פגשתי גזען עיראקי, לא חשוב מאיזו עדה

התחבטתי הרבה לגבי פרסום הטור הזה, כיוון שהוא נוגע בנקודה רגישה בנוף הדייטינג הישראלי שכוללת פן מאוד מכוער בעיניי - גזענות. זה נוגע לכולנו, מפני שאנחנו חיים כאן במדינת הגירה, ונאורים ככל שנצהיר על עצמנו - כולנו מחזיקים בדעות קדומות על עדה כזאת או אחרת. זה בלתי נמנע, אבל יכול להיות גם ממש פוגע.

חשוב היה לי להביא את ההקדמה הזו ולומר: מטרת הטור הזה אינה להעליב או לפגוע באף אדם ועדה, אלא להראות עד כמה דעות קדומות הן מיותרות ועלולות "לסגור דלתות" בכל מה שקשור להיכרות עם אדם אחר.

אמצע השבוע, 19:00. הפגישה מתקיימת בבית קפה מתחת לבית שלי. כשאני מגיעה הוא מחכה לי בחוץ, אנחנו לוחצים ידיים ונכנסים יחד פנימה. בפנים אני נתקלת בדקלה, השכנה שלי, שממלצרת במקום. אנחנו מתחבקות ומתנשקות (כי ככה עושות בנות), והיא מושיבה אותנו ליד שולחן.

הדייט שלי עוקב אחריה במבט וכשהיא מתרחקת אומר לי "תימנייה החברה שלך, הא?"

אני מאשרת ושואלת למה ההתעניינות.

"סתם" הוא אומר ומתעמק בתפריט. "בחורה יפה".

"נכון. היא גם מאוד אינטליגנטית. עושה תואר במדעי המוח".

"וואלה?" הוא מרים את ראשו מהתפריט ונראה מופתע. "תגידי, מאיזו עדה את?"

בארצנו הקטנטונת השאלה הזו נחשבת מקובלת, למרות שאני לא מבינה אותה. מה כבר אפשר לעשות עם מידע על מוצאו של מישהו?

"לכל אחד יש עדה שהוא לא אוהב"

אני מניחה שהוא סתם סקרן אז אני עונה, וזה ארוך, כי אני מכל מיני עדות. "ואני חשבתי שאת כולך פולנייה עם הצבע שלך". הוא נשמע די מאוכזב למען האמת, ואני קצת נעלבת למען האמת. "אגב, אני עיראקי".

"נעים מאוד, אני אלינור". הוא מצחקק צחקוק מעצבן למדי, והרושם הראשוני הטוב הולך ומתפורר לו לאיטו. בהמשך הדייט מתנהל דווקא בסדר, שנינו למדנו את אותו הדבר בתואר הראשון, אז יש לנו קצת מן המשותף. אבל, אז הוא שואל אותי שאלה מוזרה: "אז איזה עדות את לא אוהבת?"

אני לא מבינה. הוא מבהיר: "עם גברים מאילו עדות בחיים לא היית יוצאת?"

אוקיי, פאוז. שלא תבינו לא נכון, אני לא יפת נפש. אני צוחקת מבדיחות מרושעות, זורקת הערות גזעניות מפעם לפעם, אני כמו כולם. אבל לדבר על העדפות עדתיות בדייט ראשון עם אדם שאני בכלל לא מכירה זה מקום שאני לא רוצה להיכנס אליו.

"יצאתי עם כל מיני, אין עדה שאני לא אוהבת".

"לכל אחד יש עדה שהוא לא אוהב", אומר הדייט שלי. "אני למשל, מאוד לא אוהב מרוקאים". הוא מתחיל לספור את כל התכונות הרעות שלהם לטעמו. הוא מבסס את המידע שלו על בני העדה המרוקנית מתוך נסיונו האישי עם אקסית שהיתה לו. כשהוא מסיים בא לי להקיא.

אני עונה שהכרתי כמה מרוקאים, חלקם עונים לתיאור שלו וחלקם שונים לחלוטין, לכן קשה לי לעשות הכללות. הוא ממשיך במונולוג שלו, מנסה להוציא ממני שדים עדתיים. "אני גם לא ממש אוהב תימנים. יצאת עם תימנים?"

"כן, עם שניים".

"נו, ואיך הם היו?" אני חוזרת אחורה בזמן. אני זוכרת פרטים על שני הבחורים שהיו שונים זה מזה לחלוטין באופיים. הדבר היחיד המשותף להם היה גוון עור כהה יחסית. "רגילים, לא הסתדר איתם מכל מיני מסיבות שונות, אבל לא בגלל שהם תימנים".

פדיחה כזו לא קרתה לי בחיים

בתגובה הוא מספר על איזו בחורה שהוא יצא איתה, ממוצא תימני כמובן, ועל כמה היא לא היתה נחמדה אליו. "והכי מצחיק היה שהיא בעצמה לא סבלה תימנים!" הוא מסיים בצחקוק המעצבן שלו. אני נזכרת בקולגה שלי, כרמלה, ומחליטה לשתף. איזו טעות. "יש לי חברה בעבודה שהיא גם תימנייה וכמו החברה הזאת שלך, מתוך היכרות היא לא אוהבת גברים בני העדה שלה".

"באמת? מה היא חושבת על תימנים?"

"מה זה משנה, אולי נשנה נושא?" אני כבר מתחילה להתעצבן, אבל הוא מתעקש, ואני עונה קצת בכעס ובקול רם "שהתימנים הם קמצנים, אנוכיים ובוגדניים".

אני שמה לב שהצחקקן מרים מבט מעל הראש שלי. אני מסתובבת וקולטת את דקלה, שהיא גם שכנה שלי, גם המלצרית שלנו וגם תימנייה, מביטה בי בתימהון ובחיוך קפוא. לא, לא זה לא קורה לי.

"תרצו עוד משהו? לפנות לכם?" היא שואלת בנימוס.

אני מאדימה כמו סלק ומגמגמת משהו, בזמן שהדייט שלי מצחקק את הצחוק המעצבן שלו ומזמין ממנה חשבון. כשהיא הולכת אני שואלת אותו בהיסטריה "כמה זמן היא עמדה שם? מה היא שמעה בדיוק?"

"היא שמעה את מה שאמרת על התימנים, שהם..."

הוא מחייך שהצליח להוציא ממני את השד העדתי

כשדקלה חוזרת היא מחייכת בנימוס ומגישה את החשבון. אני מנסה, בגמלוניות רבה, להסביר לה שמה שאמרתי זה לא אני אמרתי, זה חברה שלי אמרה, שהיא בעצם לא חברה שלי, היא רק קולגה. ושהיא בכלל תימנייה בעצמה.

אנחנו יוצאים מבית הקפה, אני מבוישת ונכלמת. והוא אומר "נו, אז תהיה לנו פגישה שנייה?"

אני עונה ב"לא" נחרץ.

"אבל למה?" הוא ממש מופתע.

"כי אני ממש, אבל ממש, שונאת עיראקים!"

אני לא שונאת עיראקים. יש לי חברים ומכרים עיראקים ויצאתי עם גברים ממוצא עיראקי. למעשה, אנשים רבים שאני מכירה מהעדה הזו הם איכותיים ומצוינים. הרי ברור לכולם שהדייט שלי יכול היה באותה המידה להיות פולני, רוסי, יגוסלבי, פרסי, טריפוליטאי או כל מוצא אחר. זה לא משנה, כי אנשים בעלי דעות קדומות זה עניין שקיים בכל מקום, בכל עדה. וחבל.

אני מאמינה שכל אחד הוא אדם בפני עצמו ולא הוגן לשפוט לחיוב או לשלילה אדם לפי הפרמטר הזה. תחשבו כמה הזדמנויות טובות למצוא פרטנר שיתאים לנו מתפספסות בגלל הסיבה המטופשת הזאת.