צללי הכרך

דניאל קמינסקי הוא שחקן וצלם. הוא הציג תערוכה ראשונה ביולי 2009, במסגרת לימודי תואר ראשון במנשר, תערוכה עסקה בתיעוד דוקומנטרי של להקת המחול "קליפה" וביצירה "פולחן האביב". בימים אלה הוא עובד על עבודת מיצב שמצדיעה לאנדי וורהול. התערוכה שלו "עברים" תיפתח ב-23.1 בלבונטין 7, תל אביב.

"עליתי לארץ בגיל 6 מרוסיה. הצורך שלי בשייכות הוא אינסופי. מגיל הבגרות נסעתי המון וחיפשתי את הבית בכל מיני מקומות בעולם. בשלב מסוים התחלתי לצלם כי הבנתי שזה המדיום שדרכו אני יכול לעבד את התחושה הזאת. התערוכה מציגה עבודות מהשנה האחרונה. מעברים יום-יומיים לאורך אותם רחובות, על פני אינסוף אנשים, בתוך בית החרושת הענק הזה שנקרא ניו יורק".

1. קיר

"הקיר הענק הזה נמצא בבדפורד, ברוקלין. זאת שכונה שתמיד הדגישה בפניי את הזרות, את השונות שלי מהעיר, ממי שנראו לי "הניו יורקרים האמיתיים". את העובדה שכל כך קשה להרגיש בבית. לא משנה איפה נמצאים.

2. השמיים

"עבדתי וגרתי בשכונה של רוסים באיסט וילג'. הבניין שעבדתי בו נורא הזכיר לי את הבניין שנולדתי בו ברוסיה. הייתי הולך ומסתכל על הבניינים ושוכח שיש שמיים. יום אחד, אחרי כל כך הרבה זמן בעיר - משהו השתנה: פתאום הבניינים לא נראו לי כל כך גבוהים. העזתי להסתכל עוד יותר גבוה".

3. קילופים

"המון קירות. סיסמאות. פרסומות. ישבתי בסאב-ווי והסתכלתי על הפנים שלה במשך שעה, עד התחנה שלי. התרגלתי לעיניים שלה שמביטות בי בחזרה. אני יוצא מהסאב ווי ורואה אותה בכל מקום. תלויה, תלושה ולפעמים אולי זועקת לעזרה".

4. עברים

"המצלמה מקפיאה את הרגע, אבל הרגע עצמו כבר קפוא. אני עוקב אחריהם בכל פינה, בכל דקה, ומנסה להבין לאן הם רצים. תמיד אמרו לי שאני בורח מלהתמודד. ארבע שנים הייתי פה בלי להחליט החלטות, בלי לדעת לאן אני הולך, בלי להסתכל לאנשים בעיניים. יותר קל לצלם מהגב כשיש כל כך הרבה".

5. צל

"העיר הזאת קרה. בימים היחידים שהשמש יצאה - רצתי החוצה לצלם. לקראת הסוף האנשים כבר לא עניינו אותי, רק הצל. הצל לעולם לא עוזב, אין לו אינטרסים, הוא לא בררן, הוא חי עם מה שיש. אבל דווקא כשהתחלתי לחפש אותו -השמש נעלמה.

• למאחורי המכחול של דומי רייטר
• לכל כתבות המדור לחצו כאן