צ'ילה: השלווה תמיד הסתירה סערה גדולה בפנים

על פי רוב, צ'ילה היא מדינה שלווה. זו ארץ צרה, שניתן לדמות אותה בקלות לחגורת מכנסיים כשמתבוננים במפה. המדינה משתרעת לאורך 4,300 ק"מ - מן האזור המדברי, מהשחונים בעולם, של מדבר אטקאמה בצפון, גבול פרו ובוליביה, דרך העמקים הפוריים ואזורי האגמים והיערות של המרכז, ועד קרחוני ארץ האש בדרום הרחוק והקר בואכה כייף הורן, מיצרי דרייק ואנטארטיקה.

ברוחבה משתרעת צ'ילה מקו פסגות האנדים במזרח, שם גובלת עם ארגנטינה, ועד האוקיינוס השקט במערב על פני רוחב ממוצע של כ-270 ק"מ בלבד.

מיקומה הנידח בדרום-מערב העולם מרחיק אותה מכל מעורבות בחדשות התוססות של, והיא נושאת הילה של אחד המקומות השלווים בעולם. זכור לי שלקראת סיום המיליניום הקודם והכניסה לשנות האלפיים, יחד עם חרדות סוף העולם המרחש עלינו, ציינו רבים כי ישימו את פניהם אל המפלט האחרון, אי שם בפטגוניה, דרום צ'ילה וארגנטינה.

עם זאת, גיאולוגים ויודעי דבר מודעים לכך שצ'ילה יושבת על חבית חומר נפץ, או כפי שזה קרוי בקרב הגיאולוגים - "טבעת האש". התיאוריה של נדידת היבשות המקובלת כיום, טוענת שהאוקיינוס האטלנטי הולך ונפתח בסנטימטרים ספורים מדי שנה, ודוחף מצד אחד את העולם הישן - יבשות אירופה, אפריקה ואסיה - מזרחה, ומן הצד השני הודף את האמריקות מערבה.

האוקיינוס השקט הולך ונלחץ בין היבשות הסוגרות עליו מכל צדיו, ובשוליים של פלטת הפסיפיק נוצר חיכוך עם שולי מזרח אסיה ממערב, והשוליים של חופי אמריקה ממזרח. מסביב לכל האוקיינוס השקט ישנה פעילות סייסמולוגית חזקה מאוד, שמתבטאת בהתפרצויות הרי געש, רעידות אדמה וגלי צונאמי. רק בשנה שעברה התפרץ הר געש במרכז צ'ילה, ותושבי העיירה צ'אייטן פונו כולם מן האזור, שממשיך להיות סגור עד עצם היום הזה.

מסביב לאוקיינוס השקט ישנה פעילות סייסמולוגית חזקה מאוד. מפת צ'ילה

התופעה הזאת של רעידות אדמה והתפרצויות געשיות במעגל מסביב לאוקיינוס השקט העניקה את הכינוי "טבעת האש" לאזור מוּעד לפורענות זה.

שפע אטרקציות ומגוון נופים

צ'ילה היא מהמגוונות במדינות תבל, ומשתרעת על פני כמעט כל אזורי האקלים שבו.  זו מדינה מרתקת מבחינת הנופים שבה: מדבריות יבשים עם מלחות אדירות; מעיינות חמים וגייזרים בצפון; חבל ארץ עם שפע של אגמים קרחוניים שהתהוו למרגלות הרי האנדים; אזור הררי ירוק עם צמחייה ייחודית אנדמית, עם פסגות חשופות ומושלגות, מעיינות חמים שופעים והרי געש גבוהים, פעילים וכבויים, שחלקם מתנשא בחרוטים עצומים ולבנים רוב השנה מעל הנוף הירוק וכחול האגמים. בדרום הרחוק מתעצמים נופי הקרח, ומקבלים נוף לבן מאסיבי של קרחוני ענק, ובהם שדה הקרח הדרומי, גוש הקרח הגדול בעולם, למעט אזורי הקטבים וגרינלנד.

כל אלו הפכו את צ'ילה למדינה בעלת שפע של אטרקציות תיירותיות, שמושכת אליה שלל מטיילים מכל העולם, ובהם ישראלים רבים, מוצ'ילרים בשנות ה-20 לחייהם ש"חורשים" את היבשת, ותיירים מבוגרים בטיולים מאורגנים שבאים להתענג על הנוף המיוחד.

סנטיאגו דה צ'ילה היא הבירה, ומרכז חיי התרבות והכלכלה במדינה. העיר ממוקמת בלב העמק המרכזי של המדינה, למרגלות הרי האנדים, וממנה אל עיר החוף ואלפאראיסו משתרעים מטעי הגפנים המשובחים של צ'ילה, ושפע יקבים מעולים. בעיר מתגוררים כשישה מליון תושבים, המהווים כמעט מחצית מאוכלוסיית המדינה.

מגוון נופים מרהיבים. קרטרה אאוסטרל (צילומים: רונן רז)

קונספסיון, העיר השניה בגודלה בצ'ילה, והמקום הקרוב עד 115 ק"מ למוקד הרעש, נמצאת דרומית לסנטיאגו. העיר מונה כ-900 אלף תושבים, והיא בעלת עבר עשיר של רעידות אדמה והרס של גלי צונאמי.

אפשרויות רבות ונעימות לבלות במעיינות חמים

טמוקו היא עיר קטנה, 270 אלף איש, מרכז מחוז. יש בה שוק ארטסניה (עבודות יד) מסורתי וגדול שנהפך תיירותי, ובחיקו מסעדות טובות המציעות בעיקר מבחר מאכלי-ים. מסביבו חנויות מכל הסוגים שבהן אפשר להשיג הכל: בגדים, מזון וכלי סידקית - הכל סביב השוק.

שעתיים מזרחה משם לעבר הרי האנדים, נמצאת העיירה פוקון לחוף אגם וייה ריקה, ולמרגלות הר געש ענק חרוטי ומרשים בעל אותו שם. הכובש הספרדי פדרו ואלדיביה בנה את המקום כמחנה צבאי להגן על אנשיו מפני התקפות האינדיאנים בני שבט המאפוצ'ה. כיום זו עיירת נופש מקומית המושכת צ'יליאנים רבים בסופי שבוע ובחופשות, ותיירים ומטיילים הבאים ליהנות מהאטרקציות במקום.

הר הגעש וייה ריקה. במקום עיירת נופש המושכת צ'יליאנים ותיירים רבים

תופעת טבעת האש יצרה כאן שפע אפשרויות נעימות לבלות במעיינות החמים, "לוס פוזונס", לאורך הנהר. המים החמים זורמים אליהם, ממלאים אותם והטמפרטורה נעימה לרחצה. מטיילי התרמיל מגיעים לכאן, בה בעת שהתיירים מגיעים למעיינות הואיפה הסמוכים, לצד מלון ספא מפואר ונעים, שהגישה אליהם נוחה יותר.

מיטיבי הלכת מוצאים מסלולי הליכה מאתגרים באזור. המסלול המוכר ביותר הוא הטיפוס להר הגעש הפעיל וייה ריקה. הר הגעש גבוה ומתנשא מעל כל ההרים, ומצריך שעות ארוכות של טיפוס על מדרון תלול, שבחלקו העליון מכוסה שלגים וקרח.

המטיילים מצטיידים בקרמפונים, נעלי ברזל עם חודים הננעצים בקרח ומונעים החלקה במסלול התלול. הדרך למעלה קשה, ואולם בדרך חזרה עוברת חלק מהירידה בגלישה עליזה על האחוריים במסלולי החלקה במדרון ההר.

מסלול נוסף הוא טיול רגלי לשמורת וורקהואה. זהו מסלול רגלי בדרגת קושי בינונית, כשעה נסיעה מפוקון. בחצי השעה הראשונה נוסעים בכביש סלול בדרך לאגם קבורגואה ובדרך עפר שעבירה בכל מזג אוויר. את חצי השעה הנוספת נוסעים עד לשער שמורת הטבע בצד אגם טינקילקו, ולאחר מכן שעתיים וחצי עד שלוש של טיפוס במדרון ההר בין עצי יער עבים וגבוהים.

המעיינות החמים בהואיפה, פוקון. הטמפרטורה נעימה לרחצה

יום נסיעה דרומה בין אגמים, הרים ויערות, הוא יום חווייתי ועשיר בנופי מים, אגמים ומפלים, בצד יערות והרים. בתום היום מגיעים אל הר געש מרשים נוסף, הר הגעש אוסורנו. חרוט יפה ולבן המתנשא הרחק מעל להרים. אפשר לעלות גבוה אל ההר ברכבל.

ההר צופה אל אגם כל הקדושים בצד מזרח המגיח מתוך רכס הרי האנדים, ואל אגם גדול נוסף במערב, שלחופו שוכנת עיירת הקייט פוארטו ואראס, ובה ישנם בתי אחוזות בסגנון בנייה גרמני.

לא הרחק משם, לחוף תעלות האוקיינוס השקט, נמצאית העיר פוארטו מונט - נמל ראשי של סחורות ודייגים, שווקים גדולים ובסיס יציאה לטיולים באזור.

הר הגעש אוסורנו. חרוט יפה ולבן המתנשא הרחק מעל להרים

ביולי-אוגוסט הכל נהפך לבן

בדרך לדרום הרחוק של צ'ילה ישנו אזור נידח, מרהיב ביופיו ומרתק בסיפוריו, והוא ה"קרטרה אאוסטרל" - הדרך הדרומית של צ'ילה, שנפרצה במאמצים הנדסיים כבירים. חלק הארי הוא דרך עפר אינסופית העוברת בין אגמים, יישובים נידחים ויערות הצפון המתחלפים אט-אט במישורים מדבריים ככל שמדרימים אל האזורים הקרים.

תושבי הדרך הדרומית הם חוואים עובדי אדמה, שיש להם מעט מכל דבר. מגדלים בקר לבשר ולחלב, כבשי מרינו ועזים לבשר וחממות פלסטיק בגינה שבהן מגדלים תפוחי אדמה וירקות. הם מכינים גבינה צהובה מחלב הפרות, רודים דבש מכוורות ואוספים ביצים.

ביולי-אוגוסט מתכסה דרום הפטגוניה באזורים הגבוהים בשכבת שלג עבה והכל נהפך לבן. החוואים מסתגרים בבתי העץ שלהם שהופכים לבנים למשך חודשיים, כמו הנמלה במשל, אוכלים את המזון שאגרו, מאכילים את חיות המשק שסגורות בצריפים ומחכים לבוא האביב.

דרום צ'ילה הוא אזור המנותק יבשתית ממרכז המדינה ומצפונה. אפשר להגיע אליו בהפלגה דרך הפיורדים והתעלות המקבילות לאוקיינוס השקט, בנסיעה בדרכי עפר דרך הפטגוניה הארגנטינית, או בטיסה.

אזור נידח, מרהיב ביופיו ומרתק בסיפוריו. ה"קרטרה אאוסטרל"

שמורת מגדלי הפיינה של צ'ילה היא שמורה מרהיבה שבלבה נמצאים מגדלי גרניט עצומים בעלי נוף ייחודי. המצוקים לאורך הדרך ומעל האגמים בשמורה הם מקום משכן אהוב על נשרי הקונדור, אותם עופות שחורים ענקיים עם מוטת כנפיים אדירה וטבעת לבנה סביב צווארם.

באחד מטיוליי הבחנתי בקונדור ענק יושב על סלע גדול בצד הכביש. הצללית של גוף גדול עם צווארון עבה, ועם צוואר וראש דקים וקטנים יותר עקב חוסר נוצות לא הותירה מקום לספק. מן הסלע בתנועות כנפיים אחדות הוא מגיע אל המצוק ומשם יכול לתפוס תרמיקה, זרם אוויר חם, לחוג ולדאות בשמיים ולגלוש באוויר כמעט ללא תנועת כנפיים. רק פורש את כנפי הענק שלו שמגיעות ליותר משלושה מטרים מקצה לקצה - וזה הכל.

דרך עפר אחת מחברת למעשה את כל חלקי שמורת הטבע מגדלי הפיינה. מ"הוסטריה לס טורס" הנמצאית בפתח הצפוני של מאסיב הפיינה וצופה אל המגדלים "טורס" והפסגות הנילוות אליהם, דרך אזור האגמים והנהרות במרכז השמורה, שם מרוכזים רוב הלודג'ים, ועד ל"הוסטריה לאגו גריי" הנמצאית לחוף אגם בשם זה בצד הדרום-מערבי של השמורה.

לודג' בשמורת מגדלי הפיינה. שמורה מרהיבה שבליבה מגדלי גרניט עצומים

הנסיעה הלוך ושוב לאורך הדרך הזאת אורכת למעשה יום שלם. זו דרך נופית שלאורכה תצפיות אל אגמי השמורה, אל מאסיב הפיינה, ובחלקו הדרומי בעיקר אל קרני הפיינה ותצפיות אל חיות הבר הנמצאות בשמורה, בעיקר עדרי הגואנקו שרועים ללא חשש מטרים ספורים מרכבי המטיילים.

אפשר לצפות גם בעשרות נשרי הקונדור שבימים טובים, כאשר יש פגר גדול, מרחפים בשמיים, וגם בשועלים אפורים שהתרגלו ליתרונות של נוכחות בני אדם. לאורך מסלול הנסיעה יש מסלולי הליכה קצרים וארוכים.

• רונן רז, מנכ"ל ומדריך טיולים ראשי בחברת "אקו טיולי שטח"