האיש הקטן מהספר

אנדרסון. האמיתות שהפכו בני אדם לגרוטסקות (צילום: GettyImage)

במשך שנים היה "ויינסבורג, אוהיו" מן ספר סודי ליודעי ח"ן – ספר קטן וצנום שראה אור לראשונה בעברית ב"ספרייה לעם" של עם עובד ב-1959, בתרגומו המקסים של אהרן אמיר. כותרת המשנה של הספר היא "מחרוזת סיפורים מחיי עיירה באוהיו", והוא נקרא כמו ממתק: סיפור אחרי סיפור על אנשים רגילים בעיירה רגילה, שמתוארים בפשטות אך בדיוק מירבי – כל דמות והמוזרות שלה, הכאב שהיא נושאת בתוכה והכמיהה הסודית שלה.

מי הם תושבי העיירה? למשל הכתב המקומי הצעיר ג'ורג' ווילארד, הסופר הזקן שמבקש להגביה את מיטתו לגובה החלון, עקרת בית שמחפשת אהבה אצל רופא העיירה, מורה רווקה שנמשכת לאחד מתלמידיה, מורה מזדקן שהואשם פעם בהטרדת קטינים ומאז מסתגר מן העולם, ועוד ועוד.

אנדרסון הצליח לרקום בסיפורים האלה את המחשבות הקטנות של בני האדם הקטנים, את החרטות והתשוקות והפחדים שלהם – את רקמת החיים הפנימית של העיירה, ובעצם של החיים האנושיים בכלל. יש איזו אירוניה דקה בתיאורים של אנדרסון, אבל היא לא לעגנית; היא באה עם מטען כאב לא מבוטל, וכנראה גם עם איזו חיבה לאיזור הכל כך אמריקאי הזה, אוהיו.

ספר של סופרים ומביני דבר בלבד

לא הרבה שמעו על "ויינסבורג, אוהיו", שנשאר במשך שנים מן ספר של סופרים, ספר למביני דבר. כעת הוא רואה אור בתרגום חדש לעברית של רחל פן (בהוצאת פן וידיעות ספרים), וזו הזדמנות מצוינת לחשוף את הפנינה הזאת, שתמשיך להיקרא כאן "ויינסבורג", אף על פי שבתרגום החדש הורדה ה-ו'.

"ויינסבורג, אוהיו" ראה אור לראשונה ב-1919, וסימן את ראשית הצלחתו של אנדרסון כסופר. שרווד אנדרסון נולד ב-1876 בקאמדן שבמדינת אוהיו, וגדל בעיירה קלייד, ששימשה מקור השראה לויינסבורג. בגיל 14 החל לעבוד בעבודות מזדמנות, ובדומה לדמות המרכזית בספר, גם אנדרסון עזב את העיירה בגיל 19, לאחר מות אמו (שלה הוא מקדיש את הספר הזה).

הוא השתתף במלחמת ספרד-אמריקה, ואחר כך חזר לעיירת הולדתו, נשא אישה ופתח בית חרושת לצבעים. אבל ההתמסדות הזאת לא היתה לרוחו; הוא רצה לעזוב הכל ולכתוב. הוא יצא ממשרדו בוקר אחד ובמשך ארבעה ימים שוטט בחירוף נפש, עד שהגיע לבית חולים והתאשפז. בעקבות המקרה החליט אנדרסון להקדיש את חייו לכתיבה, עזב את משפחתו ונסע לשיקגו, שם היה לחלק מחבורה ספרותית, ועבד כקופירייטר מצליח.

החוב של עמוס עוז

מה סוד הקסם בכתיבה של אנדרסון? עמוס עוז, מאוהדיו המושבעים, זוקף לזכות אנדרסון חלק מהתפתחותו כאמן. כשגילה עוז את "ויינסבורג, אוהיו", השתחרר מהמלכוד שחייב אותו עד אז לכתוב על גיבורים שחיים בעיר הגדולה. "במרכז כל אחד מן הסיפורים (של אנדרסון) עניינים ובני אדם שהייתי בטוח כי הם נמצאים הרבה מתחת לכבודה של הספרות, מתחת לסף הקבלה המינימלי שלה", כתב עוז ב"סיפור על אהבה וחושך".

בהשפעת סיפורי ויינסבורג, כך מספר עוז, גילה את עצמו כסופר וכאדם, והבין שהוא לא חייב לכתוב כמו סופריה הגדולים של התקופה, משה שמיר או נתן שחם, יושבי תל אביב. הוא שאף שיצירתו תהיה מושתתת על פואטיקה צ'כובית, המתארת אנשים קטנים והתרחשויות קטנות במקומות קטנים.