השנים הרזות של ספרד: "חיים מחסכונות"
מדינות כגרמניה ואיטליה מתאוששות מהמשבר הכלכלי, אך ספרד – למרות היותה אחת הכלכלות המובילות באירופה – מתקשה להרים את הראש מעל המים. האבטלה גואה, מחירי החשמל והמים מאמירים וכולם מנסים לצמצם בהוצאות
מדינות כגרמניה ואיטליה מתאוששות מהמשבר הכלכלי, אך ספרד – למרות היותה אחת הכלכלות המובילות באירופה – מתקשה להרים את הראש מעל המים.
הספרדי הממוצע, הידוע כשמרן שאינו מעז להסתכן, מתכנס היום יותר מתמיד בבועה הקטנה שלו מחשש שגם מה שנשאר לו ביד עתיד להתפוצץ. שנת 2010 נפתחה בספרד עם יותר מ-4 מיליון מובטלים (כ-20% אבטלה), עלייה של מיליון מובטלים בשנה. התורים הארוכים מול סניפי הביטוח הלאומי היו למראה נפוץ בכל שכונה.
מצב הרוח הקודר מורגש בכל בית. עליית מחירי החשמל והמים מול הקיפאון בשכר גרמה למשפחות רבות לוותר על חופשות הקיץ או חג המולד המסורתיות בעבור תחליף צנוע יותר.
"אני ובעלי ארכיטקטים. יש לנו שלושה ילדים, ונכון לעכשיו אף פרויקט חדש על השולחן. אנחנו חיים מחסכונות ומפרויקטים שכבר שולמו", אומרת אסתר סגורה (37). "ספרד נהנתה מפריחה. בזבזנו הרבה ונהנינו מהשפע. עכשיו אנשים שומרים יותר על הכיס. חג המולד האחרון היה דוגמה לשינוי. המתנות היו צנועות יותר".
גם חואן אנטוניו רואיז ופדרו בליי, נהגי מוניות בברצלונה, עדים לאווירה הקודרת. "המצב קשה. בשנה וחצי האחרונה איבדנו כ-40% ממהכנסה שלנו. השנה זו הפעם הראשונה שלא עלו מחירי הנסיעה במוניות זה שנים רבות. האנשים שעולים למונית מדברים רק על המשבר. על הבעל שפוטר, על הילד שסיים אוניברסיטה ולא מוצא עבודה, על עליית המחירים. פעם הנוסעים היו גורמים לנו לצחוק, עכשיו כבר לא".
לדברי חואן אנטוניו, אין משפחה שלא נפגעה מהמשבר. "זו הפעם הראשונה בחיי שקיבלתי טלפון מהבנק, כי לא שילמתי את המשכנתה שלושה חודשים. אני מרוויח בממוצע 1,200 אירו לחודש. יש לי שלושה ילדים. שניים עזבו את הבית ומנסים להסתדר לבד, אבל לאחרונה אנחנו צריכים לעזור להם".
"לפני שנה, בני בן ה-33 הרוויח 6,000 אירו לחודש. הייתה לו חברה שעסקה באספקת חלקי ברזל לבנייה. בשנה אחת הוא נאלץ לפטר את העובדים, ביניהם הבן השני שעבד אצלו, ונשאר מאז מובטל. יש לו דירה מקסימה שמשקיפה לים עם משכנתה של 800 אירו בחודש, עכשיו הוא לא מצליח לשלם אותה".
"הייתי פעם סוציאליסט, היום אני בעד מי שייתן לי פרנסה", אומר פדרו בחיוך. "ראש הממשלה שלנו חייב לעשות שינויים, וקודם כל לקצץ בהוצאות הממשל. יש פה יותר מדי משרדים, יותר מדי שומרי ראש ומכוניות פאר לשרים".
המצב הקשה השפיע גם על העובדים הזרים. נימפה מוחיקה, עובדת זרה מפרגוואי, באה לברצלונה לפני ארבע שנים בחיפוש אחרי עבודה. "המצב היה שונה מהיום. משפחות שמחפשות עוזרות בית מסתפקות היום בחצי משרה או מנסות להסתדר לבד".
נימפה אומרת כי רבות מחברותיה נאלצו לחזור לפראגוואי. היא עצמה ממשיכה במאבק, ומוכנה להיות עובדת רק ארבע שעות ביום תמורת 600 אירו לחודש. 150 אירו היא שולחת לשתי בנותיה שנשארו בפראגוואי עם אביהן.
אבל לא כולם רואים שחור. אדוארדו אדלה וקרלה רינקון עובדים במשרדי ארכיטקטים. לדבריהם, המצב לא חמור עד כדי כך. "במקרה שלנו אין הרבה הבדל. אנחנו בעלי מזל ועובדים במשרדים ששומרים על קצב עבודה טוב. לא היו אצלנו פיטורין, אבל כן יש חשש להעסיק עובדים חדשים. הפחד של בעלי העסק הוא מפשיטת רגל של החברות, שביום בהיר אחד יפסיקו לשלם".
הכתבה המלאה התפרסמה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
