צפון וייטנאם: מסע מרתק בין שבטים ססגוניים

"ידעתי שאני עלולה לשלם על מעשיי בחיי" אמרה צ'או, "אבל החיים שחייתי ב-22 שנותיי הראשונות היו בלתי נסבלים. נולדתי לשבט המונג השחור, וכבר בגיל צעיר מאוד עבדתי בטרסות האורז שאתם רואים מולכם. קמתי בכל בוקר בשעה 4:30, דאגתי לענייני הבית, לניקיון, לבישולים ולתפירת בגדים. בשעה 7 בבוקר כבר יצאתי לעבוד בשדות. כך היה גם בחורפים קשים כשמזג האוויר היה קר וכל הגוף כאב לי. ללימודים מסודרים מעולם לא זכיתי. זו הייתה מציאות חיי עד שהתחתנתי.

"תשאלו אותי איך התחתנתי, או יותר נכון חיתנו אותי? יום אחד, כאשר הייתי בערך בת 16, הלכתי ברחובות סא-פא בניסיון ללמוד אנגלית מתיירים, כי שום השכלה אחרת לא הייתה לי. בעלי לעתיד הבחין בי צועדת ברחוב, ולפי המראה שלי הוא ידע שאני בת שבט המונג השחור. מבלי שאמר לי מילה הוא פנה להוריי ואמר להם שברצונו לשאת אותי לאישה. הוריי ביררו עליו מעט פרטים ואחר כך פגשו את הוריו וסיכמו את כל הפרטים מאחורי גבי.

"הידיעה על החתונה באה לי בהפתעה גמורה. הורי בעלי שילמו בעבורי מוהר שכלל חזיר שמשקלו 100 ק"ג, 20 ליטר של יין אורז ו-30 ק"ג אורז משובח המשמש להכנת עוגות מיוחדות שמביאים למשפחת הכלה. בנוסף קיבלה משפחתי עשרה מיליון דונג, שהם כ-500 דולר, סכום עצום במונחים מקומיים. מיד לאחר החתונה עזבתי את בית הוריי ועברתי לגור עם משפחה זרה שלא הכרתי קודם. המשפחה הזאת שילמה עבורי לא מעט כסף ונתנה לא מעט רכוש, ובכך הפכתי אני להיות רכושה".

צ'או מספרת את סיפורה המרתק לאסתל (צילומים: אסתל טסטסה)

עזבה את בתה ויצאה לחפש את מזלה

צ'או נכנסה להיריון שנתיים לאחר נישואיה, וכשהייתה בחודש החמישי להיריונה נהרג בעלה בתאונת דרכים והיא נאלצה להמשיך לחיות בבית הוריו. לאחר שנולדה בתה נגוק, היא נשארה בבית חמיה שמונה חודשים נוספים ואז, בניגוד לכל כללי ההתנהגות והמסורת המקובלים, תוך ידיעה שהיא מסכנת את חייה, עזבה את בתה ויצאה לחפש את מזלה. לאחר שנרגעו הרוחות היא הצליחה להיפגש עם בתה פעם בשלושה חודשים. האישה בת שבט המונג השחור שנראתה כבת 60 לפחות סיפרה שהיא בת 42 בלבד, וכבר יש לה ילדים ונכדים.

את צ'או פגשנו בסא-פא, עיירה הררית השוכנת ברום של 1,600 מ', במחוז לאו-קאי, שבצפון וייטנאם, שם חיים שבעה שבטים עיקריים: המונג השחור, הזאי הירוק, הזאו השחור, הזאו האדום, פרח המונג, התאי השחור והסאפו. בשנים האחרונות היא הפכה להיות מדריכת תיירים מבוקשת, ואפילו הקימה לעצמה אתר באינטרנט ויש לה כתובת דואר אלקטרוני.   

די הופתענו מהישירות ומהפתיחות שבהן היא סיפרה לנו את סיפורה. הייתה לה סקרנות ורצון ללמוד כבר מילדות, ואת השפה האנגלית היא רכשה משיחות עם תיירים מאז הייתה צעירה. הפתיחות שלה הלא ממש אופיינית לתושבי המקום הכניסה אותנו לעולם מרתק.

ילד מקומי בדרכו לשדות האורז. ילדים המסייעים לפרנסה הם עניין שבשגרה

הנוף באזור הכפרים ירוק-עד, המשלב טרסות אורז, יערות אורנים, סבכי במבוק גבוהים, הדרים ועצי אזדרכת, וכל אלה טבולים במפלי מים קרירים ונעימים המשמשים בעיקר להשקיית שדות האורז, לצריכה שוטפת ולניקיון. אין לחץ מים בברזים באזור הזה, ומשק המים המקומי מנוהל על ידי כוח הכבידה. המים מגיעים לטרסות האורז בתעלות במבוק שלהן ספיקה משתנה בהתאם לצורך.

מצחיקה במיוחד היא האסלה המשפחתית: מעל פלג מים נבנה חדר קטן שלו רצפת בטון שבמרכזה פתח, וכל שעליכם לעשות הוא לרכון והמים ישטפו את הכול לפני שהבחנתם בכך. ההליכה בשבילים לאורך הטרסות כשעננים מתמקמים מתחת ופסגות ירוקות מבצבצות מעל היא חוויה מיוחדת במינה.

האזור הגבוה והקשה להגעה ולתנועה הביא לכך שבהרים של צפון וייטנאם התפתחו 54 שבטים בעלי מראה, שפה, מנהגים ואורח חיים שונים אלה מאלה. הדרך הקלה ביותר להיחשף לחיי היומיום של חלק מהשבטים היא לבקר בסא-פא, שם מתנהל המסחר ביניהם, ומתקיימים מפגשים בין בני השבטים לבין עצמם, ועם השבטים האחרים. עבורנו זו הייתה חוויה אנתרופולוגית מיוחדת במינה.

העיירה סא-פא - גן עדן הררי וקריר של פסגות ירוקות

כדי לשרוד באזור הקשה והמבודד הזה התפתחו בקרב השבטים מנהגים נוקשים בנוגע להתנהגות חברתית, צורת הבנייה וכללי הלבוש, וכמובן שהתפתחו כאן גם אגדות, מיסטיקה ופולקלור.

בעבר נשלט כל אחד מהשבטים על ידי מלך ומלכה. ב-300 השנים האחרונות נעלמו המלכים. ענייני הרפואה, עולם הרוחות וראיית העתיד נשארו בידי השמאנים, ואילו ענייני היומיום מנוהלים על ידי מנהיגים מקומיים שהם גם שופטים. לרוב, מנהיג מקומי בא ממשפחה שבה יודעים קרוא וכתוב, שיש לה הרבה אדמות והרבה בהמות.

מגדלים צמחי מריחואנה להפקת צבעים טבעיים

יש כפרים שבהם מתגוררים שני שבטים שונים, למשל בכפר טה-וואן, שפירושו קשת ענקית, הממוקם כחצי שעה נסיעה מסא-פא, חיים יחדיו שבטי המונג השחור והזאי הירוק. בכפרים מעורבים יש שלושה מנהיגים. המנהיג הראשי אחראי על כל הכפר ועל הקשר עם הממשלה והמשטרה, השני אחראי על שבט אחד והשלישי אחראי על השבט השני. בעיות רגילות בין אנשים מטופלות על ידי המנהיגים המשניים, אך בעיות הקשורות לאדמות או למאבקים גדולים יותר מטופלות על ידי המנהיג הראשי.

בית ספר בכפר טה-וואן - הממשלה בהאנוי החליטה לבער את האנאלפבתיות

המנהיג נבחר על ידי השבט, ואם הוא מתפקד טוב הוא ממשיך בתפקידו. מעמד המנהיג עובר מאב לבן, אך אם המנהיג אינו מוצלח הוא מוחלף והשבט בוחר מנהיג אחר לפי כישוריו, יכולת התקשורת שלו עם הרשויות, ידיעת קרוא וכתוב ותכונות אופי טובות. ההייררכיה בשבט נקבעת לפי שטחי האדמה ובעלי החיים השייכים למשפחה.

הניתוק של השבטים מהציוויליזציה הביא עד לא מזמן למצב של בערות מוחלטת בקרב נשים, ולילודה מרובה - 14-10 ילדים במשפחה. גם מצב הרפואה היה גרוע, והיא התבססה על שמאניזם, צמחי מרפא וטקסי גירוש רוחות רעות.

מי שמתבונן בנשים עלול לחשוב בטעות שהן חשופות לאלימות קבועה כיוון שעל גופן חבורות ושטפי דם, בעיקר באזור הפנים והצוואר. הסיבה לסימנים אלה היא טיפול מיוחד בעשבים ובוואקום כדי להוציא אנרגיה ורוחות רעות מהגוף. אם כבר הזכרנו עשבים, צמחי מריחואנה גדלים בין הבתים אך כאן הם משמשים להפקת צבעים טבעיים לצביעת בדים. בני השבטים אינם משתמשים במריחואנה לעישון.

בשני העשורים האחרונים התערבה הממשלה המרכזית בהנוי בחיי השבטים. בכל כפר הוקמו בתי ספר והובאו מורים אשר גרים במתחם בית הספר ומלמדים מגוון רחב של מקצועות. במתחם בית הספר הוקמו גם מרפאות מודרניות. כל הילדים מגיעים לגני ילדים ולכיתות הלימוד ואין הפרדה בין בנים ובנות, דבר שלפני כן נחשב כטאבו.

מורה וייאטמנית משגיחה על התקדמותם בלימודים של הילדים בני השבטים

חלק מבתי הספר משמשים גם כפנימיות לילדים המתגוררים באזורים המרוחקים. אלה יוצאים אחת לשבועיים או שלושה שבועות לחופשת סופשבוע בביתם. מאמצי הממשלה נשאו פרי: שיעורם של יודעי קרוא וכתוב עלה בצורה גורפת בקרב הדור הצעיר, והריבוי הטבעי נמצא בירידה, וכיום יש בין שניים עד ארבע ילדים במשפחה. השינויים והחינוך הביאו לחשיפתם של בני השבטים לעולם החיצוני.

•  הכתבה פורסמה בגיליון ינואר של הירחון "טבע הדברים"
  

• לקבלת הצעה להטבות מיוחדות