התקבלתי. המשרה הוקפאה. שוב מחפשת עבודה

מצחיק אותי השימוש במילה "זה", כאילו היה מדובר בסוג של נגע שאפילו תרופה חדשנית לא יכולה להסירו. אגב, זו ההרגשה לפעמים: נסו לספר לאדם חדש שאתם מובטלים, התגובה שלא תאחר לבוא תהיה הבעת פנים שאינה נתנת לשליטה גם על ידי המודע שבאדם ותביע סוג של רחמים מעורבים בבוז קל. בכל מקרה- פוטרתי.

• עוד בערוץ קריירה
• רוצה לעבוד בלאומי קארד? "כל יום חגיגה"
• "אתה רק אחד מאלף". איך מוצאים עבודה
  

עוד אחת שנפגעה מעניין המשבר בהיי טק ואפילו לא באה מפיתוח. משאבי אנוש-רחמנא ליצלן. כמובן שכל כוחות הנפש נאספו על מנת להפליג אל דרך חדשה (או כמו שחברה אחת אמרה לי:"מה, שטויות, תוך חודש את עובדת"). קורות החיים שופצו, קשרים עם חברות השמה התחדשו ואופטימיות רבה אפפה את כל כולי. למעשה, ראיתי בכך סימן כיון שמזה זמן הבנתי שמיציתי את תחום המשאבי האנוש ואני צריכה משהו קצת יותר מעניין - על כך תסלחנה לי כל רכזות משאבי האנוש/גיוס/פיתוח והדרכה/ מה שזה לא יהיה).

אז מה רציתי ועודני רוצה? הו! שאלה מעולה. מכירים את אלו שבתחילת שנות העשרים שלהם יודעים מה הם רוצים לעשות ובונים להם תכנית אב מפורטת כולל שלבים, תתי סעיפים ואופציות ליתר ביטחון? אז גם אני הייתי. אבל גיליתי שאין הבטחה כלכלית בתחום (לימודי תקשורת).

 כך, קצת לאחר סיום התואר, התחלתי לעבוד בחברת תוכנה קטנה, בתפקיד שלא ממש תאם את תחום הלימודים שלי - מתוך הידיעה, שבתחום הזה, אין לי שום אפשרות להמריא. התחלתי לפזול לדברים שיותר עניינו אותי. שאלתי שאלות, בדקתי, חיפשתי ואפילו מצאתי את ה-ת-ח-ו-ם שמעניין אותי - רכש ולוגיסטיקה (כל אחד והסטיות הקטנות שלו).

התחלתי דרך חדשה, הסכמתי להתחיל מלמטה ובמשכורת נמוכה מהרצוי - כי אין לי תואר בתחום המתאים. הכנתי מכתב אשר ידגיש את יכולותיי המקצועיות והאישיות ופניתי לכל אלו אשר ביכולתם לתת לי הזדמנות ראשונה (אם זה לא מבטיח מקום בגן עדן - אני לא יודעת מה כן). שלחתי אותו בצירוף קורות חיי לכל חברת השמה שקיימת באיזור, לכל חברה המופיעה באיגוד חברות האלקטרוניקה וההייטק ולחברות ומפעלים הנמצאים בכל איזור תעשייה ברדיוס של 70 ק"מ.

לדעתי, אם היו עורכים כנס של רכזות משאבי אנוש של כל איזור הצפון, כולן היו מכירות את שמי. המתנתי. המון.

 לבסוף, הגיעה ההצעה. עברתי ראיון אצל רכזת משאבי האנוש, עוד ראיון אצל מנהלת משאבי האנוש, ראיון נוסף אצל מנהלת פעילות חו"ל, וגם מבחני מיון (כיף חיים, שווה לבוא כל יום). אפילו עברתי.

השמחה הייתה רבה. זהו במקום גדול, עם אופק קידום והזדמנויות אין סוף. הייתה רק בעיה אחת, קטנה. לחברה המרשימה הזו, המהווה עורק חיים לתושבי הצפון, קוראים תפרון. היא, כידוע לכם, נקלעה לקשיים על רקע המשבר והפגיעה בייצוא. מה זה אומר לגבי? שהמשרה הוקפאה עד להודעה חדשה.

אני מחכה. ואופטימית. עדיין.

בצל המצב, הצעות נוספות באזור הצפון, שאלות, ותמיכה מורלית ניתן לשלוח לכותבת, דנה נמט, בדוא"ל .

המדור "החיפוש שאינו נגמר" בא לספר את חוויותכם, תלאותיכם ושאיפותכם בנסיון לצאת משוק מחפשי העבודה. נא שילחו את הסיפור האישי שלכם לדוא"ל . כמו כן, מעסיקים המעוניינים להציע עבודה, אמהות עובדות המעוניינות לספר על הקשיים ומחפשי עבודה מעניינים - נא שילחו טורים/ פרטים לדוא"ל לעיל.