כשאין לו אוכל בבית, וביקשו לדעת את פשר הדבר. השיב להם האיכר: את הלחם קניתי כדי שיהיה לי ממה לחיות, את הפרחים קניתי כדי שיהיה לי בשביל מה לחיות.

החינוך המשלב הוא ה"פרחים" של המהפכה הציונית והיהודית, היעד והייעוד. חינוך משלב אינו שם פרטי. הוא שם משפחה, שם של קהילה גדולה שמעגליה הולכים ומתרחבים מדי יום. משפחה גדולה של סולידריות, ערכים, ובעיקר נטילת אחריות. במשך 2,000 שנה חלם העם היהודי על הקמת מדינה, ולחם על זכותו להגדרה עצמית. אך משזכינו לראות בהקמת מדינת ישראל, מוטלת עלינו חובה להגדיר את תכניה ולעצב את דמותה, מתוך זיקה לעבר, למקורות שלנו, והצבת יעדים ואתגרים במבט לעתיד.

הגורם שמאיים על עתיד העם היהודי יותר מכל, בארץ ובחו"ל, אינו עוד סכנת ההשמדה הפיזית אלא ההתבוללות, הטמיעה והניתוק הרוחניים. על מנת להתמודד עמם, אנו זקוקים להידוק הזיקה שבין היהודים למורשתם, מתוך סולידריות ואחווה ולא מתוך כיתתיות צרה.

אכן, אין לכחד: הקיטוב, הפילוג והמחלוקת מאפיינים את העם היהודי משחר ימיו. למרות הכוונות הטובות, והדיבורים הנשגבים בראשית ימי המדינה בזכות ה"ממלכתיות", דווקא כאן, בישראל, קיבלה הכיתתיות ממדים מדאיגים בשדה החינוך.

רבים מתלמידי מערכת החינוך החילונית הולכים ומאבדים מיום ליום את זיקתם למורשת ולמסורת. יש ביניהם לא מעט תלמידים שסבורים כי התנ"ך, התלמוד ושאר אוצרות הרוח היהודיים שייכים "להם", לדתיים. מנגד, רבים מתלמידי החינוך הדתי והחרדי, הולכים ומאבדים את זיקתם לערכים אוניברסליים. יש ביניהם לא מעט הסבורים שזכויות האדם, הדאגה לשוויון

והמאבק למען צדק חברתי שייכים "להם", לחילוניים. מעל ראשנו ניצב להט החרב המתהפכת של הכיתתיות. לא באנו לכאן כדי לבנות כת, אלא לבנות עם.

החינוך המשלב מבקש להיאבק נגד תפישה מוטעית זו. הוא מבקש להשיב את מערכת החינוך בישראל לייעודה וליעדיה. בבסיסו עומדת ההכרה כי החברה היהודית, על ערכיה היהודיים והאוניברסליים כאחד, צריכה להיבנות יחד, מתוך שותפות גורל ומטרה אחת. הקמת הזרם המשלב הינה תשובה לפילוג ולקיטוב הערכי ההולך וגובר של החברה הישראלית. אני מאמין כי בתוך מספר שנים לא רב החינוך המשלב יהפוך להיות הזרם הדומיננטי במערכת החינוך בישראל.

כמי שמאוד רוצה לחנך את ילדיו לאורח חיים הלכתי מחייב, שלחתי את ילדיי למסגרות משלבות, כשהיתה לי ההזדמנות לכך. התורה שאותה אני רוצה להנחיל לילדיי חייבת לכלול פסיפס המייצר חווית לימוד משתפת, לא משתקת. פסיפס היוצר חיבור מחדש למקורות, מאחה קרעים, מחנך לנטילת אחריות, ומקדם ערכים של מחויבות לצדק חברתי ולסולידריות עם ה"אחר".

• ביום ראשון (17/1/10), בשעה 17:00, יתקיים ב"בית אבי חי" בירושלים כנס "החינוך המשלב" שמטרתו לקדם את הזרם החינוכי החדש. מלבד הרב מלכיאור וקובי אוז, ישתתפו בכנס ח"כים, בכירים במערכת החינוך ונציגים מבתי הספר המשלבים.