רחוב רפאים בבירה: "סטירה מצלצלת מהחילוניים"

בחודשים האחרונים עלו לכותרות המאבקים על קולנוע "סמדר" ו"בריכת ירושלים", שניהם נחשבים למעוזים חילוניים בשכונה, שבינתיים הצליחו להינצל מסגירה. שני אלו, נוסף על סגירת המסעדות, מצטרפים לשרשרת האירועים המסמלים את דעיכת החילוניות באחת השכונות המיוחדות והציוריות בבירה.

מקדונלד'ס. האפשרות היחידה לאכול באזור בשבת (צילום: נועם מושקוביץ)

קולנוע "סמדר", הממוקם בפאתי הרחוב, נותר פעיל גם בשבתות - אך הוא אינו יכול להכיל את צרכי החילוניים בגפו. כעת יאלצו חילוניים שיבקשו לנצל את השבת כדי לאכול בחוץ להסתפק בסניף אחד של רשת מקדונלד'ס.

אופי הרחוב השתנה בהדרגה

איריס גרליץ, תושבת המושבה הגרמנית, נולדה בחיפה ועברה להתגורר בירושלים כשהחלה ללמוד באוניברסיטה העברית, זמן קצר עם תום מלחמת יום הכיפורים. כשהגיעה לאזור, היה אופיו שונה בתכלית מתמונת המצב הנוכחית.

החילוניים החלו להתכנס ב"גטאות"

את תרבות בתי הקפה המקומית הביאה לדבריה, אוכלוסיית העולים הדתיים שהשתקעה בשכונה - והגיעה מארצות דוברות אנגלית או צרפתית. "עם השנים התרבות במקום התפתחה. הרחובות עמק רפאים ודרך בית לחם הפכו לשוקקים, ולבתי הקפה שלהם היה "טוויסט" מיוחד שאין לרשתות ממוסחרות", סיפרה גרליץ.

גרליץ אמרה כי כיום, סובלת האוכלוסייה החילונית בירושלים מהיצע נמוך מאוד של מקומות בילוי הפתוחים בסופי השבוע. "גם ככה, כאשר הקהל החילוני בעיר רוצה לצאת בשבתות, עומד לרשותו מספר מוגבל מאוד של מקומות פתוחים. במרכז העיר ובאזורים מוגדרים מאוד אולי יש קצת יותר, אבל מדובר במין 'גטאות' לחילוניים, וזה נותן תחושה לא נעימה. המשמעות היא שיותר ויותר נוסעים לבלות מחוץ לעיר", אמרה.

לתחושותיה של גרליץ הצטרף גם ד"ר אריאל הירשפלד, ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשיחה עם ynet תיאר הירשפלד, תושב הרחוב, את האווירה שהייתה בו בימים עברו.

"עד לשנות ה-70 היה באחד הרחובות הקטנים בית קפה נהדר בשם 'פטר', שם הגישו שטרודל וינאי מעולה עם עוגות. הרחוב היה חילוני ואבן שואבת לאנשי רוח מהעיר ומהארץ. המון מתגעגעים אליו".

לעומת גרליץ, הפנה הירשפלד את האצבע המאשימה דווקא לא לאוכלוסייה הדתית - אלא לחברה הישראלית ככלל. "היום הרחוב לא נעים. יש שם חנות ספרים וחצי, וכל היתר הן מזללות טיפשיות ברמה הבסיסית ביותר. זה לא הדתיות שקלקלה אותו, זה הישראליות".

מרכז בוהמה היסטורי. מסעדת "ריבולי" (צילום: משפחת שמחוביץ')

הוא הרחיב: "מתכונתו העכשווית של הרחוב החלה להיווצר בערך לפני 20 שנה. בית הקפה הראשון שפתח בעידן הזה נקרא 'בסוגריים'. מאוחר יותר הוא הפך ל'קפית' ובפירוש הותאם לחילוניים. זה היה העולם של ירושלים הדרומית. האזור היה מלא באנשי אוניברסיטה ולא היה יקר".

מתגוששים: התושבים נגד המסעדנים - וההיפך

לדברי הירשפלד, עליית מחירי הדיור באזור האיצה את דעיכת האופי החילוני. "דווקא בגלל שהאזור הפך להיות כל-כך מעניין הוא גם התייקר מאוד, וזה גם הביא את חלק מהסוף שלו. זה גרם לכך שרק תושבים מבחוץ, אורתודוכסים מניו ג'רזי שאין להם נגיעה בישראליות, היו יכולים להרשות לעצם את המגורים בו, ואז האווירה החילונית התרוקנה.

הוא האשים כי הן בכירי העירייה והן אנשי ענף המסעדנות המקומי תרמו במעשיהם להיווצרות המצב, גם אם לא במתכוון. "פרנסי העיר לא תכננו דבר בזיקה לרחוב, והכל פרוץ להשתוללות העסקית המשולחת", אמר הירשפלד.

הוא הוסיף: "כך נוצר מצב שהרחוב התמלא מקומות שהותאמו רק לאמריקנים, שיש להם סטנדרט מיוחד של טעם רע. גם המסעדות החילוניות שם היו גרועות באותה המידה, כך שאנשים לא רצו לבזבז שם שקל. זה לא כשלון סוציאלי אלא כשלון ספציפי של בעלי עסקים גרועים שלא מצאו מספיק טיפשים שיפרנסו אותם", קבע.

"לחילוניים כנראה לא איכפת"

יוני שמחוביץ', המנהל של מסעדת "ריבל'ה" שנסגרה לפני חודש, קיבל את ההאשמות הקשות שהטיח הירשפלד במפעילי המסעדות בזעם רב. בתחילת דרכה, הייתה "ריבל'ה" מעוז נוסטאלגי של ממש עבור החילוניים הירושלמים. "בשנת 1948, באותו המקום, פתחה סבתא שלי מסעדה בשם "ריבולי", אמר שמחוביץ' ל-ynet.

"ריבל'ה", כאמור, סגרה גם היא את שעריה - ובמקומה צפויה להיפתח קונדיטוריה כשרה. "אבא שלי וכל האחים שלו גדלו במסעדה ובשכונה הזו. גם אני והאחים שלי העברנו את כל הילדות פה. הסיבה שהחלטנו לפתוח שם מסעדה לא הייתה 'ביזנס', אלא יותר קטע ירושלמי-חילוני", אמר שמחוביץ'.

בהשגחת הרבנות.  מסעדת "ריבל'ה", לשעבר (צילום: נועם מושקוביץ)

הוא הוסיף: "אנחנו ידועים כמשפחה ירושלמית-חילונית והיה חשוב לנו שהעניין הזה יימשך. סגרנו כי קיבלנו סטירה מצלצלת מהקהל החילוני. בשבתות היו מגיעים והמקום היה מפוצץ, אבל במשך השבוע העדיפו לשבת במקומות הכשרים".

לדבריו, גם כאשר הבין כי לא מן הנמנע לסגור את העסק, התעקשו הוא ובני משפחתו כי את מקומו לא תתפוס מסעדה כשרה. "כולם אמנם אמרו 'יופי', ו'מצויין שאתם פותחים בשבת', אבל בשורה התחתונה מראשון עד חמישי לא ראינו איש. בסוף נאלצנו להרים דגל לבן. הרגשנו שנמאס לנו להיות המוהיקנים האחרונים".

בסיום דבריו סיפר שמחוביץ' כי סגירת המסעדה הסבה לו צער רב. "השכונה 'מוכשרת', ובעצם אנחנו נותנים לגיטימציה לקהל הדתי להשתלט על העיר. לא פתחתי בשביל להתפרנס, אלא כדי שתישאר מסעדה חילונית בירושלים, שמוכרת לא כשר ועובדת בשבת. אבל כנראה שזה לא מספיק חשוב לחילוניים באמת".