הקרב על המילקי: ביקור במחלבת שטראוס

אחרי הביקור שערכנו במחלבה הענקית של תנובה, באלון תבור, הגיע תורה של המחלבה הגדולה של שטראוס, בפארק התעשיות בר לב, שבאחיהוד. במחלבה זו מייצרת שטראוס את כל מוצרי הגביע שלה: מהמילקי והיוגורטים דרך הגמדים והאקטימל, ועד לגבינות לבנות וטריות. לשטראוס יש מחלבה נוספת, שמייצרת מוצרים דומים רק בכשרות גבוהה יותר. הבדל מסוים מול המתחרים.

מיכל איתן, מנהלת השיווק של כלל חטיבת המוצרים הטריים, שלומי אלפיה, מנהל התפעול של כלל פעילות החלב של שטראוס, ואסף שטיינברג, מנהל פיתוח המוצרים, ליוו אותנו בסיור שלנו. הדגש הפעם לא היה על תהליכי ייצור או על מוצר כזה או אחר, אלא יותר על גישה, תחושות ו"ערך מוסף", כי בסופו של דבר מחלבה היא מחלבה היא מחלבה, אבל נראה כאילו שטראוס מסתכלים על הגבינה שלנו מזווית קצת אחרת, ונותנים לה מימד שונה. למשל, על כרטיס הביקור של אסף שטיינברג לא מופיעות המילים "מחלבות שטראוס", או "חטיבת החלב", אלא "חטיבת בריאות ואיכות חיים". אבל זאת סתם דוגמא.

שטראוס מדגישה מאוד את זה שהיא חברה ישראלית שמצליחה מאוד בחו"ל, ובהרבה תחומים. התרומה הגדולה הראשונה שלה לעולם החלב שלנו – ובעיקר בתחום הגבינה הלבנה – הייתה הפיתוח של גבינת "סימפוניה", גבינת קרם שמנת בעלת 5% ו-9% שומן. אבל המהפכה ה"בסיסית" יותר הייתה עם גבינת ה"סקי" שלה, בשנת 1991: פתאום הכתה אותנו העובדה שאפשר למצוא גבינה לבנה חלקה, בלי טעמים ומרקם אבקתי-גרגירי שמקורו באבקת חלב. "הסקי עשתה הרבה טוב לשוק הגבינות שלנו", אומר אלפיה. "ואחריה השתנו גם הגבינות של המתחרים, שכבר מזמן לא דומות לאלה שהיו להם פעם".

שאלה של מרקם

בכלל, דיברו איתנו הרבה על מרקם. מיכל איתן רמזה ששטראוס עובדת עכשיו הרבה בכיוון הזה, לא רק בניסיון לייצר בידול מהמתחרים, אלא גם כדי להרחיב את השוק. עכשיו, כדי להדגיש את עניין המרקם, הם מציבים עמדות טעימה חדשות במרכזי קניות, עם "תוספים": גבינה מצד אחד, קוטג' מצד שני, ואיתם ירקות שונים, זיתים ועוד. תוכלו לגשת לעמדת טעימה כזאת ולבחור מה להוסיף לגבינה שלהם, כדי להפוך אותה לגבינה "שלכם". לשחק עם טעמים ומרקמים, לחדש בעצמכם ולא להסתפק יותר בגביע הגבינה הלבנה שברוב הבתים הישראליים עולה על שולחן ארוחת הערב כמות שהוא.

כשאמרנו שאנחנו דווקא מחבבים את הקוטג' ההומוגני, בעל הגרגירים הקטנים יותר, הסבירו אלפיה ושטיינברג שכשאצלם החליטו להיכנס לשוק הקוטג', הם עשו מחקר שהראה להם דברים אחרים: "לא רצינו לבוא עם אותו מוצר", הם מסבירים. "היה לנו ברור שאנחנו צריכים לבוא עם מוצר שונה מאוד דווקא. להתחרות בשדה אחר. הצרכנים אמרו לנו שהם אוהבים את המשחק שבין הגרגירים וה'רוטב' (כמו שקוראים בשטראוס לשמנת שסביב לגרגירי הגבן), אז הלכנו לכיוון הזה. אז נכון, זה קוטג', אבל זה קוטג' שלנו".

אגב תוספים, דבר אחר שמאוד בלט לאורך כל הדרך בין המוצרים של שטראוס, היה עניין התוספים והתוספות. כמעט ואין כאן מוצרים שהם "נטו". שטראוס דואגים מאוד לבריאות שלנו, מסתבר, ופחות או יותר לכל מוצר מוסיפים משהו. בהרבה מהמוצרים יש מייצבים, שמקורם מהצומח, לרוב זה סידן, או גם ויטמינים וחיידקים, סיבים תזונתיים ועוד ועוד. אפילו החלב  של יוטבתה הוא בחזקת "משקה חלב", בגלל שהוא מתוסף סידן.

"זו אכן הגישה", אומרת מיכל איתן. "גם היוגורט הוא לא סתם יוגורט. ישנו האקטימל וישנה האקטיביה ויהיו מוצרים אחרים שלכל אחד יש ערך מוסף בתחום מסוים; משפחות מוצרים שיש להם אמירה או הצהרה בריאותית, שהם יכולים לשמש בתפקיד כזה או אחר".

מבחינה טכנולוגית צריך לזכור שחטיבת החלב של שטראוס היא בבעלות משותפת של דנונה הצרפתית. "ישנה זרימת ידע דו כיוונית", אומר שטיינברג. "מוצרים שנבחנים כל הזמן, גם באיכות וגם בחדשנות. צריך לזכור שהשוק הישראלי תובעני מאוד מבחינת חידושים ומוצרים חדשים, בלי אח ורע בעולם, ומפה יוצאים גם דברים חדשים לחו"ל. פעם חיפשו בדנונה מעדני חלב שיתאימו לשוק היווני. בחנו את המחלבה הישראלית לצד שתיים אחרות באירופה, והסוף היה שמנמל חיפה יצאו בכל יום, במשך שנתיים, מכולות של מעדנים שטיילו על הקו חיפה-פיראוס. הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי בפעם הראשונה ליוון", אומר שטיינברג, "היה לחפש את המוצר שלי בסופרמרקט באתונה".

הסוד הגדול של המחלבה

"המילקי הוא הסוד הגדול של המחלבה" אומר שטיינברג. "למעשה כל המוקצפים, אבל במיוחד המילקי. זה מוצר שאין כדוגמתו, כשבכלל, המוצרים המוקצפים השונים הם ייחודיים לנו וייחודיים לישראל. הטעם הישראלי הוא לא רק מתוק יותר, עז או מודגש יותר, אלא שאנחנו מעדיפים גם מוצרי קצפת. זה מעניין שאין מוצרים דומים בשוק האירופי או בכלל (מלבד המילקי שמיוצא), וכל הפיתוח בתחום הוא שלנו. זה מתחיל במילקי, אבל כולל גם את המוצרים המוקצפים האחרים, אלה עם השכבות והפרי והג'לי, ויתר הקינוחים שהמחלבה מייצרת". ובעניין הסודות, אפילו בשלב הטעימה המיתולוגית, כלומר של מילקי שיורד ישר מקו הייצור, לא הסכים אסף להוציא מילה מהפה. נשארנו עם המילקי, שכשהוא יורד מהקו, והוא אכן מיתולוגי לחלוטין.

למידע על ביקורים במחלבה לחצו כאן

רן בוק הוא הבעלים של "מרתף הגבינות של רן בוק", ומחבר הספר "גבינות", בהוצאת כתר. לאתר הבית של רן לחצו כאן