אין פסולי חיתון
"סרוגים" הציפה אל המרקע רומנטיקה מגזרית של רווקות מאוחרת. מחוץ למסך המציאות הרבה פחות זוהרת והצעירים מתקשים בבחירת בני זוג "מתאימים". יעל משאלי כופרת בהנחות המוצא שהמגזר המציא על "בת פלוני לפלוני" בדרך אל החופה
כאמור, נראה שצעירי המגזר המבולבלים חושבים ש"התאמה" היא שתי רשימות מכולת של מטען ערכי-גנטי זהה. בוגר ישיבת הסדר מסוימת לא מתאים לבת מכללת ירושלים, אבל יושב בול על סטודנטית לעבודה סוציאלית. בבר אילן. רק. כמובן שמי ששירתה בצבא, ולא בשירות לאומי, מתאימה רק לבוגרי מכינות ששירתו צבא רגיל. לבנות השירות הלאומי בירוחם מתאימים רק תלמידי ההסדר של נתיבות, ולעולם תשתדכנה בנות רעננה עם בני ירושלים (רחביה והסביבה). וכשהם בשלהי שנות העשרים שלהם, או ראשית השלושים, ייווספו לרשימה וייגרעו ממנה תנאים לפי העניין.
אצל החרדים המנגנון פשוט יותר, ובצדק. הציפיה "להתאהב" אינה חלק מתהליך השידוך, גם לא הציפייה ל"אושר" (במובן המערבי המודרני). "תכלית החיים" מכתיבה התנהלות גם בנושא השידוך וחיי הנישואים. אין מה להשוות בין מה שהם עושים למטרות שידוך לבין התהליך המקובל אצלנו. מן הבחינה הזו, לפחות, אנחנו דומים יותר לאחינו החילונים. הציפיות שלנו מחיי הזוגיות והנישואים מורכבות יותר, לטוב ולרע, ומהן נגזרות הרשימות שצעירים מייצרים במוחם הקודח.
והוא קודח... אוהו! וככל שהוא או היא מתבגרים יותר, וחצו את שנתם העשרים
מה שעוד לא צריך להיות ברשימות שלכם: השקפה פוליטית, נכונות לחתום על הסכם קדם נישואים (להלן סעיף פמיניסטית/ שובניסט, כולל גם את שאלת "מי יישאר עם הילדים בבית, כשיהיו חולים"), מספר הילדים שפחות או יותר מזה אתם בשום אופן לא תהיו מוכנים ואיך הוא מתלבש ואיך היא מתאפרת ואיזו תמונה איומה הוא שם בג'יידייט או למה היא לא שמה תמונה בכלל.
פעם היה מקובל לחשוב ש"הפכים משלימים" או "מתאימים" או "נמשכים". היום ידוע שלא בדיוק... היום ידוע שהדבר שהכי מושך אותנו אל בני זוג פוטנציאליים הוא בדיוק הדבר שכעבור זמן יוציא אותנו מדעתנו. היום גם ידוע ששקט ושלווה בבית בנוי על דמיון בתכונות בני הזוג. ובעיקר מה שידוע היום זה שמה שהיום ידוע מחר יהיה לא ידוע או ידוע שלא, והדבר היחיד שידוע זה שאין דבר ידוע בהתאמה בין אנשים, רק זה שאם שני בני הזוג מוכנים לעבוד על ההתאמה שלהם כל החיים, רק אז זה יעבוד.
זאת אומרת שההתאמה
היחידה שדרושה לחיי נישואים טובים ויציבים היא הנכונות להתאמה. כי בחיים אנשים כל הזמן משתנים. זה מבני הזוג שהיה "הדוס" מתעייף במשך הזמן והשני לוקח את התפקיד הזה ואחר כך שוב מתחלפים (בניואנסים, בקטנות, אל תיבהלו), כמו זה שהיה המסודר, הבשלן, המארח, ההורה המשקיע, שר התרבות והבידור, החברתי... מה שאתם בגיל שלושים לא נשאר אותו דבר כשאתם בני ארבעים (ב"ה) וחמישים ושישים. לא מה שחשבתם, לא איך שהתנהגתם ולא מה שהיה לכם הכי חשוב בחיים.
סיכום ההמלצות: 1. תתחתנו מוקדם, לפני שאתם נהיים בלתי נסבלים. 2. לא התחתנתם מספיק מוקדם? צמצמו נזקים. אל תפסלו שום הצעה! אין לכם מושג במי תתאהבו ומי מתאים לכם (באחריות!) 3. התאהבתם במישהו מחוץ לרשימה הדבילית שלכם? אשריכם. שיהיה במזל טוב.
נ.ב העיקר: הבעיה של נתי לא רלוונטית לערוץ יהדות. הבנאדם זקוק לטיפול פסיכולוגי מעמיק.
יעל משאלי עוסקת בייעוץ זוגי ומשפחתי ובהדרכת הורים
