היורדים יבחרו, אנחנו ניהרג

הנה התבשרנו כי ראש הממשלה המציג עצמו כפטריוט לאומי, מעודד הענקת זכות בחירה למי שחיו פעם איתנו ועזבו לחוף מבטחים בחו"ל. 

ברגע הראשון יכולים אנו, החיים במולדתנו המובטחת שבניגוד לחלק מאיתנו גם שירתו בצבא וגם שולחים את ילדינו לשרת בו, לחשוב ובצדק - "מה רע בחיזוק הקשר בין ישראל לבין היורדים ממנה"? הרי כל בעל אזרחות אמריקנית החי בישראל מוזמן בעת בחירות לגשת לשגרירות האמריקנית ולבחור לפי מצפונו ותפיסת עולמו את הנשיא, גם אם כבר שנים לא דרך על אדמת מדינתו ואפילו את הלך הרוח שבה שכח כבר מזמן.

"מה רע", ישאלו תומכי החוק, "בכך שאזרח ישראלי החי בקליפורניה נטולת דאגות המלחמה והטרור, יבצע את חובתו המוסרית לאומה הישראלית המצויה בלבנט ויבחר בבחירות לכנסת"?

למרבה הפרדוקס, חובה מוסרית זו עומדת בסתירה מוחלטת לחובה המוסרית של אלה היושבים כאן בניגוד לאלה שיושבים שם - לשרת בצבא, למגן את ביתם מפני טילים עתידיים או עכשוויים, להקצות משכרם עבור בניית גדר הפרדה, קניית מטוסים מתקדמים ועוד ועוד. הייתכן כי אלה שחיים שם ופטורים מכל חובה (למעט צעירים שיצאו מהארץ לאחר גיל 16), יהיו זכאים כעת לבחור למוסד שבסמכותו לעצב את חיינו ולקבוע את חוקינו? הייתכן כי מי שלא ישלם את מחיר החלטות הכנסת יקבל את הסמכות כעת לעצב את עתידנו?

ישראל שונה מאוד מארצות הברית וממדינות אירופה; יש בה חובת גיוס ויש חובת ספיגה, קרי אחת לכמה שנים משלמים אזרחי ישראל שנשארו לגור בה מחיר יקר בנפש וברכוש על החלטתם לחיות בפיסת הארץ הקטנה הקרויה מדינתם.

אלה הנלחמים למען ארצות הברית בעשורים האחרונים הם שכירי חרב, ואילו אלה הנלחמים במלחמות ישראל הם צעירים מחויבי גיוס שהבחירה אם לשרת או לא אינה ניתנת להם זולת לאלה השייכים לציבור החרדי (וגם זה תוך כדי עוול מוסרי הזועק לשמים).

במצב כזה, הרי יתכן כי היורדים מישראל שאינם מחוייבים לשרת בצבא ואף בניהם שלעולם לא ביקרו בישראל ופטורים מחובת הגיוס, יצביעו למפלגה השואפת לכבוש שטחים ממדינות שכנות או המתנגדת לשלום עם שכנותיה של ישראל תמורת החזרת שטחים אלו ואחרים, אך לא יישאו בעול התוצאות של בחירתם זו. ואולי ההיפך - ציבור ישראלי היושב בארצות הברית יצביע למפלגה שעל מצעה חקוקה הקריאה לנסיגה חד-צדדית, למרות שאת מחיר הטילים שעלולים להישלח מחלקי הארץ המפונים ישלמו רק היושבים כאן?

יתכן בכלל כי חרדים רבים בברוקלין, עשרות אלפים, יממשו את הבחירה בהוראת רב מקומי, והכנסת תתמלא חברי כנסת חרדים המחייבים בחוק הקצאת כספים רבים למגזר החרדי על חשבון שאר המגזרים. הייתכן אז כי אלה היושבים בברוקלין יגרמו, למשל, לצמצום שעות הלימוד בחינוך הממלכתי והעברת השעות לחינוך החרדי? ייתכן בהחלט.

אילו כך אכן יהיה הדבר, עשויים אזרחים רבים לשאול את עצמם שאלה פשוטה אך בעלת תוצאות הרות גורל למדינת ישראל: אם ההחלטות הקשורות לשלום ולמלחמה, חלוקת התקציב ועוד אינן נקבעות רק על ידי אלה החיים כאן - מדוע שנישא אנו בעול ביצוע ההחלטות שאיננו מאמינים בהן? האם במצב כזה חושב ראש הממשלה כי המוטיבציה לשרת בצבא בקרב בני הנוער תגדל? האם יסכימו רבים לשלם מסים כשיחושו בעיוות נוראי בחלוקת התקציב במדינתם?

מנהיגים בחברות דמוקרטיות מקבלים מהמונהגים את סמכותם להנהיג. בחברה שבה המנהיגים משתמשים במניפולציות פוליטיות לא מוסריות על מנת להחזיק בהגה השלטון, לא ירחק היום שבו יקומו המונהגים ויסרבו, תחילה באופן פאסיבי ועם השנים בצורה אקטיבית, לראות במשחק הדמוקרטי משחק הוגן המשקף את ערכיהם. חוק מעין זה הוא בחזקת מסמר נוסף בגופה של הכנסת שכבר היום מצטיירת בעיני אזרחים רבים כמוסד לא מוסרי ולא הוגן כלפיהם.

פרופ' יזהר אופלטקה, ביה"ס לחינוך, אוניברסיטת תל אביב