הוקאידו: טיול בין גיהינום געשי לגן עדן סגול ביפן

טיול בהוקאידו (Hokkaido), האי הצפוני והשני בגודלו ביפן, אינו ביקור במדינה זו כפי שהיא מצטיירת בדמיוננו. הוקאידו הינו אי יפני עם תושבים יפנים, דוברי יפנית, אבל למעשה אינו דומה לשאר איי יפן כלל וכלל.

• טוהוקו: הצצה ליפן האחרת בניחוח כפרי
  

החקלאות הגיעה בשלבים מאוחרים מאוד לאי, ולכן אין בו כלל שדות אורז הנפוצים בשאר איי יפן. את שדות האורז מחליפים שטחי מרעה רחבים ופתוחים, וגידולים חקלאיים כפולי סויה, חיטה, תפוחי אדמה, קני סוכר, בצל ודלעת. הבנייה והאדריכלות אינן מזכירות בנייה יפנית טיפוסית, ובטיול באי כמעט ולא נתקלים במקדשים.

הוקאידו אינו בדיוק יפן המסורתית, אך זהו אי מרתק המציע למטייל שמורות טבע, חיות בר מרתקות, הרי געש פעילים ואזורים פתוחים ונרחבים, שמהווים ניגוד מושלם לצפיפות של הערים המרכזיות ביפן.

"לייפן" את בני האיינו

היפנים הגיעו בראשונה להוקאידו במאות ה-14 וה-15 לספירה, והתקיימו שם בעיקר ממסחר עם בני האיינו. יפן ספחה את האי רשמית רק באמצע המאה ה-19, כדי להגן על אייה מפלישה אפשרית של רוסיה.

בתקופה זו עודדה הממשלה היפנית הגירה לאי על מנת ליישבו, ובד בבד ניסו "לייפן" את בני האיינו, ואסרו על מנהגים שונים שהיו מקובלים בתרבותם, כגון קעקועים. האיינו סבלו מאפליה קשה במשך תקופה ארוכה, תרבותם כמעט הוכחדה ושפת האיינו, השונה מכל שפה אסיאתית אחרת, עומדת בסכנת הכחדה עד עצם היום הזה.

הוקאידו. הכל שונה, גם הגידולים החקלאיים (צילומים: מיכל חדד)

האיינו נאבקו לקבל זכויות שוות, ודרשו שממשלת יפן תעזור להחיות את מורשתם ושפתם; דרישה זו התקבלה רק ב-2008. כיום ישנם רק כ-25 אלף איש אשר מצהירים עצמם כמשתייכים לאיינו, ורק כ-100 מהם דוברי השפה כשפת אם.

מומלץ לחוות את סיפורם המעניין של האיינו המגולל את ההיסטוריה של האי בכמה מוזיאונים וכפרים משוחזרים, למשל בפורוטו קוטן (Poroto Kotan) שבשיראוי (Shiraoi), או בכפר ניבוטני (Nibutani), כפר שעד היום מתגוררים בו מספר האיינו הגדול ביותר.

האקלים בהוקאידו שונה מהאקלים בשאר איי יפן, ומתאפיין בחורף ארוך, קר ויבש. בניגוד לשאר איי יפן, פריחת הדובדבן אינה מתרחשת במארס או באפריל, אלא רק במאי. האי אינו שותף גם לשתי תופעות טבע נפוצות בשאר איי יפן: העונה הגשומה ביוני-יולי, והטייפונים באוגוסט-ספטמבר.

חסרונם של אלה יוצרים בהוקאידו אקלים יבש ונעים במיוחד בחודשי הקיץ, החודשים המומלצים לטיול. אומנם גם בחודשי החורף ישנן אטרקציות רבות, כגון סקי ופסטיבל הקרח המפורסם של העיר סאפורו (Sapporo), אך יופיו של האי מגיע לשיאו בחודשי הקיץ.

שפע של אטרקציות: מטיפוס על הרים ועד דיג

הוקאידו גדול מאוד, ולכן יש בו אינספור מקומות מעניינים השווים ביקור. אוהבי הטבע יהנו משמורות הטבע הענקיות והייחודיות באי; אוהבי הערים ימצאו כי סאפורו היא עיר תוססת לכל דבר; ולאוהבי פעילויות מוצעות שפע אטרקציות - מטיפוס על הרים וטרקים, קמפינג, רכיבה על אופניים, רפטינג, חתירה בקנו, ועד דיג. שילוב כל אלה הוא מתכון לטיול מוצלח, שונה ומרתק.

בהוקאידו, לצד שפע אוכל יפני מוכר, מבחר מאכלים מקומיים-מסורתיים ומודרניים יותר שאומצו באחרונה, כגון התמחות באטריות ראמן, או במרק קארי השונה מקארי יפני המוכר בשאר יפן.

לסקור את כל מה שיש להוקאידו להציע יהיה בלתי אפשרי, ולכן אתמקד בכמה אתרים מעניינים ומיוחדים.

למי שאינו חושש מפעילות געשית, כדאי לבקר בפארק הלאומי שיקוצו-טויה (Shikotsu-Toya), דרומית לסאפורו. מלבד ההרים והאגמים עוצרי הנשימה ומעיינות החמים המפנקים, הפארק משמש מוקד תיירותי דווקא בשל הרי הגעש הפעילים. ליד לאגם טויה (Toya) נמצא הר שווה שינזן (Showa Shinzan) אשר נוצר ב-1945-1944, לאחר שרעידת אדמה טילטלה שדות חיטה, לבה פרצה מן האדמה ויצרה הר געש חדש.

הר שווה שינזן (מילולית - הר חדש של תקופת שווה) פעיל ויוצא ממנו עשן באופן קבוע. כאשר נוצר הר זה, יש שהאמינו שהיווצרותו הינה אות המבשר רעות - החוזה את הפסדה של יפן במלחמת העולם השנייה, ולכן תופעה זו נשמרה בסוד.

צמוד להר זה נמצא הר אוסו (Usu) אשר התפרץ בחוזקה באחרונה ב-2000, בהתפרצות הדרגתית שנמשכה כמה חודשים, ואילצה כ-13 אלף איש להתפנות מבתיהם. ענן העשן אשר יצא מלוע ההר הגיע לגובה של 2,700 מטר, ואיים על כל יישובי אזור אגם טויה. בהתפרצות זו נהרס הכפר נישיאמה (Nishiyama), וההריסות נהפכו מוזיאון פתוח. בכניסה ניתן לראות אגם קטנטן שבטבורו תמרורים ורמזור, והמים מגיעים לגובה הרמזור.

הרס מהתפרצות הר געש בכפר נישיאמה, כיום מוזיאון פתוח

בהמשך, ישנם בתים הרוסים, אספלט קרוע, מכוניות שקועות באדמה, מחריצים באדמה עולים אדים ושלוליות רבות של מעיינות חמים מבעבעים. קשה לתאר כי רק לפני כעשר שנים היה כפר רפאים זה שוקק חיים. המראה לא קל, אך ללא ספק מרתק. לפני ביקור במקום רצוי להתעדכן, משום שלעתים הכפר סגור בשל רמות מסוכנות של אדים רעילים הנפלטים באזור, או בשל פעילות סיסמולוגית חריגה.

גן העדן לאוהבי הפרחים

בניגוד למראות הגיהנום של הרי הגעש, ישנו מחזה שמימי בהוקאידו - גן העדן לאוהבי הפרחים ו/או חסידי הצבע הסגול. בעיר פורנו (Furano) שבמרכז הוקאידו משתרעים בחודשי הקיץ שדות פרחים מרהיבים ביופיים. פורנו ממוקמת בלב האי, ולכן מכונה ה"פופיק" של הוקאידו. פירוש השם "פורנו" בשפת האיינו הינו להבה מבושמת, על שם פעילות געשית באזור, שם המתאים במיוחד בשל שדות הלבנדר, אשר ניחוחם נישא באוויר בימי הקיץ.

באמצע המאה ה-20, כאשר הבינו כי תנאי האקלים בהוקאידו מתאימים לגידול לבנדר, החלו לגדל את הפרחים לייצור תעשייתי, בעיקר של בשמים. לאחר כ-20 שנה מוצלחות החלו לייבא ליפן לבנדר זול, והביקוש ללבנדר תוצרת יפן ירד באופן משמעותי. החקלאים לא התייאשו, התעשתו מהר והחלו לטפח את שדות הלבנדר כמוקד תיירותי.

בעלי האדמות השתכללו והוסיפו שדות פרחים נוספים כחמניה, פרג אגסני, ציפורני חתול, כלנית ושושנה. המחזה שנוצר הוא של שורות פרחים בצבעי סגול, ורוד, צהוב, אדום, לבן וירוק - אחד ליד השני. כאשר אחת מחברותיי ראתה תצלום של שדות הלבנדר לצד הפרחים האחרים בצבעים שונים ומגוונים, אמרה כי אם היה זה ציור, לא הייתה מאמינה כי מדובר בנוף טבעי אמיתי, אלא בנוף שהצייר המציא.

מגדלי הלבנדר של פורנו ידעו לנצל את צבעם הטבעי של הפרחים, וליצור שילוב מרהיב היוצר טבע שהוא אמנם מעשה ידי אדם, אך עדיין עוצר נשימה.

בפורנו יש כמה חוות לבנדר הפותחות את שעריהן בחינם להמוני התיירים המגיעים ביולי. המפורסמת בהם היא חוות טומיטה (Tomita Farm), והשדות שבה הם היפים ביותר. הכניסה אמנם בחינם, אך כיאה למוקד תיירותי יפני, ישנן מלכודות בדמות אין-סוף חנויות מסביב, גדושות מוצרים סגולים: בשמים בניחוח לבנדר, פרחים מיובשים, סבונים וקרמים סגולים, חליטות תה עם לבנדר, ושלל מוצרים אחרים שהצבע הסגול מתאים להם.

מרבדי פרחים בחוות טומיטה. הלבנדר הוא המפורסם ביותר

נוסף על כל אלה, בטומיטה שיכללו את היצע המוצרים, והוסיפו שתייה בצבע סגול (מעין לימונדה) וגלידת לבנדר סגלגלה. הגלידה משעשעת למראה, אך מומלץ דווקא לטעום את גלידת המלון הכתום, מוצר אזורי מבוקש נוסף.

טעמתם פעם קממבר עם דיו?

למי שנמאס מעומס הסגול ולא רוצה לראות עוד חוות לבנדר, מומלץ לבקר במפעל הגבינות המקומי, אשר מציע מבחר גבינות מוזרות לטעימה, כמו גבינת דלעת או גבינת אספרגוס. המיוחדת ביותר היא גבינת קממבר הנקראת סביאה (Sebia), שמשום מה מישהו חשב שלהכניס אליה דיו של דיונון זה רעיון טוב. הגבינה לבנה מבחוץ ומבפנים שחורה לגמרי - מראה מוזר, אך למרבה ההפתעה אין לדיו השפעה על הטעם.

פריחת הלבנדר מגיעה לשיאה באמצע יולי, אך מי שאיחר מעט יכול להשתתף בפסטיבל משעשע המתקיים בסופו (ב-28-27 ביולי). ב"הסו מצורי" (Heso Matsuri) - או פסטיבל הפופיק, על שם כינויה של פורנו - תושבי המקום מציירים פרצופים משעשעים מסביב לטבוריהם, ורוקדים את ריקוד הפופיק למנגינת המנון ההסו המדבק במיוחד.

באחד האזורים היפים של הוקאידו - למרגלות שמורת הטבע הגדולה ביפן דאיסצוזן (Daisetsuzan) - הנסיעה בין פורנו לביאיי (Biei), לאורך שדות חיטה, גבעות ירוקים, והרים גבוהים משני הצדדים, חושפת את נופו הפסטורלי של האי, הדומה במקצת לאזורים מסויימים בארצות הברית או בשוויץ.

בין גבעות ירוקים אלה נמצא כביש מיוחד הנקרא דרך רכבת ההרים (Roller coaster road, ביפנית jeto cosuta rodo), כביש ישר באורך 2.5 ק"מ, הנמתח לאורך העליות והירידות של הגבעות, הגורמות לתחושה של רכבת הרים. אזור פורנו, ביאיי והעיירה אסאהיקוואה (Asahikawa) מציעים שלל חוויות ייחודיות, אפילו בעבור היפנים הנוהרים לשם בחודשי הקיץ כדי לגלות יפן אחרת: יפן עם נופים שונים, אדריכלות ובתים שונים, צמחייה שונה וחיות בר שונות. אך אין לטעות, כל אלה מוגשים יחדיו באריזה יפנית קלאסית.

משימת "ייפון" האי במאה ה-19 צלחה, וכיום כל התושבים דוברי יפנית, אוכלים ומתנהגים כמו בשאר יפן. למרות שמדובר בכוכב אחר בתוך מערכת כוכבי הלכת המרכיבים את יפן, אין ספק שהוקאידו שייכת לפלנטה היפנית. בטיול ביפן בהחלט כדאי לשלב טיול באי הצפוני הוקאידו, אם רק כדי לדמיין כיצד היו חלקים מארצות הברית או שוויץ נראים אם היו מיושבים על ידי יפנים בלבד...

• ד"ר מיכל חדד, מדריכה בחברת "אקו טיולי שטח"