המוות הוא מסכל ביוגרפיות ידוע

כשהתחלתי לעבוד בסוף שנות ה-80' על התחקיר המקיף לקראת הספר על יונה וולך, טרם נולד בני בכורי ורעיון הספר בער בי כמו תשוקה לילד, כמו סקרנות מאכלת ורצון להגיע לכל פינה. היה משורר אחד, גבה קומה ואשף של מילים, שהכיר אותה טוב מכולם באותן שנים ראשונות של ראשית שירתה, ועדותו היתה חשובה לי כעדות עד מדינה במשפט של כנופיה מופלאה.

וולך. נתחי חיים סביבה נשרו כפיסות טיח (צילום: שלום בר טל)

פניתי אליו לראיינו, כמו שפניתי אל כארבע מאות גברים ונשים. קראתי לא מעט משלו. הוא הרבה לכתוב שירים יפים ומרוסנים וגם מסות ומאמרים עתירי ידע. באחד מהם, כך מצאתי אז, התלונן מרה שלא נכתבות בארץ ביוגרפיות. הוא קבל על קוצר היד וחוסר התרבות של מקום שלא מותיר זכר לאמניו. אבל כשפניתי אליו, דחה שוב ושוב בקשתי לדבר. כך כשנה.

היה לי זמן. זו לא היתה כתבה. עבדתי כמה שנים על התחקיר. הר עצום של חומר הצטבר. יכול הייתי לחכות. בקלסר מספר 6 של פגישות שאני שומר מאותו זמן, אני מוצא פגישה שלי עם סמי בירנבך בקפה אולגה. פתק של יונה לעזה צבי: "כמה אהיה שמחה לשמוע ממך ולהתסתלם במילותיך".

כמו כן, מחזה שיונה כתבה והדפיסה: אנדרה של צרעת. ראיון שלי עם יורם קניוק בשש בערב בקפה הספריה ובו תיאר איך כשנפגשו לקחה אותו יונה תמיד לאותה גבעת מגדל המים של כפר אונו לענג אותו. טקסט של עלי מוהר שכתב על פגישה עם יונה ל"במחנה נחל". דיברתי אז עם מונדי ודוד אבידן ז"ל, פנינה כספי גבריאל מוקד ונתן זך. מנחם בן ונעמי אדוה. ורדה ויזלטיר ונחום כהן. מאות.

כמה אני אוהבת איש זר

אך המשורר התחמק והתעכב. אחרים אמרו לי כי קשה לו לדבר על אחרים. יום אחד נעתר פתע באקט של חסד וסקרנות ותיכף ומיד נצלתי את בדל רצונו הטוב וקבעתי פגישה. בנירותי רשום: 24 לדצמבר 1990. מ-12:30 עד 15:40. חצר "קפה כזה". שינקין.

המשורר, גבה קומה ויפה תואר ועטור אדרתו החמה, סיפר לי איך שמע לראשונה על יונה אצל מקסים גילן ואיך אחרי שהופיעו יחד בערב שירה אחד, ארוך ונהדר בירושלים, יונה פגשה איש שהוקסם ממנה ואמרה לו: "איש זר. כמה אני אוהבת איש זר". והיתה חבוקה בזרועותיו.

הוא דיבר איתי ארוכות וזכר היטב. ואני רשמתי בקדחתנות נרגשת על שבע עשר דפים קטנים שנראים עתה, כשאני עובר עליהם אחרי 20 שנים, רעננים כאילו נרשמו הבוקר. בשנות ה-70 כשכבר לא נפגשו זכר כי יונה חשה נרדפת רוחנית על ידו, וטענה באוזני אחרים כי הוא גונב לה מהמוח ומיד מפרסם ומשתק אותה.

"הספר כמו תשוקה לילד" (צילום: אמנון וינשטיין)

ישבנו לבדנו בשקט של חצר בית קפה שנסגר מאז. היה חורף קר. באתי במעיל דק ורעדתי מקור ואחרי כשעתיים גם מן הצורך הנואש להטיל מימי. אבל ידעתי שברגע שבו אקום מן השולחן, יפוג הקסם שלכד אותו, תיפקע היענותו והוא ילך ולא ידבר איתי יותר. התאפקתי ורשמתי. אחרי כשלוש שעות, כשקם ללכת, נטלתי את השלל הנפלא של השיחה ומיהרתי להתחמם ולהתפרק.

הסיבה האמיתית למיעוט ביוגרפיות

כעבור כשלוש שנים, כשיצאה יונה וולך לאור, פתחתי יום שישי אחד את המוסף הספרותי של הארץ וקרסתי. חשכו עיני. המשורר הטיל רפש בספר ולא חס, נבר בקרבי תחקירי, חיפש טעויות זעירות כדי לערער את הבנין כולו. מלא טינה וקנאה היה, מרושע וקטנוני ונטול כבוד לעמל הזולת, ואז הבנתי למה ממעטים פה כל כך לכתוב ביוגרפיות.

ובכל זאת, אחרי 20 שנים, בעת שהביוגרפיה הזאת כבר עברה את מבחן הזמן הקשה מכולם ונמצאה ראויה לצאת מחדש כלשונה, אומר לכם פה: אם אתם רוצים לכתוב ביוגרפיה, אותו ז'אנר כפוי טובה ורב עמל אך חיוני לקיום תרבות, עשו זאת ואל תתעכבו. התחילו אתמול! המוות הוא מסכל ביוגרפיות נודע.

יש לי חבר שחולם לכתוב ביוגרפיה על ישראלי חיוני, עמוד תווך תרבותי, אקזוטי, מרתק ורב פעלים ותעלולים. החבר חולם ומתעכב. מתלבט וחושש ואני מזרז אותו. אנשים מתים כל הזמן. לך תראיין אותו מיד, כל עוד הוא חי וצלול. תכין חומרים. תפוס אותו בימים של חסד.

לו התעכבתי אז, בסוף ה-80, לו חיכיתי - הייתי מאבד חלק חיוני מן התחקיר. את יונה כבר איבדתי אז. היא מתה כארבע שנים טרם התחלתי. אך מאז התחקיר, נהרס גם ביתה, חדרה במחסן החצר, חפצים וניירות נעלמו. דור שלם של בני גיל הוריה נמחק.

האיידס טרף לא מעט מן הגאים שהכירוה; חזי לסקלי. עמוס גוטמן. הרקדן רפופורט ואחרים. לו התמהמתי אז, הייתי מאבד את הדוד שלה, אח אימה, את שכניה הזקנים מייסדי הכפר, את חברותיה של אמה, את הרופא שנתן ליונה

אל אס די בטלביה. את דור הלוחמים לצד אביה ב-48, את מוריה, חלק מחבריה, עורכים שהכירוה. את אבידן ומונדי ואף את הארמני הזקן שהשכיר לה חדר בנוטרדאם.

נתחים עצומים מן החיים סביבה נשרו כפיסות טיח של בנין קורס מאז יצאה הביוגרפיה לאור ב-1993. תודה לאל

שלא הנחתי לסרבנים ולמהססים ואף להיסוסי שלי לבלום אותי וכתבתי את הספר על יונה המתה שכוחה לא פג עד היום.

והשפעתה לא חדלה לרגע. גם השערוריה שפרצה סביב שיעורי המורה הטובה עדנה רש בתיכון רבין בחורף הזה של 2010 מעידה עד כמה חיה יונה ובועטת מתוך קברה, כאותה כלה של טרנטינו הפורצת מארונה ב"קיל ביל 2" כדי לשוב לעולם, להטיל בו את סדר המילים שלה ולסגור חשבונות עם קנאים ובורים.

העיתונאי והסופר יגאל סרנה הוא מחבר הביוגרפיה "יונה וולך", הרואה עתה אור במהדורה מחודשת (כתר) במלאת 25 שנה למותה

עוד כתבות בנושא:

• אני המכשפה הקדושה - ניסים קלדרון על יונה וולך
  
• אני עודי שם מול החלון - שירים של יונה וולך