עדות מהאיטי: "האדמה רעדה, יצאתי עם מצלמה"

אריק פרקר, עיתונאי אמריקני שהיה בהאיטי בזמן רעש האדמה ההרסני, סיפר בראיון מיוחד ל-ynet על הזוועה שנגלתה לנגד עיניו. פרקר מספר על הרגעים שאחרי רעידת האדמה, המצוקה ברחובות, המתים ששרועים בכל עבר, התסכול של ארגוני הסיוע והמציאות שנעה בין תקווה לייאוש.

רעש האדמה בהאיטי - עדכונים אחרונים ב-ynet:

• 70 אלף נקברו, הוכרז על אבל לאומי
• הצלב האדום: העולם צריך להתעורר
• תושבי האיטי: מה עלה בגורל יקירנו?
• קשישים בהאיטי: הקורבנות הנשכחים
• האיטי: צוותי הסיוע במרוץ נגד הזמן   
  

העיתונאי האמריקני הגיע להאיטי ימים ספורים לפני רעש האדמה. הוא נשלח מטעם מגזין לסקר את הסחר בילדים - אחד הנושאים שעמדו על סדר היום במדינה הענייה לפני האסון הקשה. הוא לא תיאר לעצמו שתוך דקות תתהפך האדמה והוא ימצא עצמו בלב מה שנראה כאחד האסונות הקשים שידעה האנושות.

האדמה רעדה. פרקר בהאיטי, דקות ספורות אחרי הרעש

"אתה חייב להיזהר". פרקר, לפני שנכנס לסייע לילד לכוד, אמר: "אוקיי, אני אנהג בזהירות".

המונים ישבו ליד גופות יקיריהם

את הלילה הראשון אחרי האסון העביר פרקר תחת כיפת השמים. במשך שעות ארוכות, הוא סיפר, המשיכו רעשי המשנה והאדמה לא נחה. למחרת הוא שב לפורט-או-פרינס, שם התמקדו מאמצי החילוץ והסיוע. "הסתובבנו עם המצלמה ברחובות. אנשים ישבו לצד גופות של ילדים וקרובי משפחה. כולם רצו שנצלם את אהוביהם שנהרגו. הם רצו שהעולם יראה מה הם איבדו.

"באחד הרחובות הראשיים ראינו שתי גופות", משחזר פרקר. "איש לא טרח לפנות אותן. הן פשוט שכבו שם. פנינו למטה האו"ם שהיה בדיוק מעבר לכביש, אבל גם שם המצוקה הייתה קשה. העובדת בשער הסבירה לנו בנימוס שהחצר כבר מלאה באנשים, חלקם מתים. 'אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים', היא הסבירה". 

בסרטון שהעלה פרקר לאתר "יוטיוב" ניתן לראות את העיתונאי משוחח עם עובדת האו"ם על גופות שמצא ברחוב, ממש מול מטה הארגון בפורט-או-פרינס. "את יודעת, יש שתי גופות ששוכבות שם על המדרכה. בדיוק מעבר לרחוב", אמר לה. האשה השיבה: "תן לי לומר לך משהו. אתה יודע, יש לנו פה גם הרבה מאוד אנשים, חלקם גוססים, חלקם כבר מתים. אם תלך לצד השני של הבניין תראה הרבה מאוד אנשים על הרצפה. חלקם קטועי איברים".

פרקר הקשה על האשה: "אז את אומרת שאת לא יכולה לעשות כלום משום שיש יותר מדי אנשים?" עובדת האו"ם ענתה: "יש פה הרבה מאוד אנשים. אנחנו כבר עושים כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור להם". פרקר: "כמה אנשים יש לכם שם בפנים? אני יכול להיכנס?" עובדת האו"ם: "אני מצטערת, אתה לא יכול להיכנס".

התחושה ברחובות לאחר האסון, סיפר פרקר בראיון, היא בעיקר הלם. "אנשים לא מתאבלים, כי הם פשוט המומים. חלקם שמחו ששרדו את האסון, אחרים היו מעדיפים למות עם קרוביהם". ביום השני אחרי הרעש החלו לאסוף את הגופות מהרחובות, ביום השלישי כבר החלה לאזול אספקת האוכל והתחילו להרגיש את המצוקה. אנשים בוזזים חנויות וגופות.