חשיפה: שלמו 100 אלף שקל, ובחרו את מין היילוד

לאחר שהביאו לעולם ארבע בנות, ח' ובעלה ממרכז הארץ רצו דבר אחד: בן. "רציתי בבן אפילו יותר מבעלי", מודה ח'. "בעלי מת על בנות, ואני, שבאה מבית מזרחי, חשבתי שחשוב שיהיה בבית גבר אחד שימשיך את השושלת. לפני ההריונות הקודמים ניסיתי כל מיני שיטות שונות ומשונות להולדת בן, אבל הן לא הועילו. בפעם החמישית לא רציתי לקחת צ'אנס".

לפני כחצי שנה נולד בנם הראשון. לידתו לא הפתיעה אותם, היא הייתה מתוכננת לחלוטין. במכון רפואי בקייב שבאוקראינה עברה ח' טיפולי פוריות, במסגרתם נעשתה בדיקה גנטית מיוחדת של הביציות המופרות כדי להבטיח שלרחמה יוחזרו רק הביציות המופרות ממין זכר. הגינקולוג הישראלי, ד"ר אלי גבע, ליווה את התהליך. "כשד"ר גבע החזיר לי את הביציות לרחם, הוא אמר לי: 'החזרתי לך שני טרזנים'. זה עודד אותי מאוד ונתן לי ביטחון, ואני חושבת שהיה לזה חלק בהצלחה", היא משחזרת.

לא הרתיעו אותך הטיפולים הרפואיים הקשים הכרוכים בתהליך?

"ההחלטה שלנו הייתה מהירה מאוד ובלי הרבה היסוסים, למרות שחשוב לדעת שהאישה עוברת גיהינום בתהליך הזה, שהוא גם מאוד יקר. לנו זה עלה כ־100 אלף שקל, כולל טיפולי הפוריות אצל הרופא בארץ, הטיסות, השהות בת השבוע בקייב והטיפולים בבית החולים בקייב. אבל תודה לאל, זה הצליח".

אתם שומרים על התהליך שעברתם בסוד?

"רוב מי שעובר את התהליך שומר עליו בסוד. עד היום שואלים אותנו איך עשינו את זה ואני עונה שהתפללתי במשך שנים וזה הגיע".

עשרות ישראלים נוסעים מדי שנה לטיפולי פוריות בחו"ל כדי לעבור את הבדיקה הגנטית של מין התינוק. הטיפולים מתבצעים בעיקר בארצות מזרח אירופה (אוקראינה ולטביה), אבל גם בספרד, בארצות הברית ובמדינות נוספות. עלות הטיפול נעה בין 50 ל־100 אלף שקל. קופות החולים לא משתתפות במימון מאחר שהוא מחוץ לסל הבריאות.

הצד האחר של הבדיקה הגנטית

הבדיקה המדוברת היא אבחון גנטי טרום הריוני (PGD). היא בודקת תא מכל ביצית שהופרתה בזרע לפני השלב שבו היא מוחזרת לרחם. המטרה: למצוא

הפרעות ומחלות גנטיות שניתנות לאיתור מוקדם ובכך להימנע מהולדת תינוק פגוע. הבדיקה מבוצעת ב־15 השנים האחרונות בעולם ובשנים האחרונות גם בכמה בתי חולים בישראל.

זיהוי מין העובר בבדיקה נעשה בדרך כלל לצורך זיהוי מחלות גנטיות התלויות במין היילוד, אבל הוא גם יכול להיעשות לצורך בחירת מין העובר מסיבות אחרות כמו העדפת מין אחד על פני השני, לחץ חברתי־תרבותי להביא בנים או בנות, סיבות לאומיות (חוקים שמגבילים את מספר הילדים כמו בסין) ונימוקים דתיים. סיכויי ההצלחה בקביעת מין היילוד גבוהים מאוד ועומדים על 97%־99%.

מאחר שהבדיקה כרוכה תמיד בטיפולי הפריה חוץ גופית, גם זוגות ללא בעיות פוריות שרוצים לבחור את מין העובר בשיטה זאת חייבים לעבור טיפול הפריה חוץ גופית. מדובר בעניין לא פשוט הכרוך, בין היתר, בהזרקת הורמונים לאישה לצורך ייצור מוגבר של ביציות, שאיבת ביציות תחת הרדמה מלאה, הפרייתן במעבדה עם זרע בן הזוג והחזרת ביצית מופרית אחת או יותר לרחם. ההליך כרוך בלא מעט סיכונים לאישה, ביניהם: גירוי יתר של השחלות, סיכונים הכרוכים בהרדמה, זיהום במקום הדקירה, היריון מרובה עוברים, דימום תוך־בטני, זיהום אגני, פגיעה באיברים פנימיים, היריון חוץ־רחמי, טרומבוזות בוורידים העמוקים ותסחיפים ריאתיים ומוחיים עד כדי סכנת מוות.

מקרים חריגים, נדירים ומיוחדים

זאת לא הפעם הראשונה שד"ר אלי גבע עוסק בהליך רפואי־גינקולוגי שנוי במחלוקת. כפי שנחשף בעבר במגזין מנטה, הוא ליווה את תהליך שאיבת הביציות והקפאתן - הטיפול הראשון שביצעה ישראלית במטרה להרות, בזמן שתבחר ולא מסיבות רפואיות. נוסף על כך, הוא גם מבצע טיפולי פוריות לנשים מבוגרות מגיל 51 (הגיל המקסימלי המקובל בישראל לעריכת טיפולי פוריות אצל נשים). בעקבות טיפול כזה, ישראלית בת 60 ילדה ביוני 2009 את ילדה הראשון והפכה לאחת היולדות המבוגרות שהיו אי פעם בארץ. יש לציין כי למרות שהליכים אלה אסורים לביצוע בארץ הם אינם אסורים במדינות שגבע פועל בהן.

ד"ר גבע עצמו לא מרגיש שיש בעבודתו איזשהו פגם אתי־מוסרי. "אני מבצע את הטיפולים לאחר שהזוגות הבינו את כל התהליך של ההפריה החוץ גופית וכל המשתמע ממנו. יש לכל אדם זכות לעשות את הטיפול הזה כמו שזכותו להחליט עם מי הוא מתחתן ואיך הוא חי את חייו, בטח בשנת 2010 כשהטכנולוגיה קיימת והרפואה יכולה להציע פתרונות. תחום הפוריות מאפשר לנו לעזור לאנשים לממש את רצונם. זה לא תחום שמציל חיים. אני מרגיש שזו זכות לטפל בזוג כזה וללוות אותו".

אלא שלא רק הסתכנות שלא לצורך קיימת כאן אלא גם שאלות והסתייגויות מוסריות־חברתיות רבות, כמו החשש מהפרת האיזון בין המינים או מציאות שבה רק לזוגות עשירים יש אפשרות לבחור את מין העובר מסיבה לא רפואית. חששות אלה היוו את הרקע לכך שמשרד הבריאות פרסם במאי 2005 הנחיות האוסרות על בחירת מין העובר באמצעות הבדיקה הגנטית אלא אם ניתן לכך אישור מראש מוועדה ארצית מיוחדת.

הוועדה יכולה לתת אישור לבצע טיפול לבחירת מין העובר מסיבות לא רפואיות רק "במקרים חריגים, נדירים ומיוחדים", כהגדרת משרד הבריאות. כדי להגיע לוועדה חייבים המקרים לעמוד בכל תנאי הסף הבאים: לזוג ארבעה ילדים לפחות מאותו המין, קיימת הערכה כי קיים סיכון ממשי לפגיעה מהותית בבריאותם הנפשית של ההורים או בבריאותו הנפשית של היילוד העתידי אם לא יבוצע ההליך המבוקש, וההורים קיבלו ייעוץ גנטי שבו הובהרו להם כל הסיכונים בהליך.

בוועדה חברים מומחים לפסיכולוגיה, אתיקה, עבודה סוציאלית, משפטים, גנטיקה, גינקולוגיה וגם איש דת לפי דת הזוגות הפונים. הוועדה אמורה לשקול בהחלטתה נימוקים שונים, כולל גיל הזוגות ומצבם המשפחתי־חברתי.

לפי נתוני משרד הבריאות, בשנים 2005־2009 אישרה הוועדה, בראשותו של פרופ' וצלב אינסלר, 20 בקשות של זוגות לביצוע הליך של בחירת מין העובר מסיבה לא רפואית. 110 בקשות היא דחתה. 189 בקשות נוספות ממתינות לדיון. ב־2009 פנו לוועדה 70 זוגות, מתוכם 24 זוגות ערבים ישראלים. 54 זוגות ביקשו להבטיח לידת בן, 16 זוגות ביקשו להבטיח לידת בת.

המקרה הראשון שאושר היה של זוג חרדים, שנזקק לתרומת זרע. מאחר שהאב היה כוהן, הזוג ביקש לבחור בת מסיבות הלכתיות הקשורות להיותו כוהן.

הביקורת על הוועדה

פרופ' שוקי דור, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי שיבא, כיהן כחבר בוועדה שייעצה למשרד הבריאות בגיבוש ההנחיות. הוא היה בעד הנחיות

ליברליות יותר, אך היה בדעת מיעוט. "מתן אישורים רק לזוגות שיש להם ארבעה ילדים לפחות מאותו מין היא דרקונית ומייעדת את הבקשות מלכתחילה רק לקבוצות מסוימות באוכלוסייה שיש להן ילדים רבים", הוא אומר. "הגיע הזמן שמשרד הבריאות יבחן מחדש את המדיניות שלו. אם הממוצע של המשפחה הישראלית הוא שלושה ילדים, אז למה שלא ייתנו לבחור את מין היילוד לאחר שלושה ילדים?"

אבל בטיפולי הפריה חוץ גופית יש סיכונים רפואיים משמעותיים.

"שאיבת שומן מסוכנת יותר".

גם פרופ' אדריאן שולמן, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, חושב כמוהו: "אני בעד הרחבת ההיתרים. להערכתי, גם אם ירחיבו את ההיתרים לא יהיה לזה ביקוש המוני בארץ, בין היתר בגלל הסכומים הגבוהים וגם מכיוון שהדבר כרוך בטיפולים רפואיים מסובכים וממושכים. לא מעט זוגות שואלים אותי על בחירת מין העובר, אבל רובם, בסופו של דבר, משתכנעים שהתהליך ארוך וקשה וכרוך בהפריה חוץ גופית".

לביקורת על משרד הבריאות מצטרפים גם אנשי מדעי החברה כמו ד"ר יעל השילוני־דולב, סוציולוגית בתחום טכנולוגיית הפריון ומרצה בכירה במכללה האקדמית תל אביב־יפו: "המדיניות שישראל נוקטת בעייתית מאוד. אפשר אולי להצדיק איסור גורף, אם כי איני תומכת בו, אבל איך אפשר להצדיק מצב בו מטעמי דת מצדיקים את בחירת מין היילוד, כמו במקרה של הכוהן? במה עדיפה עמדה דתית מצפונית זו על כל עמדה אחרת? איך אפשר להסביר את המספר השרירותי של פתיחת האפשרות לבחור את מין היילוד רק למי שיש לו כבר ארבעה ילדים מאותו מין? עצם המספר הזה מאפשר מראש את הבחירה רק לאותם מגזרים באוכלוסייה המרבים בילודה. נוסף על כך, תיירות הפריון היא תיירות לעשירים. גם כאן נוצרת אפליה שהיא בעייתית לטעמי. מעבר לזה, חסרה שקיפות אמיתית בנוגע לכל התהליך".

ואולם עו"ד מירה היבנר־הראל, היועצת המשפטית של משרד הבריאות וחברת הוועדה שדנה בבקשות הזוגות לביצוע הבדיקה לבחירת מין היילוד, חושבת אחרת: "המגמה שלנו היא לא לשנות סדרי בראשית", היא אומרת. "הטבע נתן לנו ברירה טבעית בין זכרים לנקבות וצריך להתערב בבחירה הטבעית רק במקרים החריגים ביותר. עדיין לרוב האוכלוסייה בארץ חשוב שהילד שייוולד יהיה בריא ולא משנה מה מינו. אני לא רואה מקום לאסור באמצעות תקנה או הוראה של משרד הבריאות על הרופאים הישראלים להיות מעורבים בביצוע הליכים אלה בחו"ל".

בת בכל מחיר

לד', 45, מגוש דן ולאשתו דווקא היה חשוב מין היילוד. יש להם שלוש בנות בגילאי העשרה, שנולדו לאחר היריון טבעי. זה תשע שנים הם מנסים להביא בן זכר. "ניסינו את כל הקסמים למיניהם אבל זה לא עזר", הוא אומר. "מאחר שידענו שהוועדה לא תאשר לנו את הטיפול בארץ, החלטנו לבצע אותו בחו"ל. לדעתי, צריך לאפשר את הטיפול בארץ בפיקוח ובצורה מסודרת ולא ליצור שוק של זוגות שבורחים לחו"ל לצורך הזה".

באמצע פברואר השנה הוא נסע עם אשתו לקייב בליווי ד"ר גבע לצורך ביצוע הטיפול.

זה לא נראה לך בעייתי לסכן את אשתך בטיפולי פוריות רק כדי להשיג בן?

"ידענו שהטיפולים כרוכים בסיכונים גדולים, ולכן אני מוריד את הכובע בפני אשתי שהיה לה האומץ לעבור את כל התהליך הקשה הזה".

הסיפור של א' ובעלה, שניהם בשנות ה־30 לחייהם מאזור סביון, חריג במיוחד, שכן הם בחרו כבר בהיריון הראשון שלהם לעבור טיפולי פוריות כדי לקבוע את מין התינוק שייוולד להם. א' לא סבלה מאיזושהי בעיית פוריות, אך החליטה לעבור טיפול פוריות אך ורק לצורך הבחירה של מין היילוד וזאת כבר בהיריון הראשון. "היה לי חשוב שזאת תהיה בת כי אני לא מתכננת להרות יותר מפעם אחת", היא אומרת.

היא פנתה לד"ר גבע ועברה טיפולי פוריות בישראל. בקייב היא עברה את הבדיקה לזיהוי מין העוברים, ולרחמה הוחזרו שתי ביציות. לאחרונה ילדה זוג תאומות.

יכולת ללדת באופן טבעי, לא חששת מהסיכונים שעלולים להיות להפריה חוץ גופית?

"לא. היה נראה לי שכולם עושים את זה ולא שמעתי על יותר מדי סיכונים. לשמחתי, כל הטיפולים עברו בשלום".

הבאת בחשבון שייוולדו לך תאומות?

"הסכמתי להחזיר שלוש ביציות לרחם כדי שתיקלט לפחות ביצית אחת. ידעתי שקיימת אפשרות שייוולדו תאומות, אבל למדתי להסתדר עם זה".

ד"ר גבע, אין לך בעיה מצפונית לקחת אישה בריאה שיכולה ללדת באופן טבעי ולהגשים גחמה שלה במחיר סיכון בריאותה?

"היא הבינה את כל המשתמע מהשלכות טיפולי הפוריות ובכל זאת היא ובן זוגה החליטו שכל רצונם הוא יילוד ממין נקבה. עד כדי כך זה היה אבסורדי שהם העדיפו שלא יהיו להם ילדים בכלל והעיקר שזה לא יהיה ממין זכר. מצאתי לנכון לממש את הרצון הזה להורות בדרך שהם בחרו בה".

לתקן עוברים במעבדה

גם ד"ר איליה בר, מנהל המרכז הפרטי "המרכז הרפואי לפוריות", ליווה בשנים האחרונות זוגות ישראלים לטיפולי פוריות במרכז הרפואי בריגה, בירת לטביה.

הטיפולים כללו את הבדיקה לבחירת מין היילוד. לדבריו, כל הזוגות שליווה סבלו מבעיית פוריות והיו צריכים לעבור טיפול, וכולם רצו באותה ההזדמנות לבחור את מין העובר מאחר שהיו להם שניים או שלושה ילדים מאותו המין. "לפני כשנה פנה אלי זוג יהודי דתי מטוניס. היו להם חמש בנות והם רצו בן. האישה עברה את ההליך במרכז הרפואי בריגה ולאחרונה נולדו להם תאומים בנים. במקרה אחר פנה אלי זוג רופאים גינקולוגים מגרמניה, שביקשו ללדת בן לאחר שלוש בנות. הטיפול והבדיקות נערכו בריגה, ולדברי ד"ר בר, לאחר ניסיון כושל אחד הצליחה האישה, בשנות ה־40 לחייה, להרות וללדת זוג תאומים בנים".

מה השלב הבא בבדיקות הגנטיות של העוברים?

"עד עכשיו לדעתי זה היה רק קצה הקרחון. בעתיד לא נעשה את הילדים במיטה אלא במעבדה ונתקן גנים הגורמים למחלות עוד לפני ההשתלה ברחם".

אתה לא רואה בזה סכנה חברתית־מוסרית?

"אני רואה בזה התקדמות ולא סכנה. לבחירת מין העובר יש השלכה אפסית על הדמוגרפיה של העולם. כל טיפולי הפוריות בעולם לא מגיעים לפרומיל מסך הלידות, ועם זאת על כל זכר שזוג הורים רוצה, יש זוג הורים שרוצה בת נקבה, כך שתמיד יהיה איזון".

בין אם מדובר בעניין שנוי במחלוקת ובין אם לאו, לח', המרואיינת בתחילת הכתבה, שילדה בן לאחר ארבע בנות, אין ספק שעשתה את המעשה הנכון. "האושר שלנו עצום", היא אומרת. "זה היה שווה את המאמץ ואת הכסף. אני ממליצה למי שרוצה לעשות את זה".

היית עושה את זה שוב?

"כן. כדי שלבן שלנו יהיה חבר נוסף בבית".

סקר: האם הייתם משלמים כדי לקבוע את מין התינוק?

502 נשאלים יהודים בני 18־40 ענו על שאלה זאת ואחרות בסקר משותף של מגזין מנטה וחברת פרמה־קווסט מבית רשת רפואה. כמחציתם לא רוצים להתערב בבריאה, אבל 9% היו מוכנים לשלם הרבה כדי להשיג את המין המיוחל. חומר למחשבה

1. שאלנו: אילו יכולתם לקבוע מראש את מין היילוד, מה הייתם מעדיפים?

גילינו ש: 30%  - היו בוחרים בבן, 28% - היו בוחרים בבת, 26% - אינם יודעים במה יבחרו, 1%  - היו בוחרים בן+בת

7% - חשבו שזה לא משנה להם, 6% - טענו שאין להתערב בבריאה, 2% - חשבו שזה לא רלוונטי

עם זאת, בחתכים דמוגרפיים מתקבלת תמונה מעניינת: גברים מעדיפים פי שניים יותר בנים מאשר בנות (41% לעומת 20%) ונשים מעדיפות פי 1.7 יותר בנות מבנים (35% לעומת 21%).

בקרב צעירים בני 18־23 שאינם בעלי משפחות קיימת העדפה דומה לבנים ולבנות כאשר שיעור אלה שמציינים כי אין להתערב בבריאה גבוה באופן מובהק

מאשר בקרב קבוצות גיל מבוגרות יותר (18% לעומת 4% ופחות).

בקבוצת הגיל 24־30 נצפתה העדפה לבנים (38% לעומת 21%). בקבוצת הגיל 31־40 שיעור ההעדפה לבנות כפול מאשר בקבוצת הגיל 24־30 (40% לעומת 21%).

גילינו ש: 22% לא היו מוכנים לשלם, 20% היו מוכנים לשלם מעט, 9% מוכנים לשלם הרבה.

גברים מוכנים לשלם על כך פי שלושה מנשים.

קרוב לחצי מהציבור (47%) אינו רוצה לקבוע את מין היילוד.