עמלק 1945- 2010
"העולם השתנה. יש בו הייטק וקידמה, השכלה ותרבות. רק עמלק לא השתנה. הוא למד לדבר יפה, לנצל את החופש, הדמוקרטיה והנאיביות ונעשה מתוחכם ומסוכן יותר". אבי רט עם לקחי השואה
65 שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, ולאחר שכוחות בעלות הברית מצד אחד והכוחות הרוסים מהצד השני הגיעו למחנות העבודה וההשמדה ושיחררו את שרידי היהודים שם, ניצבים על אדמת גרמניה ופולין נשיא מדינת ישראל וראש ממשלת ישראל. האחד אומר קדיש בפני כל חברי הבונדסטאג בבנין הרייכסטאג בברלין, והשני ניצב בקצה מסילת הרכבת בבירקנאו, בין קרמטוריום מספר שניים לקרמטוריום מספר שלוש, ומדבר על עמלק.
שישים וחמש שנים אחרי. מצד אחד זה לא כל כך הרבה שנים, ומצד שני נראה כאילו היה זה כל כך מזמן. אחרוני השרידים והניצולים עדיין איתנו. רובם כבר בסביבות שנות השמונים-תשעים שלהם. אלו אולי השנים האחרונות בהם עוד חיים איתנו אנשים היכולים לדבר ולספר בגוף ראשון. לא ירבו הימים והנטל להמשיך ולספר ייפול על שכמנו - בני הדור השני והשלישי. אנו לא נוכל כבר לדבר בגוף ראשון. המקסימום שנוכל להגיד זה 'אמא סיפרה לי' או 'סבתא סיפרה לי' ולקוות שבאוזני הדורות הצעירים הדברים לא ישמעו כ'סיפורי סבתא'.
המילה עמלק חזרה שוב ושוב בדברי הנואמים. עמלק של פעם ועמלק של דורנו. בעוד הטקסים מתנהלים בגרמניה ובפולין, חולל בית קברות יהודי נוסף בשטרסבורג שבצרפת, ובמקביל פורסם דו"ח נוסף המגלה ששנת 2009 הייתה שנת שיא בגילויי אנטישמיות ושנאה כלפי יהודים ברחבי העולם.
בערוצים השונים מקרינים סרטים כאלה ואחרים, ופעמים שהצופה כבר לא לגמרי יודע להבחין האם הסרט מתאר מה שקרה בעבר, או מה שעלול לקרות בעתיד חלילה, או אולי אפילו מתאר את ההווה.
עמלק לובש ופושט צורה. פעם הוא לבוש בחליפה ועניבה מודרנית ופעם הוא עטוי בגלימה וכאפייה. פעם הוא עולה מן המדבר הלוהט ופעם הוא עולה מערבות הקרח האוקראינים, פעם הוא מדבר יפה ופעם הוא שואג , פעם הוא מגייס לטובתו את האקדמיה ופעם את החוליגנים והנבערים. מתוחכם הוא עמלק. לובש ופושט הוא צורה - אולם מגמתו מאז ומעולם הייתה אחת:"אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד". (תהילים פ"ג).
בהחלט מיוחד ומרגש לראות את נציגי המדינה והממשלה ניצבים בבניין הרייכסטאג ובמחנה בירקנאו-אושוויץ, סוגרים ופותחים מעגלים ממעגלים שונים - אישיים ולאומיים. מהבחינה הזו אשרינו וטוב חלקנו על שנולדנו בדור הזה על כל הקשיים והאתגרים שבו, ולא היינו בני הדור הקודם, בו הקור המקפיא של 20 מעלות מתחת לאפס, כפי שהיה השבוע בפולין, לא היה מנת חלקם ליום -יומיים כשלרשותם מעילים,כובעים,צעיפים וכפפות, אלא היה מנת חלקם במשך חודשים ושנים כשלעורם במקרה הטוב כתונת בד דקה ומצחינה.
האם הלקח נלמד?
במקביל להתרגשות ולהכרת הטוב שלנו, אי אפשר שלא לתהות, להרהר ולחשוב בקול רם - האם העולם למד את הלקח? והאם אנחנו למדנו את הלקח?האם עולם שבסך הכול מאפשר למדינות כמו איראן ואחרות להתקיים ולפתח נשק גרעיני הוא עולם שלמד את הלקח ? האם עולם שמאפשר אנטישמיות ושנאת ישראל במחוזותיו הרבים הוא עולם שלמד את הלקח? האם עולם שפעם אחר פעם מגנה ותוקף את ישראל באו"ם ובשאר מוסדותיו, שמעמיד לדין שרים ,לוחמים וקצינים שהגנו על העם היהודי - הוא עולם שלמד את הלקח?
האם העובדה שעדיין מחצית מהעם היהודי בעולם בוחר לחיות בגולה ולא בארץ ישראל מלמדת שלמדנו את הלקח? האם הניכור, השיסוי,ההתלהמות ואף השנאה בחברה הישראלית מלמדות שלמדנו את הלקח? האם החלטות פוליטיות כאלה ואחרות שקיבלו בעבר קברניטים ושליטים, שלאחר זמן מתבררות כהרות אסון מלמדות שלמדנו את הלקח?
המילה עמלק הוזכרה שוב ושוב. על עמלק הזה אומר הפסוקים:" זכור את אשר עשה לך עמלק...תמחה את זכר עמלק...כי מלחמה לה' בעמלק מדור דור...".
כיצד זוכרים? כיצד מוחים? כיצד מבינים שזו מלחמה של דור אחרי דור, מלחמה שאין לה סוף עד אחרית הימים - כי כל זמן שישראל קיימים בעולם - עמלק קיים בעולם- כשמגמתו - להשמיד להרוג ולאבד טף ונשים, זקנים ועוללים .
שישים וחמש שנים אחרי - וכל השאלות הללו רובצות לפתחנו, ולא נותנות לנו מנוח.
בעשרים השנים האחרונות הדרכתי עשרות רבות של מסעות לפולין - מבוגרים ונוער, קצינים ועלים חדשים,דתיים וחילונים, והכשרתי מדריכים ומלווים למסעות הללו. מכל מסע שכזה אנחנו חוזרים עם מספר תשובות ועם כמות כפולה של שאלות. מכל הסוגים.
העולם משתנה.הדורות מתחלפים - ורק השאלות נותרות עומדות קבועות ונצחיות על מקומן.
העולם השתנה. יש בו מחשבים ולווינים, הייטק וקידמה, קניונים ושפע, השכלה ותרבות. רק עמלק לא השתנה. הוא רק למד לדבר יפה, לנצל את החופש והדמוקרטיה, את הנאיביות ואת התמימות. הוא נעשה מתוחכם יותר ולכן גם מסוכן יותר.
ערב שבת ט"ו בשבט, כשכולם ידברו וישירו על 'כי האדם עץ השדה', נזכור שאכן כך - האדם כעץ - אם חפץ חיים הוא -עליו להכות שורשים עמוקים וחסונים באדמתו, לפתח גזע חסון ובריא שיוכל לעמוד מול רוחות מצויות ושאינן מצויות,, להזרים חיות וחיים לענפיו ולצמרתו- ומכוח כך גם להוציא פירות משובחים. שורשים עמוקים שכאלה יעמדו מול כל עמלק, שגם אם יצליח פה ושם לזנב ולפגוע - הרי שחוסנו ושורשיו של העץ,האדם והעם - עמוקים ונצחיים הם.
הכותב עוסק בהוראת השואה ומדריך בכיר במסעות לפולין
נתניהו בפולין
צילום: רויטרס
מומלצים
