עזבי את הפרפרים בבטן, קודם שיהיה בן אדם
תמיד האמנתי שכדי להתחיל קשר רומנטי עם מישהו חייבת להיות אותה התרגשות מוכרת, חייבת להיות התאהבות. והנה, באה א' ומציגה תיאוריה חדשה. אולי אני טועה?
א' לא מאוהבת.
אני יושבת במטבח שלה, אוחזת בספל קפה ובוהה בה, מנסה להבין מה היא אומרת. היא מספרת שהיא לא מאוהבת בבחור איתו התחילה לצאת לפני כחודשיים. לא דפיקות לב, לא פרפרים בבטן, לא המתנה לטלפונים ולא התרגשות לפני פגישה.
"אם את לא מאוהבת, למה את נשארת איתו?"
"כי הוא אדם טוב, מעניין, יש משיכה הדדית ונעים לי איתו", היא עונה לי, "חוץ מזה שאין פרפרים בבטן הכל בסדר, הכל עובד".
אני קצת מופתעת. תמיד האמנתי שכדי להתחיל קשר רומנטי עם מישהו חייבת להיות אותה התרגשות מוכרת, חייבת להיות התאהבות. והנה, באה א' ומציגה תיאוריה חדשה. אולי אני טועה?
כעבור חודשיים מספרת לי א' שהיא והבחור נפרדו. התברר שגם הוא לא מאוהב בה, אבל למרות שהיה לו טוב בקשר הוא לא הסכים להתפשר על הריגוש והפרפרים בשום אופן, ולכן החליט לצאת ממערכת היחסים.
"את עצובה?" שאלתי.
היא היססה רגע: "לא. אני מבואסת שאני צריכה שוב להתחיל לחפש, אבל אני לא עצובה כי אני לא איתו".
לאחר שבועיים א' כבר מתקתקת דייטים, ואני התלבטתי עם עצמי: אולי זה אומר הכל ובאמת הקשר הזה היה מועד לכישלון, או שאולי התיאוריה של א' נכונה ולא צריך להיות מאוהבים כדי לבנות מערכת יחסים?
כל ההתרגשות הזאת חולפת עם הזמן (צילום: Index Open)
אז עשיתי מחקר קטן. שוחחתי עם קולגות לעבודה, מכרים וחברים שהמכנה המשותף ביניהם הוא שכולם נמצאים במערכת יחסים זוגית טובה ומספקת כמה שנים, חלקם נשואים וחלקם לא.
יש יתרון בלהיות לא-מאוהבים
הצגתי את הסיפור של א' והופתעתי לגלות שרוב הנשאלים חשבו שהיא צודקת לגבי אי החשיבות של ההתאהבות של ההתחלה להמשך הקשר. חלקם הגדילו לעשות ואמרו שהשאלה לא רלוונטית כלל, והרוב טענו שההתאהבות אמנם חשובה, אבל אפשר להתפשר ולוותר עליה אם שאר הדברים החשובים בקשר קיימים.
"גם ככה ברגע שהמשכנתא והילדים מגיעים והקשיים בחיים מתחילים לצוץ - כל ההתרגשות הזאת עוברת", אמר לי אחד ממכריי.
"ההתאהבות חשובה בהתחלה, אבל היא עוברת בסופו של דבר, וחשוב יותר שהאדם שאיתו בונים מערכת יחסים יהיה כזה שיודע לתת כבוד, להתפשר, שאפשר לתת בו אמון ושהתקשורת איתו טובה", ענתה חברה אחרת.
חזרתי לא' עם המחקר הקטן שעשיתי. "יש יתרון בלהיות לא-מאוהבים" היא הסבירה, "התאהבות היא כמו שכרון חושים זמני. זה מאוד נעים, אבל מצד שני אנחנו חיים קצת באשלייה. האדם שבו אנחנו מאוהבים נראה לנו הכי מושלם, יפה ומוצלח. הרגשות שגואים בנו מפריעים לנו לראות את האדם בו אנחנו מאוהבים באור אמיתי ומציאותי. אנחנו עושים אידיאליזציה לאדם, ושוכחים להיות אובייקטיבים ולהבין את המגרעות שלו".
היא המשיכה לפרט: "שלא לדבר על זה שמרוב אהבה אנחנו הרבה פעמים נוטים לבטל את עצמנו לטובתו ולנסות לרצות אותו, עד שקורה משהו במערכת היחסים. פתאום אנחנו מתפכחים, המציאות טופחת על פנינו ואנחנו מבינים שהאדם שאיתנו לא כזה מושלם ואז מגיעים אכזבה, כעס ועצב".
עזבו אתכן מהווילובי שבעולם
אני יודעת שא' מדברת מתוך ניסיון חיים וקשרים רבים שחוותה. השיחה שלי עם א' מזכירה לי את ספרה של ג'יין אוסטין "על תבונה ורגישות". אחת הדמויות בספר היא מריאן, צעירה תוססת שמתאהבת בגבר צעיר בשם ווילובי. ווילובי יודע להגיד ולעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון, ומריאן נשבית בקסמיו ומצהירה לעולם על אהבתה אליו.
מבחינתה הוא המושלם בגברים. כל זה נכון עד שאותו ווילובי נוטש אותה, עוזב את העיר ומתחתן עם אשה אחרת, מכובדת ועשירה יותר ממריאן. מריאן שבורת הלב מתמוטטת, אבל לאחר מכן מגיעה להבנה שהיא לא היתה יכולה להיות מאושרת עם אותו דון ז'ואן דה לה שמאטע.
לבסוף מריאן בוחרת להינשא לקולונל ברנדון. היא אמנם לא מאוהבת בו כפי שהיתה מאוהבת בווילובי, אך ברור לה שאיתו סיכוייה לחוות חיים מאושרים ומספקים גבוהים הרבה יותר. האם זה לא מה שהכי חשוב?
200 שנה מאוחר יותר, והדילמות בנוגע למערכות יחסים, כמו גם הקשיים שבהם, השתנו רק במעט. ברור שהמצב הטוב ביותר הוא להכיר אדם שבו נהיה מאוהבים ושיישאר אותו אדם בו התאהבנו גם אחרי 30 שנות נישואים, שלא יאכזב אותנו לעולם ושנהיה מאוהבים כל החיים.
אבל אם להיות ריאלים - מהם הסיכויים שמשהו כזה באמת יקרה? האם זה אפשרי להתאהב, אך מצד שני לראות בצורה אובייקטיבית גם את החסרונות שבאדם שאיתנו? האם המציאות והרומנטיקה יכולים ללכת יחד, זו לצד זו, ולהביא אותנו לבחירה נכונה של בן או בת זוג?
ואולי צודקת א' כשהיא מעמידה בסדרי העדיפויות שלה תכונות אופי ואיכות קשר במקום גבוה יותר מריגוש ודפיקות לב. אולי באמת ההתאהבות והוויברציות שמעורר בנו אדם מסויים אינם חשובים כמו תקשורת, אמון, כבוד הדדי, גמישות ותכונות אחרות.
ואולי באמת, אם יש במערכת היחסים הכל, אפשר לוותר על הפרפרים בבטן.
לפנייה לכתב/ת 
