שלום בית בכל מחיר?

כומר גרמני ואשה יהודייה לומדים את ספר ויקרא

זה נשמע כמו פתיחה לאחת מאותן בדיחות ידועות ממשפחת ה'יהודי ונוצרי נוסעים ברכבת', אך המציאות לעיתים מביסה את הדמיון. בילדותי המאופקת בבני עקיבא ובבית ספר 'חורב' לא הייתי מעלה על דעתי באיזו צבעוניות ניתן לנהל את החיים, והנה הם כאן, בקרבי ובמלוא תפרחתם. לצד הלכלוך והמתחים, יודעת ירושלים להציע גם הכרויות נדירות. ידידי, הכומר ד"ר מרטין פרנהורסט, מתגורר בהר הזיתים משנת 2007. מרטין מרכז תכנית לימודים לסטודונטים לכמורה מארצות דוברות גרמנית, המגיעים לאוניברסיטה העברית, והוא מרצה לברית החדשה באוניברסיטת בן גוריון. מרטין ואני למדנו תורה מפיה של פרופ' חנה ספראי ז"ל וכיום אנחנו מארחים אחד את השני בתכניות שאנו מנהלים בירושלים. לפני כמה שנים עסק מרטין בתרגום (מיוונית לגרמנית) של ספר ויקרא על פי מסורת תרגום השבעים, והיום אנו נפגשים ללמוד יחד את פרשת צו.

מה עושים עם הקרבנות?

חלקה הראשון של פרשת צו מוקדש לרשימת קרבנות: עולה, מנחה, חטאת, אשם וזבח השלמים. השאלה מה עושים עם הקרבנות בהעדר בית מקדש ובהעדר אמונה במשמעותם הדתית, הטרידה כבר את חכמי התלמוד שהציעו גם פתרונות רדיקליים (מנחות נה ע"א): "אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא אשם".

קרבנות השלום

שלשה שותפים בזבח השלמים, שלשה 'סועדים' מבשרו: הכהן, המקריב והאל, ומשום כך כולם שלמים בחלקם. שם הקרבן 'שלמים' מעורר את השאלה האם ראשיתו של רעיון השלום בהקרבת קרבן לשליט חזק, האם ראשיתו של מושג השלום בהבעת כניעה?

בחפשם אחר אפשרויות לספיריטואליזציה של רעיון הקרבנות מתרגמים חז"ל את קרבנות השלמים לחווית השלום, ובמדרש ויקרא רבה לפרשה שלנו נמצא פרק ארוך של דרשות שכותרתן 'גדול השלום', דרשות בשבח השלום. מרטין ואני התמקמנו בשמחה בדרשות 'גדול השלום' ובחרנו באגדה העוסקת בשלום שבין איש לאשתו, ברווחים ובקרבנות שבוחרים להקריב למען שלום זה.

להטיל שלום בין איש לאשתו

באגדה שלפנינו מככבים אשה תאוות דעת, בעלה הבריון ורבי מאיר (ויקרא רבה, צו, ט. מתורגם מארמית):

רבי מאיר היה יושב ודורש בערבי שבתות. הייתה שם אשה אחת שישבה ושמעה את דרשתו. המתינה האשה עד שסיים רבי מאיר את הדרשה, הלכה לביתה וגילתה שהנר כבה. אמר לה בעלה: היכן היית? השיבה לו: אני ישבתי ושמעתי דרשה. אמר לה: נשבע אני שאינך נכנסת הביתה עד שתלכי ותרקי בפניו של הדרשן. ישבה האשה מחוץ לביתה שבת ראשונה, שניה ושלישית. אמרו לה שכנותיה: עדיין יש מריבה ביניכם? נלך עמך אל הדרשן. כאשר ראה אותן רבי מאיר צפה ברוח הקודש. אמר רבי מאיר לנשים: יש ביניכן אחת שחכמה ללחוש בעין (יודעת לרפא מיחושי עיניים). אמרו לה השכנות: לכי עכשיו ותרקי בפניו ותתירי את עצמך לבעלך. כאשר ישבה לפניו יראה ממנו ואמרה לו: רבי, איני יודעת את חכמת הלחישה בעין. אמר לה: תרקי בפני שבע פעמים ואני אחלים. ירקה בפניו שבע פעמים. אמר לה: לכי אמרי לבעלך: אתה אמרת לי לירוק פעם אחת, ואני ירקתי שבע פעמים.

אמרו לו תלמידיו: כך מבזים את התורה, לא היית צריך לבקש מאחד מאתנו שירפא אותך? אמר להם: לא דיו למאיר להיות שוה לקונו?! כפי שלימד רבי ישמעאל: גדול שלום ששם הנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.

רבי מאיר והנשים הלמדניות

ברגע שנגשנו למלאכת הפענוח הזכיר מרטין שעל פי המסורת אשתו של רבי מאיר הייתה ברוריה, המלומדת המפורסמת ביותר בתלמוד. אנחנו שואלים את עצמינו מה יש בו ברבי מאיר שמושך אליו נשים למדניות, ואיך זה שתמיד מסתבכים לו המפגשים אתן, והאם בעולמו בכלל יכול היה להיות אחרת?

הפתרון של רבי מאיר

רבי מאיר הוא הגיבור היחיד באגדה זו, הרואה את התמונה כולה (חוץ מרוח הקודש...). האשה ושכנותיה בטוחות שהוא לא יודע מה מטרת בואן וכי הוא באמת נזקק לחכמה שיודעת ללחוש על המכה. הבעל, כבר מזמן יצא מתמונת הסיפור. והתלמידים, בדיוק כמו השכנות והגיבורה הלמדנית, מאמינים לסיפור הכיסוי של רבי מאיר. רק לאחר שמתבצעת פעולת היריקה חושף רבי מאיר בפני המלומדת, ואחר כך בפני תלמידיו, את האמת. רבי מאיר מוחל על כבודו וחומל על האשה שנמצאת כבר שלשה שבועות מחוץ לביתה. בברית החדשה (מתיי ה, 48-45) אומר ישו: "למען תהיו בנים לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על הצדיקים וגם על הרשעים... לכן היו שלמים כאשר אביכם שבשמיים שלם הוא". האם רבי מאיר בוחר ללכת בדרך המתוארת גם בפסוקים אלה ולהשכין שלום בלי לשפוט את הבריון?

שלום בית בכל מחיר?

ובכל זאת אנו מרגישים כי לפתרון בו בחר רבי מאיר שובל של טעם רע ושל המשך הניצול. מדוע מסייע רבי מאיר לאשה להיענות לגחמותיו של בעלה הקנאי? מדוע כולם כורעים בפני משאלותיו האלימות?

שאלת ההתמודדות עם סכסוכים זוגיים מוכרת היטב לכל מי שעסוק בעבודה קהילתית או טיפולית (ובעצם, לכולנו) מרטין חבש בחייו את שני הכובעים. כמתנדב בער"ן בגרמניה היה אמון על הצעת סעד נפשי מיידי לפונים בטלפון, וככומר הוא היה עסוק בעבודה קהילתית ארוכת טווח עם חברות וחברי הקהילה. אני מבררת עם מרטין מה דעתו על פתרון הקונפליקט שהציע רבי מאיר: 'רבי מאיר לא מנסה לפתור את הבעיה מחוץ ל'מגרש' של האשה. היא באה אליו והוא לא פונה לבעלה אלא מתמודד עם האתגר הניצב בפניה. זה מזכיר לי שיחות טלפון שקיימתי בער"ן בגרמניה עם נשים שסבלו מאלימות מצד בעליהן. במסגרת השיחה היינו חייבים להתעסק רק עם האשה ועם הכלים שברשותה, ואני באמת לא יודע האם רבי מאיר היה יכול להציע לה פתרון טוב יותר. בחיי ככומר נתקלתי לא פעם במקרים דומים ובמצבים אלה הייתי רוצה לכנס את הבעל והאשה לשיחות עומק על היחסים ביניהם, אבל זה מאוד אופטימי ואולי אפילו נאיבי להאמין שהבעל שלה היה מסכים לבוא לפגישה שכזו. עלינו גם לזכור כי בעולמם זה יהיה קשה ואכזרי לעודד את האשה לעזוב את הבית. ייתכן שאין מנוס מהפתרון הקשה בו בחר רבי מאיר'.

רבנים מול 'גברים-גברים'

אני שואלת את מרטין מדוע לדעתו רבי מאיר בוחר להשאר במגרש של האשה ולא הולך ל'ביקור בית' אל הגבר האלים? מדוע רבי מאיר,

המוקף בתלמידים מעריצים, לא בוחר בקונפורונטציה עם הבעל הקנאי? 'באגדה שלפנינו יש הפחתת ערך של הבעל, יש איזו הנחה בלתי מעורערת שאי אפשר לדבר אתו. רבי מאיר בוחר לא לנסות ולדבר בשפתו 'הנחותה' של הבעל. הגברים הלמדנים פוחדים מגברים בעלי שרירים. אף אחד לא רוצה להתעסק עם הבריון של השכונה. הבעל לא היה בדרשה. הבעל לא למדן כמו אשתו וייתכן שרבי מאיר מזלזל בו ואומר לעצמו: עם בן אדם כזה אני לא מתעסק. אבל נדמה לי שלא מדובר רק בפחד אלא גם בהתנשאות 'הוא לא יבין אותנו' אומרים לעצמם החכמים וזו יהירות. אני לא שופט את רבי מאיר, אני לא בטוח שאני טוב ממנו. עלינו להודות שהיהירות היא גם כלי שלנו, האינטלקטואלים, להתייחס אל העולם. יהירות היא כלי בו אנו משתמשים על מנת להרגיש ראויים ולהגן על עצמינו".

השלישיות

אנחנו כמובן מעלים גם את אופציית ה'שלישיה' המפורסמת. בחירתה של האשה הובילה לעימות בין שני הגברים בחייה – הבריון אליו היא נשואה, והלמדן המושך את לבה בדברי תורה. האם אפשר להעלות על הדעת שרבי מאיר גם נהנה מהמעמד היוקרתי של הגבר המושיע? להרף היה הגבר הלמדן גם לגבר המושיע וזה תפקיד שקשה לוותר עליו.

קורבנות בעולם האמיתי

בעולם שמחוץ לספר ויקרא, בעולם בו מתקיימים החיים האמיתיים, קשה לפעמים להבחין הבחנה של אמת בין הקרבן, המקריב ומקבל הקרבן. בעולם שמחוץ לספר ויקרא שלום וכפרה הם מושגים חמקמקים, ופעמים רבות אנו נותרים ללא פתרון ראוי וללא מענה.

ודניאל, בני היקר, שיושב כרגע לידי קובע: 'ברור שזה לא סיפור אמיתי. הרי אף אחד לא יסכים שירקו לו בפנים'.