טוהוקו: הצצה ליפן האחרת בניחוח כפרי

מרבית המטיילים המערבים ליפן אינם מגיעים לאזור צפון האי הונשו - וחבל. אזור זה נקרא טוהוקו (Tohoku), ופירושו צפון-מזרח, שם שניתן לאזור בשל מיקומו ביחס לבירה הקיסרית, קיוטו.

• הוקאידו: טיול בין גיהינום געשי לגן עדן סגול ביפן
  

הנוף ההררי הפראי, העמקים הירוקים, המפלים, האגמים העמוקים, היערות הבתוליים וקווי החוף העזים, העשירים במפרצונים ובסלעים לצד הכפרים, הפסטיבלים והאנשים הידידותיים הם חוויות מהנות, המושכות גם תיירים יפנים. בביקור בטוהוקו ניתן לגלות תת-תרבויות שהתפתחו באזור זה, ולהתחקות אחר ההיסטוריה האזורית המעניינת, אשר שזורה בהיסטוריה של יפן כולה.

טוהוקו הינו שם אזורי אשר ניתן לשישה מחוזות המרכיבים את צפון האי המרכזי של יפן, הונשו. האזור מתאפיין באקלים קר ומושלג מאוד בחודשי החורף, בהרים רבים, ובחופים מסולעים. לכן, גם כיום אוכלוסיית טוהוקו קטנה יחסית, רק כ-10 מיליון תושבים (פחות מ-10% מכלל האוכלוסייה).

החקלאות באזור עדיין מהווה ענף כלכלי מרכזי, אך תעשיות כגון ברזל ופלדה, מלט וזיקוק נפט נפוצות גם כן. הואיל ומרבית החופים לאורך טוהוקו מסולעים, לא התפתחה תעשייה סביב נמלים ומרבית התקשורת עם האזור נעשתה, ועדיין נעשית, בדרכים יבשתיות.

כיום אזור זה נגיש באמצעות רכבת הקליע המהירה מטוקיו, דבר אשר פיתח והגדיל את התיירות לאזורים אלה באופן משמעותי. ענף חשוב בכלכלת האזור הינו התיירות, אך למרבה הצער מדובר, על פי רוב, בתיירות פנים בלבד.

סיפור גבורה טרגי מהפופולאריים בתרבות יפן

בשל הנוף ההררי והמרחק ממרכז הונשו, האזור יוּשב בתקופות מאוחרות יחסית בהיסטוריה היפנית - בין המאות השביעית והתשיעית לספירה. החל במאה ה-11 זכתה טוהוקו לשגשוג כלכלי, תרבותי ודתי תחת שלטונה הפאודלי של משפחת פוג'יווארה.

מקדשי העיר היראיזומי (Hiraizumi), העיר החשובה באזור באותה תקופה, התחרו בפארם ובעושרם במקדשי הבירה הקיסרית קיוטו. פריחה תרבותית ודתית זו הגיעה לקצה בסיפור טרגי, מן המפורסמים בסיפורי הגבורה היפנים.

בראשית המאה ה-12 התגבשו שתי קואליציות סמוראים, משפחת מינמוטו ומשפחת טאירה, אשר התחרו על שליטה ביפן ונלחמו אחת בשנייה - עד לניצחון משפחת מינמוטו במלחמת גנפיי ב-1185. לאחר ניצחון משפחת מינמוטו התפתחה יריבות פנימית בתוך המשפחה, ומינמוטו יוריטומו, לימים השוגון הראשון של יפן, רדף אחר אחיו יושיצונה.

יושיצונה ברח בדרכים פתלתלות כשהוא מחופש לימבושי (yamabushi, נזיר הרים) להיראיזומי שבטוהוקו, לחיק משפחת פוג'יווארה שבעבר תמכה בו. ואולם להפתעתו הרבה, שליטה החדש של משפחת פוג'יווארה החליט לטמון ליושיצונה מלכודת ולהסגירו לאחיו. כאשר שהה בהיראיזומי, וראה כי חייליו של יוריטומו מצרים עליו, החליט (ויש האומרים, אוּלץ) יושיצונה להתאבד בחרקירי עם אשתו ובתם.

נזירים בודהיסטים הנקראים ימבושי בלבוש מסורתי (צילומים: מיכל חדד)

סיפורו של יושיצונה נהפך סיפור גבורה טרגי מהפופולאריים בתרבות יפן לדורותיה, ועל שמו אף נטבע מושג מיוחד בשפה היפנית, "הוגן ביקי" (Hogan Biiki), שמשמעו "סימפטיה לגיבור הטרגי". הוגן ביקי הינו מושג מפתח בהבנת סיפורי מיתולוגיה אחרים, כמו גם מאפיינים תרבותיים וחברתיים ביפן עד עצם היום הזה.

לאחר מותו של יושיצונה, יוריטומו לא חש נאמנות למשפחת פוג'יווארה שעזרה לו, אלא הורה להשמיד את המשפחה, וכן להרוס ולשרוף את כל מקדשיה המרהיבים של העיר היראיזומי. בכך הסתיימה תקופת תור הזהב של העיר כמרכז בודהיסטי גדול. עם זאת, מקדשים רבים נבנו מחדש לאחר הריסתם, ועד היום מהווים מוקד עלייה לרגל בעבור יפנים אשר באים לחזות בעיטורי הזהב המיוחדים בפסל הבודהא במקדש צ'וסון-ג'י (Chusonji).

טבע פראי ועיירות ציוריות

קומפלקס אחר של מקדשים בודהיסטיים מעניינם מהתקופה העתיקה הינו ימדרה (Yamadera). פירוש השם ימדרה הוא מקדש בהרים, וכשמו כן הוא. מקדש זה בנוי ממש בתוך צלע ההר הושויאמה, בין עצי ארז צפופים, ומובילות אליו 1,015 מדרגות בדרך ציורית מופלאה.

הנוף הנשקף מלמעלה בהחלט שווה את מאמץ הטיפוס במדרגות הרבות. המאמץ שווה כנראה גם מבחינה רוחנית, משום שאומרים כי התאוות אשר מונעות מאיתנו הארה מתפוגגות אט-אט עם טיפוס על כל מדרגה בדרך למקדש.

ואולם הסיבה האמיתית לטרוח ולהגיע לאזור טוהוקו אינם המקדשים או הסיפורים המיתולוגיים, אלא הטבע הפראי והעיירות הציוריות. הואיל וטוהוקו סבלה מהזנחה בתחום הפיתוח התעשייתי בתקופה המודרנית של יפן, אזור זה איחר להתפתח וכפרי הדייגים, החקלאות והבתים המסורתיים נותרו כפי שהיו.

מראה כפרים אלה והחיים בהם מאפשר לדמיון להפליג, ולדמיין את חיי היומיום של היפנים במאות הקודמות, כאשר עבדו את האדמה ויצאו לדוג.

לאזורים אלה הגיעו כמובן טכנולוגיות חדשות, אך על פי רוב, הנוף הנשקף מחלון הרכבת או האוטובוס אינו מופרע על ידי בנייה מודרנית ותיעוש.

המפגש עם המקומיים הינו הרפתקה בפני עצמה - אלה נלהבים לדבר על האזור שלהם, יופיו וקשיי החורף הקר והשלג, מתעניינים במטייל הזר אשר הטריח עצמו להגיע עד לטוהוקו ומתנדבים לעזור, לספר על המקום ולמעשה מנדבים עצמם להדריך אותנו (ביפנית, כמובן). כך זוכים הזרים בהצצה כפולה: אחת, הבנה עמוקה יותר של המקום וההיסטוריה שלו, והשנייה, הצצה לחיי תושב האזור הממוצע ואורחות חייו.

למי שלא דובר יפנית נותר רק להשתרך אחר היפני הנלהב שממשיך להסביר על כל מקום באריכות, למרות שהוא מוּדע לכך שאנחנו לא מבינים. חוויה משעשעת בפני עצמה.

שפע הטבע הפראי והייחודי בצפון מספק אינספור מראות מרהיבים - מהרים קדושים, דרך אגמים עמוקים בגווני כחול וטורקיז, ועד למפרצונים לאורך החוף החושפים היווצרויות בסלעים. אחד המראות המפורסמים ביותר הינו מקבץ איי מצושימה (Matsuhsima), הנחשבים אחד משלושת המראות היפים ביותר ביפן. מצואו באשו, מגדולי משוררי ההאיקו (צורת שירה שמקורה ביפן המסורתית), חיבר שיר מפורסם על מצושימה, שבו הוא מתאר את התפעלותו מהמראות היפים:

מצושימה, יא!

א-אה, מצושימה- יא!

מצושימה, יא!

איי מצושימה. אחד משלושת המראות היפים ביפן

במצושימה כ-250 איים עטורים עצי אורן, שצמחו בזוויות מעניינות בגלל הרוחות החזקות במפרץ. דטה מסמונה, שליטה הפאודלי של האזור בתקופת אדו (1868-1600), התאהב כל כך באיים של מצושימה, עד שהחליט להציע פרס כספי גדול במיוחד למי שיוכל להעביר אי מיוחד אחד, אשר עליו עץ אורן אחד בלבד, לטירתו שבעיר סנדאי. חרף הניסיונות הנואשים של רבים שחשקו בפרס, לא היה, כמובן, אדם שיכול היה לעשות זאת.

מומלץ להישאר במצושימה עד רדת החשיכה ולצפות בירח - אשר השתקפותו במי הים זכתה לתיאורים רבים בשירה ובסיפורת היפנית.

אגם ששוכן בלוע הר הגעש פעיל

בהר זאו (Zao) ניתן לראות את אגם אוקמה (Okama) המיוחד. אגם זה שוכן בלוע הר הגעש זאו, מהפעילים באזור טוהוקו. צבע מי האגם נע בין טורקיז טהור לכחול עמוק, בהתאם לתנועת העננים ומזג האוויר. צבע המים המשתנה, יחד עם צבעי הסלעים האפורים מסביב, האדמה האדומה, הדשא הירוק והשמיים הכחולים, הם חוויה מרהיבה לעיניים (ומאתגרת למצלמה!)

אגם טווואדה-קו (Towada ko), האגם הוולקני הגדול באי הונשו, מרשים בצבעו הכחול העמוק, אשר נובע, איך לא, מעומקו של האגם. בסביבת האגם כדאי לבקר בעמק אוירסה (Oirase). עמק זה, לאורך נהר האוירסה, מתבלט בצבעו הירוק החזק בחודשי הקיץ, אשר הופך לשלל מרהיב של צהוב, כתום ואדום בשלכת. לאורך הנהר מסלולי הליכה נעימים בין שבילים, סלעים יפהפיים ומפלים גועשים, החושפים טבע פרוע.

אגם אוקמה אשר בהר זאו. צבע המים נע בין טורקיז טהור לכחול עמוק

טוהוקו מומלצת בכל העונות - בחורף בשל אתרי הסקי; באביב - בשל פריחת הדובדבן; בסתיו - בשל צבעי השלכת מרהיבים במיוחד באזור שטוף טבע זה; ובקיץ מציע האזור מזג אוויר נעים בהשוואה לשאר יפן, ובעיקר מגוון פסטיבלים צבעוניים ועליזים.

בתחילת אוגוסט מתקיימים בארבעה מחוזות של טוהוקו ארבעה פסטיבלים המכונים "ארבעת פסטיבלי טוהוקו הגדולים". אלה מושכים אליהם אלפי ואף מיליוני מטיילים, והמלונות בתפוסה מלאה כשנה מראש, נוסף על הצפיפות, אשר מקשה על הצפייה בפסטיבלים. למי שיכול להתגבר על אתגרים אלה, מחכה חוויה מיוחדת במינה.

במיאגי, בעיר סנדאי, מתקיים פסטיבל טנבטה (Tanabata) וכל העיר מתקשטת במוטות במבוק מעוטרים ניירות רב-גוניים. בימגטה מתקיים פסטיבל הנגסה (Hanagasa), פסטיבל ריקודים מסורתיים בתהלוכה צוהלת ברחוב הראשי.

בפסטיבל קנטו (Kanto), המתקיים באקיטה, מנסים הגברים להחזיק ולאזן מוטות במבוק ענקיים השוקלים כ-60 ק"ג על כפות ידיהם, ראשיהם, אגניהם או כתפיהם. על כל מוט תלויים פנסי נייר מוארים. המראה מרהיב וקצת מסוכן, משום שהמוטות נוטים ליפול דווקא על קהל הצופים (לא לדאוג, על פי רוב לא כואב).

פסטיבל של סיפורים מההיסטוריה והמיתולוגיה היפנית

ואולם הפסטיבל המרשים ביותר, אולי אף בכל יפן, הוא פסטיבל נבוטה (Nebuta) באאומורי. בפסטיבל מובלים, בתהלוכה שמחה וססגונית, קרונות תצוגה שעליהם דמויות צבעוניות בדגמים תלת-ממדים העשויים נייר אורז, אשר מוארים מבפנים. בכל שנה מכינים ומרכיבים אמנים מיוחדים קרונות תצוגה וציורים חדשים, המתארים סיפורים מההיסטוריה והמיתולוגיה היפניים.

פסטיבל נבוטה. דמויות נייר תלת-מימדיות המתארות סיפורי פולקלור יפני

בראש קרונות אלה, בלבוש צבעוני ומשעשע, צועדים, רוקדים, מתופפים ושרים תושבי העיר בעליזות ונמרצות יתרה. קשה מאוד שלא לחייך, לרקוד ולהצטרף לשירה החוזרת על עצמה בקריאות "ראסרה" (Rassera) של הצועדים בתהלוכה.

פסטיבל נבוטה הוא תאווה לעיניים, אבל כייפי ובמיוחד כאשר מצטרפים לתהלוכה וחווים את הפסטיבל מקרוב (כל אדם לבוש בתלבושת המיוחדת הנקראת 'הנטו' מוזמן להצטרף).

• ד"ר מיכל חדד, מדריכה ב"אקו טיולי שטח"