שערוריית תיאום עמלות הבנקים נמשכת

בשבוע שעבר עירערו הבנקים על קביעת הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, לפיה הפרו את החוק בנוגע לתיאום מחירי העמלות. מי שבקיא בנושא מבין שטענותיהם יתגלו כ"עורבא פרח", ולכאורה אפשר היה להניח לעניינים להתנהל בעצלתיים בבית הדין להגבלים עסקיים עד שהערעור ידחה, אבל לציבור ולנו יש עניין מיוחד בהליך משפטי זה.

המומנה על ההגבלים העסקיים: הבנקים בישראל תיאמו עמלות

הרבה לפני שהממונה קבעה שהבנקים הפרו את החוק, פרסמנו במוסף '7 ימים' של "ידיעות אחרונות" תחקיר נרחב שתיאר במדוייק מי הבנקאים שטלפנו זה לזה, כיצד פעלו, ומי העביר למתחרהו מידע סודי על העלאה עתידית של מחירי העמלות. זה היה ביוני 2008. חשבנו בתמימות שכיון שהבנקים נתפסו על חם, בהליך משפטי שיחל נגדם יודו ויסכימו לפצות את הציבור. אמנם מדובר בגופים עסקיים, אבל גם בחברות ציבוריות.

הכספים יתרמו למטרות ציבוריות

לכן פנינו למשפטנים בכירים, וסכמנו שנמסור להם מידע ומסמכים מרכזיים לצורך הגשת תביעה ייצוגית וזאת בתנאי שחלק ניכר מכספי התביעה יועברו למטרות ציבוריות. בין הייתר סוכם שהבנקים יתרמו כספים לקרן "אימפקט" שממנת לימודים לחיילים קרביים ממשפחות מצוקה, ובעיקר לאגודה למלחמה בסרטן, המממנת את רוב הציוד למחלקות האונקולוגיות בבתי החולים.

לא היה קל להגיע לסיכום כזה. עורכי הדין יהודה רסלר ורם דקל אליהם פניתי טרם הפרסום, הסבירו שמניסיונם העגום, דווקא כיוון שהראיות חד משמעיות, סביר שהבנקים ימשכו זמן והליך שנראה פשוט יארך שנים. בדיוק כפי שההליך מול תנובה בפרשת הסיליקון בחלב, הסתיים רק בתום 14 שנה, לאחר שהתובע הלך לעולמו.

הוסבר לנו שאם הבנקים ינקטו סחבת הם ידרשו לבצע עבודה משפטית ממושכת ללא כל תמורה, מול פרקליטי הצמרת שישכרו הבנקים. חשבנו שהם מגזימים, אבל הסכמנו לתסריט שאז נראה דמיוני ומופרך: אם ההליך ימשך מעל עשר שנים, התובעים הייצוגיים יתרמו חצי מהסכום לצדקה, ושכר הטרחה יועבר לעורכי הדין במלואו, כלומר האגודה למלחמה בסרטן לא תקבל דבר משכר הטרחה של עורכי הדין. הכל כמובן בהנחה שההליך יסתיים בזכיה.

פניה אישית לבעלי השליטה

כדי שהדברים יהיו ברורים, פניתי במקביל לבעלי השליטה בבנקים ולמנהליהם, ודיווחתי על התרומה ממנה עשויים ליהנות האגודה למלחמה בסרטן והלוחמים ממשפחות מצוקה. את המכתב שהפנתי אליהם פתחתי בכותרת: "התערבותך למניעת סחבת". הוא נשלח אישית לשרי אריסון, לגליה מאור, לדני דנקנר ואחרים.

התשובות שהתקבלו היו מעורפלות למדי. "אני מבינה את דבריך" השיבה אריסון, "עם זאת אין באפשרותי להתערב בעניינים הנוגעים לבנק הפועלים ולכן אני מעבירה את מכתבך לנציג הבנק המטפל בנושא". לא ברור מה עשה נציג הבנק בעניין זה, אם בכלל. תשובתה של גליה מאור היתה עגומה יותר. "בנק לאומי פעל, פועל ויפעל" כך נמסר לי מלשכתה, "אך ורק על פי הוראות החוק". במילים פשוטות, אם החוק מתיר לבנק לאומי לנקוט סחבת, מבחינתה אין בעיה.

הבנקים כידוע, מעסיקים מחלקות יחסי ציבור המתפארות בתרומתם לקהילה. אין עיתונאי כלכלי שלא מקבל מדי פעם פימפומי יחצנות על פעילותם הפילנטרופית. לכן אפשר היה להניח שיקפצו על הסדר כזה שבו יוכלו לשלם קמצוץ מריווחיהם העצומים, להצטייר כנדיבים ולחסוך זמן.

הבנקים מבקשים להעביר את התיק

כך סבר גם השופט המחוזי אליהו בכר שהופתע למראה המסמכים בתיק, וכבר בדיונים הראשונים הציע לבנקים לדון בפשרה ובפיצוי כספי לציבור. האגודה למלחמה לסרטן היתה יכולה לרשום לזכותה את התרומה הגדולה ביותר שקיבלה מעולם.

אבל הבנקים בחרו לפעול אחרת. פרקליטיהם סרבו להצעת השופט, ומריחת הזמן החלה מיד. כך למשל, אזרח רגיל נדרש להגיד כתב הגנה תוך חודש, אבל הבנקים ביקשו חצי שנה. פרקליטיהם לא נרתעו כשהשופט הודיע ש"לא יעתר ולא יניח לתיק להיסחב זמן רב". לבקשתם הועבר התיק מהשופט בכר והגיע אל השופטת דליה גנות.

מהתנהלות הבנקים עולה שברור ענייני של האמת בהליך משפטי אינו בראש מעינייהם. הם אינם מבינים שלציבור יש עניין עצום לבחון את פעולתם בתחום העמלות, ואת ההליכים בתביעה. כך למשל, טענו שעצם העברת המסמכים שחשפו את בושתם ב"ידיעות אחרונות" היא בעייתית ו"גובלת בפלילים".

זאת ועוד. כשנה לאחר הפרסום הגיעה קביעת הממונה על ההגבלים העסקיים שאוששה את הטענות. בשלב זה יכלו הבנקים להודות ולהגיע להסדר מהיר לפיצוי הציבור, אבל פרקליטיהם השתמשו בממונה כדי למשוך זמן נוסף. הם דרשו לעכב את ההליכים, עד לתום הדיונים בערעור שהגישו. אחרי שהשופט בכר סירב, השופטת גנות דווקא נעתרה.

"מה אכפת לכם לדחות?"

לבקשתם הוחלט שהדיונים יעצרו לחלוטין, ונקבע שיחודשו רק עוד שנתים. לא פחות. "מה אכפת לכם?" אמרה השופטת לתובעים המשתוממים. "אם הערעור ידחה, זה יעשה לכם את כל העבודה". נו באמת, כבוד השופטת. הערעור ימשך שנים, ואם ידחה יעתרו הבנקים לבית המשפט העליון. ומה אז? הרי מבחינתם גם החלטה בעליון לא תספיק. יש די והותר מקרים בהם גם הרשעה פלילית בעבירה של קרטל, לא קיצרה במאום דיון בתביעה אזרחית. אגב, קביעת הממונה נעשתה רק לאחר שנערך לבנקים שימוע לבקשתם, הליך ששימש כסיבה נוספת לדחות את ברור האמת בבית המשפט.

זה הזמן לדרוש מראשי הבנקים לא לאפשר לפרקליטיהם לבלבל את המוח. האמת חייבת להתברר ביעילות ללא שום קשר לקביעת הממונה, כשבתיק יש מסמכים המדברים בעד עצמם וסותרים היטב את טענותיהם המרכזיות. בעיקר את הטענה שכאשר עובדיהם טילפנו לבנקים מתחרים, הם ביקשו לקבל "אך רק מידע פומבי" שכל לקוח רגיל יכול היה להשיג בקלות. האמנם ראשי הבנקים אינם יודעים שמדובר בטענה הזויה?

מה תגיד למשל גליה מאור, על מסמך של המתחרים מדיסקונט, המסכם שיחת טלפון עם עובדיה בבנק לאומי? נציגת דיסקונט רושמת במסמך מהו התאריך בו עתיד בנק לאומי להעלות את מחירי העמלות שבועיים אחר כך "לפי שיחה עם רינה מבנק לאומי".

אם פרקליטי הבנקים מסתירים ראיות חותכות כגון אלה מהמנכ"לים ומבעלי השליטה, הנה, עכשיו הכל ברור לכולם. ואם מנהלי הבנקים מודעים לראיות, זו שערוריה מסוג אחר, ועליהם להפסיק את מסע התירוצים והסחבת. מאור, גיורא עופר, ואריסון: אל תעבדו עלינו, ולא על בית המשפט. הורו לפרקליטיכם להפסיק למנוע את ברור האמת. לא רק בשבילנו, משלמי העמלות. גם למען האגודה למלחמה בסרטן.

הכותב הוא עיתונאי חוקר ב"ידיעות אחרונות"