הרומן הקצר שלנו עם פסגות
מהרגע הראשון בו כספי הפנסיה שלי ושל אשתי הועברו לפסגות מבלי שביקשנו, לא הרגשנו בבית ההשקעות כמו בבית - ואוויר פסגות לא נשמנו בו. הודות לבירוקרטיה המייגעת ויועץ ההשקעות שהתעקש לא לנסות לכבוש את ליבנו, ארזנו את כספנו. מזל או שכל? רק העתיד יגיד
איש לא שאל אותנו, את אשתי ואותי, לפני שרפורמת בכר טלטלה את חסכונותינו הפנסיונים מהמיטה החמה של קופת הגמל גדיש בבנק הפועלים, לבעלות וניהול חברת פסגות, בית השקעות שהיה קודם כתובת אלמונית. מהרגע הראשון לא הרגשנו בו כמו בבית, אוויר פסגות לא נשמנו שם.
- פרשת פסגות: המנכ"ל ורמוס יזומן לתשאול
- הסיבות שהובילו למעצר הבכירים בפסגות
- קמפיין פינוקיו של רשות ני"ע: מדוע דווקא עכשיו?
המעבר לאכסניה החדשה באביב 2008 החל ברגל שמאל. במקרה גילינו כי מעמד החשבון של אשתי בגדיש, אחרי פרישתה לגמלאות בקיץ 2007, לא נהפך מ"שכיר" ל"עצמאי" למרות שהעבירה לקופה את המסמכים שהיו אמורים לשחרר לה את כל כספי חסכונותיה.
התפוצצות הפרשה
חשד: שני בכירים ביצעו תרמית ענק בפסגות
כתבי "כלכליסט"
דוד אדרי ושי בן דוד נחקרו על ידי רשות ניירות ערך בחשד שפעלו יחד בדרכי תרמית והשפיעו על שערים של מגוון ניירות ערך. פעילותם יצרה על פי החשד רווחים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, וכפועל יוצא הם גרפו רווחים לכיסם. השניים, שמכחישים החשדות, נשלחו למעצר בית
לא נעשה מצד היועץ אפילו ניסיון קל לנהוג בהגיון ולהיות גמיש, לפחות כדי לרכוש את לב הלקוח החדש. המנהל החדש של כספנו התעלם מבן האדם שמאחורי החשבון. יכולתי לעקוף את המכשולים דרך איש יחסי הציבור של פסגות. עמירם פליישר הוא אמנם עמית וידיד ותיק, אבל מלכתחילה לא רציתי להיעזר בו.
הדחף הנאיבי גבר ואולי הסקרנות המקצועית לעבור את חוויית הצרכן הקטן וחסר הקשרים. אבל במצוקת הרגע נשברנו. פנינו לעמירם, וכל מחסומי הביורוקרטיה של פסגות כלא היו. הכסף שוחרר, אבל לא חגגנו. זו איננה סיבה למסיבה.
משבר? רק מעבר להרי החושך
חשבתי רק על מר גורלם של עמיתי גדיש האחרים שאולי נקלעו לאותו מבוך של פסגות, ולא מכירים את מגע הקסם הפליישרי. בלבנו גמלה ההחלטה לסמוך כמה שפחות בעיניים עצומות על האחראי החדש על הכסף שלנו, ולקצר כמה שיותר מהר את הרומן עם פסגות.כל מה שקרה בהמשך רק הצדיק את תחושת הבטן הזאת. בקיץ 2008 הוצע לנו חידוש מרענן – לבחור את מסלול ההשקעה המועדף בעינינו לכספנו, אחד מ-4 מסלולים, במקום ברירת המחדל של המסלול שממזג את מאפייני האחרים – מניות, אג"ח וכספי (כלומר השקעות שקליות). בחרתי בכספי, והיועץ שלי חשב בקול רם שנטרפה דעתי.
הוא שאל אם הבאתי בחשבון את הפסד התשואה שכרוך במעבר הקיצוני. נימת השאלה הביעה דאגה למי שכביכול מאיים לשלוח יד בנפשו. הרגעתי אותו שאני לא דואג לתשואה כמו לקרן. אם הופתע, הוא כבר לא שאל מדוע. גם לא שיתפתי אותו בדאגות שכרסמו בי מראשית אותה שנה, במהלך ביקור משפחתי בניו יורק.
באופק של וול סטריט החלו להצטבר ענני הסופה של משבר הסאב פריים. שמענו עליו מעט בארץ - פה התייחסו אליו כמו לאירוע שמעבר להרי החושך. הוא גם לא תפס את אמריקה בציצית ראשה הקפיטליסטי. הבורסות נסחפו באופוריה, והמשקיע הקטן והלא מקצועי שבתוכי חיפש בשובי ארצה מומחה לדבר, איתו ניתן לחלוק דאגות מלב אל לב.
"הפקרות מוחלטת"
חיוך מר נמתח על פניו של הפרופ' אבישי ברוורמן, הח"כ שהיה נשיא אוניברסיטת בן גוריון ובכיר בבנק העולמי בוושינגטון. הוא אמר שכלכלת אמריקה מתנהלת בהפקרות מוחלטת עם הסאב פריים ושהדאגה שלי מדגדגת בקושי את קצה הקרחון של ההתנהלות השערורייתית. "הצונאמי לא יאחר לבוא והלוואי שלא יגיעו גם אלינו", התפלל ברוורמן.הוא התריע על הסכנה במליאת הכנסת ובוועדת הכספים, בטרם נבחר ליו"ר, אבל היה קול קורא במדבר. באחת השבתות של חודש אפריל התקבל חיזוק רשמי ראשון מה"גארדיאן" הלונדוני. ראיון עם שר האוצר הבריטי התריע בכותרת הראשית כי "צפוי בסתיו משבר כלכלי מהסוג שלא ידענו מסוף מלחמת העולם השניה".
בשנות עבודתי בלונדון למדתי כי ראיון כזה, שלא כבמקומותינו, זהו אירוע חדשותי נדיר. הוא מחייב את אישורו המוקדם של ראש הממשלה. הפעם נראה שגורדון בראון יזם את הראיון, כמי שהיה קודם שר האוצר, וראה צורך להשמיע קול אזעקה. אצלנו, גם הכתובת הזאת על הקיר לא עשתה כותרות.
לפיכך, ואולי בגלל שאינני חסיד שוטה של כוהני הבורסות, האנליסטים, החלטתי לנצל את ברירת החסד של מסלולי ההשקעות שהעמידה פסגות בראשית הקיץ לכספי קופות הגמל שלנו. המסלול הכספי נראה בתור המקלט הבטוח ביותר לעומת מסלולי המניות והאג"ח. את אזהרת הרווח של יועץ הבית, שלחתי לכל הרוחות.
חגי תשרי עברו עלינו בלונדון, בשיא הימים הנוראים, שהיו הפעם גם בעולם הפיננסי. קריסת בנק להמן ברדרס ואפקט הדומינו שאיים על כדור הארץ, לא פסחו גם על הבורסה באחד העם. שערי המניות והאג"ח צנחו באחת. קופות הגמל הפסידו מיליארדים. לאחר שובי ארצה, באוקטובר, צלצלתי לפסגות לעשות בקרת נזקים.
איש הקשר שלי אמר ש"נפגענו קלות", רחוק מהאחרים. בחשבון הסופי גברו התשואות משנות השפע, והמעט שנגרע במשבר הוכר לניכוי בהתחשבנות עם מס הכנסה על תוצאות שנת 2008, כך שגם כאן, יצא מעז מתוק. אבל מה שסקרן את היועץ שלי היה – איך בכלל ידעתי מתי לעבור למסלול הכספי.
עניתי לו – שאלתך איננה במקומה. אותך הייתי צריך לשאול, איך זה שאתה לא ידעת? ובלבי אמרתי, כי מיועצים שכמותו, מוטב לנתק מגע, אפילו מהמפלט של המסלול הכספי. ככל שהיה לנו גלגל הצלה, ההתנתקות המוחלטת מרכבת השדים הבורסאית היא המפלט האמיתי מסיוטי הלילה שיפקדו מעתה את מי שכל חסכונותיהם מונחים על קרן הצבי.
ההזדמנות באה בשלהי האביב. מצאנו מקלט יציב יותר לעתידנו הפנסיוני, וביקשנו לסגור את החשבונות בקופת גדיש. קול חדש מפסגות קיבל את בקשתנו הטלפונית ושאל אם בחכמה אנחנו נוהגים כשהבורסה גואה ובקרוב תכסה את הפסדי המפולת. מה נאמר ומה נדבר? המשכיל בעת ההיא יידום. את הרומן עם פסגות מוטב היה לסיים בקול דממה דקה.
אל תאמינו שעיתוי הבריחה לא היה מקרי. אז מה אם נמלטנו מפסגות חודשים לפני שנודעו ההסתבכות עם ההשקעה הכושלת באג"ח של לבייב, קל וחומר פרשת מנהלי השקעות הנוסטרו שהתפוצצה השבוע? איש לא ראה את הנולד. סתם שיחק לנו המזל עם תחושת הבטן, שהכלכלה היא בסך הכל תמהיל של פסיכולוגיה ואסטרולוגיה.
לפנייה לכתב/ת 
רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות
מומלצים
