אוגנדה: טיול בפנינה השחורה של אפריקה

1. אנטבה  

נא להדק חגורות. בעוד כמה דקות אנו עומדים לנחות באנטבה, הודיעה הדיילת באנגלית במבטא סווהילי. המילים "נוחתים באנטבה" עוררו בי כמה שניות של חרדה לזכר הימים הנוראים של קיץ 1976 שבו נחטף מטוס אייר-פרנס ובו ישראלים רבים. התבוננתי מהחלון וראיתי מטעים ושדות ירוקים אינסופיים, ובתוכם מבנים קטנים עם גגות פח חלודים. מתחתינו ניצנץ באור השמש אגם ויקטוריה ובתוך דקות נחתנו.

בשדה לא חיכו לנו לוחמי סיירת מטכ"ל וגם לא נאמני אידי אמין, רק דיוויד, נהג ומדריך שילווה אותנו במשך 12 יום ברחבי אוגנדה. על בית הנתיבות התנוסס שלט "ברוכים הבאים לאוגנדה, הפנינה של אפריקה‭."‬ בדרך לקמפלה הצביע המדריך על שדה התעופה הישן שבו שהו החטופים עד ששוחררו במבצע יונתן.  

נורית פרח ומשפחה פיגמית מאוגנדה. המקום מעלה זיכרונות מהעבר

דיוויד הסביר לנו שמשמעות השם אנטבה היא "כיסא‭,"‬ כי שם נהג המלך לשבת. המילה קמפלה, לעומת זאת, מורכבת מ"מלך" ו"אימפלה‭,"‬ כי המלך מוטסה הראשון ‭(1888–1856)‬ בחר באזור גבעות זה כאזור הציד האהוב עליו, והביא למקום עדרים של אימפלות (סוג של אנטילופות). 

2. מפלי מרצ'יסון

היעד הראשון בבוקר למחרת היה מפלי מרצ'יסון על הנילוס הלבן. הנסיעה ארכה לא פחות מתשע שעות, ולא רק בגלל המרחק, בעיקר בגלל הדרכים המשובשות. הפארק הלאומי מפלי מרצ'יסון הוא הגדול ביותר באוגנדה, ושטחו ‭3,840‬ קמ"ר.

מפלי מרצ'יסון נופלים על הנילוס, בפארק הלאומי הגדול ביותר באוגנדה

יצאנו לשיט על הנהר לכיוון המפלים ובדרך חלפנו על פני עדרים גדולים של היפופוטמים שנהנים לרבוץ במים, והתקרבנו מרחק נגיעה אל תניני היאור הענקיים, וממש הסתכלנו להם אל תוך הפה. נהנינו מאוד לצפות בעדר פילים שהגיע למים ובתוכו גם פילונים צעירים מאוד, שערכו לנו מופע נפלא של התנהגות פילים בטבע. שיא השיט היה במפלי מרצ'יסון עצמם. הנילוס הלבן זורם בעוצמה רבה מאגם ויקטוריה צפונה אל הים התיכון, ופוגש את המכשול הראשון בדרכו, וכך נוצרו מפלי מרצ'יסון הזורמים בעוצמה אדירה דרך מרווח של כשבעה מטרים.

גובהם 45 מטרים, לא הכי גבוהים בעולם, אך צורתו של המפל, עוצמתו ושילוב הסלעים במסלולו מאוד מרשימים. בדרך חזרה בסירה צפינו בציפורים צבעוניות ומרשימות. אחרי השיט יצאנו גם לנסיעת ספארי לצפייה בשפע בעלי החיים במקום.

הפילים ערכו מופע נפלא של התנהגותם בטבע. נשיקת פילים

‭.3‬ פורט פורטל ויער הגשם צ'יבלה

המרחקים באוגנדה אינם גדולים במושגים של טיול, אך הנסיעה בדרכי עפר משובשות וקופצניות נמשכת שעות רבות, ובמקרים רבים בלי מקום סביר לשירותים או להתרעננות. הדרך הארוכה והמיגעת חולפת על פני נוף ירוק מאופק עד אופק, וכפרים קטנים וציוריים, ובהם תושבים המשתייכים לקבוצות אתניות שונות ומגוונות. אפשר להתבונן באורח חייהם המעניין, עבודתם בשדות ובדרכים, תלבושתם הססגונית, והשווקים הציוריים לצד הדרך. הילדים מקבלים את התיירים בקריאות How Are You, ושמחים לקבל ממתק או מכשירי כתיבה.

בדרך במעלה ההר, לכיוון המלון שלנו בנדאלי, עברנו בין מטעי תה, קפה, תירס, בננה, סוכר וקסבה. המשטח הירוק נקטע רק על ידי אגמים כחולים שחבויים בלועות ישנים של הרי געש. מלון נדאלי הוא לודג' משפחתי שעבר מדור לדור ומנוהל באהבה ובגאווה.

מומלץ ליהנות מהמוזיאון האנושי שנגלה לצד הדרכים. מקומית עם סל בננות

לאחר שעות הנסיעה המייגעות זכינו לקבלת פנים מרנינה של הצוות. בלודג' שמונה בקתות חביבות ומבודדות, בנויות מאבן מקומית ועליהן גג של ענפים. אין אספקת חשמל ואין גנרטור להפריע לשלווה. החשמל בא ממקורות סולאריים, ובלילה מואר הלודג' גם באור נרות.

אחת האטרקציות המרכזיות במקום המקסים היא טרק בעקבות השימפנזים במקום מחייתם הטבעי, היער. ביער צ'יבלה הסמוך חיים שימפנזים ומינים רבים נוספים של קופי אדם. יצאנו בלוויית מדריך מקומי כנדרש להליכה לא קשה במיוחד אל תוך היער. לפתע הבחנתי שאנו צועדים בין עקבות טריים של פילים על השביל. שאלתי את המדריך מה לעשות אם ניתקל בפילים על השביל, ותשובתו הייתה: ‭- "Run for your life"‬ הימלטי על נפשך.

אחת האטרקציות המרכזיות ביער צ'יבלה, היא טרק בעקבות השימפנזים

למזלנו לא פגשנו פילים, אבל לאחר הליכה של כחצי שעה הגענו לקבוצה של כעשרה שימפנזים: זכר, נקבות וצעירים. עמדנו במקום שעה ארוכה והתבוננו בבני דודינו הקדמונים. השימפנזים המשיכו בשגרת יומם בלי להתייחס אלינו יותר מדי. על הקרקע התרוצץ זכר גדול במיוחד, על העץ שמעלינו עמדה נקבה מיוחמת, ולמרות שהבחור גילה עניין רב, הוא העדיף שלא להתקרב. הנקבה המשיכה לטפל באהבה בגור שלה, שבחן אותנו בקפידה, ואפילו חשף את שיניו. התחנה הבאה הייתה ביצת ביגודי, שם ראינו שבעה סוגים שונים של קופים, כולל קוף הקוליבוס השחור-לבן, וכן מגוון לא מבוטל של ציפורים יפות.

‭.4‬ פארק המלכה אליזבת  

נקודת העניין הבאה הייתה פארק המלכה אליזבת והשיט על תעלת קזינגה, שהיא תעלת מים טבעית המחברת בין אגם ג'ורג' ואגם אדוארד ובה הריכוז הגדול ביותר של היפופוטמים באפריקה. אגם ג'ורג' נקרא בעבר אגם אמין על שם אידי.

לצד ההיפופוטמים נצפו באגם גם עדרי תאו שרבצו בבוץ, פילים שבאו לשתות, תנינים שמשתזפים בשמש ואפילו שתי לביאות שרדפו אחרי חזיר יבלות. במרחק של פחות מק"מ ממקום המרדף ראינו כפר דייגים שבו השתעשעו הילדים ליד המים לא מוטרדים כלל מנוכחות חיות טרף באזור.

הריכוז הגדול ביותר של היפופוטמים באפריקה, נמצא בתעלת קזינגה

לפני זריחת השמש יצאנו לסיור ספארי ברכב בשמורת המלכה אליזבת. צמחיית הפארק כוללת עצי פוביה, שנראים כקקטוס ענקי, וכן צמחיית עשב נמוכה,

שבה מסתתרות הלביאות שאורבות לטרף. מצאנו קבוצה של שלוש לביאות ושישה גורים שהיו עסוקים בחיסול שאריות של טרף ישן. את הלילה בילינו במלון היפה הנשקף אל התעלה, ואפילו השקפנו מחדרנו על פילים שבאים אל המים. בלילה ביקר בחצר שליד חדרנו חזיר יבלות שהיה עסוק בכיסוח הדשא.

ביקור מרתק נוסף בשטח הפארק הוא במקום שנקרא "אישאשא‭,"‬ שם ראינו לביאות נחות על ענפיו הגבוהים של עץ תאנה.

‭.5‬ שמורת בווינדי  

שמורת היער הבלתי חדיר של בווינדי היא המקום הנוח ביותר לצפייה בגורילות ההר הנכחדות במקום מחייתן הטבעי. בעת שהותנו במקום ביקרנו גם אצל הפיגמים, שגובהם מגיע עד מטר וחצי. הם התושבים המקוריים והוותיקים של היער, שתועדו לראשונה על ידי המצרים לפני כ‭4,000-‬ שנה. הם תוארו כאנשים נמוכים שחיים ליד הרי הירח. הפיגמים התקיימו מציד בעלי חיים קטנים בעזרת חיצים מורעלים וליקטו פירות וצמחי מאכל שונים.

לביאה נחה על ענפיו הגבוהים של עץ תאנה בפארק "אישאשא‭"

ב‭1992-‬ הוכרז היער הבלתי חדיר של בווינדי כפארק לאומי וכאתר מורשת עולמית כדי להגן על 350 גורילות ההר שנמצאות בסכנת הכחדה. כתוצאה מכך גורשו הפיגמים מהיער, ומכיוון שלא היו להם אדמות, הם לא קיבלו כל פיצוי. ב‭2000-‬ חקרו זוג רופאים בשם קרול וסקוט קלרמן את חיי הפיגמים. התגליות שלהם זיעזעו את עולם המחקר: ‭38%‬ מהפיגמים מתו לפני גיל חמש, תוחלת החיים הממוצעת הייתה 28 שנים, והכנסתם החודשית 25 דולר בלבד.

מאז עובדים שני החוקרים על שיפור תנאי החיים של הפיגמים. הם פעלו לרכישת קרקעות, לבניית בתים, להקמת בית חולים, קליניקות, בתי ספר ולרכישת ציוד. הם גם הפעילו תוכניות להובלת מים ולשיפור תנאי הסניטציה, וכן טרחו לעורר מודעות לשיפור זכויות הפיגמים. הפיגמים מייצרים סלי קש שנמכרים לתיירים וכן מיוצאים לארה"ב. בעת ביקורנו במקום חזינו במופע של שירה ומחול של הפיגמים וביקרנו בשוק עבודות יד.

‭.6‬ אי העונשין

אפשר לסיים את הסיור כאן ולחזור בנסיעה ארוכה ומייגעת עד קמפלה. אנחנו בחרנו לחלק את המרחק ולבקר באגם בוניוני, שם עדיין שטים בסירות שפוסלו מגזע עץ. באגם איים רבים, אחד מהם "אי העונשין‭."‬

נשים חותרות בקאנו עשוי גזע עץ באגם בוניוני

עד 1950 היו בנות משבט הבאקיגה, שהרו מחוץ לנישואים, נענשות על ידי אביהן. הוא היה קושר את ידיהן ורגליהן, מכסה את עיניהן ומביא אותן לאי קטנטן זה למות. רווקים שרצו להתחתן היו נאלצים לשלם בפרות להורי הכלה. בחורים עניים ללא עדר פרות היו מגיעים לאי העונשין, מצילים בחורה ממוות אכזרי ונושאים אותה לאישה בלי צורך לשלם נדוניה. עד היום חיות באזור נשים שניצלו ממוות אכזרי על האי על ידי גברים עניים.