אשה בונה, אשה יוזמת, לא מתביישת להתחיל

לא מתביישת לומר שאני מחפשת. מחפשת גבר. לקשר רציני, או לסקס חסר משמעות. לא מתביישת להכריז שאני מעניינת, אינטליגנטית, נראית מצוין, שאני מחוזרת ומחזרת בלי להניד חצי עפעף. לא מתביישת להתחיל עם גבר ולהסביר לו שהדבר היחידי שאני רוצה ממנו זו תשומת לב גופנית, ורצוי שתהיה איכותית, ולא מתביישת במיניות שלי, שהיא לא זולה, לא שטחית, אלא חזקה ויצרית ובטח שלא מסתפקת במועט.

אני כן מתביישת להצהיר שלמרות כל המאבק הפמיניסטי, קידום האשה ובלה בלה בלה, אנחנו עדיין נכנעים ומכניסים לארון הבושה את המיניות הנשית, או ליתר דיוק - את היוזמה והאסרטיביות המינית של נשים. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מדברת על תחושת חופש מיני ופתיחות שקיימת בין שני אנשים שמנהלים מערכת יחסים מינית ואז האשה מבטאת את המיניות שלה באיזו צורה, פישוק וזווית שתחפוץ. אני מתייחסת לכך שהחברה עדיין מגדירה לנו מתי מותר לנו להתחיל עם גברים, באיזה אופן, כמה קשרים מיניים כדאי לנו לנהל ובאילו זירות מותר לנו להחצין את המיניות שלנו.

דוגמה קלילה: נניח שפגשתי בחור בארוחת ערב אצל חברים משותפים והוא מצא חן בעיניי ואני מצאתי חן בעיניו, ונניח שמאוד רציתי שכבר באותו ערב ניפגש למטרות גשמיות לחלוטין. אז תיאורטית הייתי שמחה לאחר הארוחה לקבל את מספר הטלפון שלו, להתקשר, להיפגש אצלו או אצלי ו...אתם יודעים את ההמשך. אבל "מה שבדרך כלל נהוג" זה שקודם נצא לדייט, נדבר ונקשקש על דברים שכן או לא מעניינים אותנו ורק בפגישה הבאה (לפחות!), לאחר שאיכשהו התקרבנו אינטלקטואלית, אז יוּתר לנו גם להתקרב פיזית מבלי להרגיש אשמים על כך.

אבל הדוגמה הזו מייצגת מקרה חיובי שמסתיים בסקס. אני לא מבינה למה אני מוקפת בחברות שנראות טוב, מעוניינות לפגוש גברים למטרות מיניות כאלה ואחרות, ועדיין... לא יוצא להן. למה ככה? אז כמו כל דבר בחיים, תלוי מאיפה מסתכלים על הבעיה.

אתם מתבלבלים, מגמגמים, לא יודעים מאיזה צד לנגוס

גברים מתלוננים כל הזמן על כך שנשים לעיתים קרובות מייגעות, מתוסבכות ועושות להם חיים קשים. האמת, הם צודקים. לרגע לא מתיימרת לומר שלא. אנחנו יכולות להיות ביצ'יות ופוצות אמיתיות, ויש כמה מאיתנו שמוציאות שם רע לכולנו. אבל, גברים יקרים, אני מצטערת לטעון שגם כשעושים לכם חיים קלים ומקרבים עבורכם את העצם (שהפמניסטיות יסלחו לי על המטפורה הבעייתית) אל מתחת לאף, אתם מתבלבלים, מגמגמים, לא יודעים מאיזה צד לנגוס (שוב סליחה), ואולי אתם פשוט מעדיפים להימנע מסיטואציות שבהן אשה יוזמת סקס. כי למרות שגברים פעמים רבות מכריזים על כך שהם שמחים ונהנים שמתחילה איתם בחורה זרה, ואכן מנסיוני זה לעיתים קרובות כך - ברגע שהיא תיזום סקס בישירות ובפשטות, אז בואו נודה באמת, רוב הסיכויים שיתרחשו האפשרויות הבאות: א) הבחור לא יבין מאיפה זה נחת עליו ויחפש את המצלמה הנסתרת; ב) הוא ירגיש שהבחורה בוטה ואגרסיבית מדי לטעמו ג) יחשוד שהבחורה בעצם רוצה קשר רציני וזו הדרך שלה להשיג אותו; ד) הוא יתהה אם צפה ביותר מדי סרטי פורנו.

לפני שתצעקו עלי שאני חיה בימי הביניים, תקשיבו. אני לא אומרת שדברים כאלה לא קורים. אני לא אומרת שאין סטוצים, או מפגשים מיניים ביוזמתה של האשה. אבל בואו נודה שוב באמת - כשהם קורים, אז 90% מהם קורים בתל אביב, זירת ההתרחשות היא בדרך כלל בפאב או במסיבה, ולרוב היו מעורבים בעניין גם כמה משקאות שאסורים לאנשים מתחת לגיל 18. אני צודקת או לא? כללי המשחק לא מכתיבים לנו לגיטימציה לשחרור מיני פיכח ולאסרטיביות נשית כך סתם בכל זירה ובכל מרחב של זמן ומקום.

להפסיק להתבייש בחשק שלנו ולפרוץ את הכללים

לצערי הרב, אנשים רבים תופשים ותוחמים את התצורה של שחרור מיני נשי באפשרות ללכת עם בגדים חושפניים, בהרשאה לפלרטט עם זרים ולנהל קשרים מיניים ללא מחויבות. הדברים האלה נהדרים וחשובים, אבל זה לא מספיק! צריך לקחת את התפישה של מיניות האישה צעד אחד קדימה, להפסיק להתבייש בחשק שלנו ולפרוץ את מערכת הכללים וההגבלות הטיפשיים שחונקת אותו. שחרור מיני הוא גם החצנה יומיומית של מיניות בשלה, בטוחה בעצמה ועוצמתית, שדורשת גם מצד הבחור אומץ, ביטחון עצמי וגבריות אותנטית, שלא נבהלת ומתכווצת בקלות (בלי משמעויות נסתרות).

אז מה בתכל'ס אני רוצה? באופן אוטופי, שתהיה לי הלגיטימציה החברתית ולא רק האישית להגיד לבחור שפגשתי באותה ארוחת הערב שסיפרתי לכם עליה לפני שאיבדתם ריכוז, שאני ממש רוצה לבוא אליו הביתה ואין צורך שנצא לפני זה לשתות בפאב.

אני רוצה שעבר מיני של אשה שכולל מספר רב של שותפים יהיה מקובל, ושהיא לא תצטרך להסתיר את הנושא מבן זוגה לעתיד.

אני אשמח מאוד כשחברות שלי ירגישו בנוח לספר על מעלליהן ועל רצונותיהן המיניים מבלי לחשוב חמש פעמים אם שופטים אותן לחומרה.

ובעיקר, אני אשמח אם נפסיק סוף סוף להתבייש.