רוצה להיות יפה, וגם חכמה ומצליחה. זו סתירה?

אין לי אג'נדה פמיניסטית ברורה. אין לי אפילו ממי לגנוב אג'נדה כזאת, משום שלא קיימת אג'נדה ברורה לנשים כמוני. לקיום המודע והמטופח שלי אין אלטרנטיבה בחוק. המדע הזה עדיין בתחילת דרכו, והוא עושה את הדרך שלו על עקבי סטילטו גבוהים, ככה שבטח ייקח עוד זמן עד שנגיע לפתרון.

יש פאשניסטות ויש שמנמניסטות ויש נשים כמוני, אני פמיניסטה. אני יצור חדש, אין לי היסטוריה להישען עליה ואין לי מסורת לקיים. איך עושים את זה? אין לי מושג. האם אפשר לשלב בין פמיניזם לבין תשומת לב למראה החיצוני בלי לוותר על

 דברים מהותיים? לא ברור לי, אבל אני מנסה. בשידתי שליד המיטה, בין שני ספרי האוניברסיטה המשודרת, מונח מגזין ווג, והפרדוקס הזה מתקיים גם בין חדרי ליבי. אני נמצאת כיום ביחסים בריאים עם הגוף שלי, אבל עדיין, לפעמים, רזון מעתיק את נשמתי. אני נהנית לעשות שופינג, לדפדף בין הקולבים, להסתכל על הצבעים ולחוש את מרקם הבדים, ועם זאת אני יודעת שאני חייבת לשים לזה גבול, כי זה לא מקדם אותי לשום מקום.

אולי אני אמביציוזית יתר על המידה, אבל אני רוצה לנצח את בכל החזיתות. שני הדברים דורשים זמן והשקעה, דורשים מידה מסויימת של התמסרות טוטאלית, אבל אני לא רוצה לבחור. תקראו לי אישה לא החלטית, אבל אני יודעת בליבי שאין צורך לוותר על אף אחד מהם, ואני מנסה בכל כוחי למצוא את שביל הזהב בין המסקרה לאלגברה.

כשאני רוצה להיות לוהטת, אני קודם כל שואלת את עצמי מה זה אומר להיות לוהטת. התשובה, מבחינתי, היא רק אחת: שגברים יחשבו שאני לוהטת. את המאפיינים של הלהיטות אליה אני שואפת לא אני בחרתי, ואין בכוחי לשנותם. אני יודעת את זה ומבינה את זה לחלוטין ובכל זאת משתלטת עליי הילדה מקניון שממצמצת במהירות ומייללת "אבל, אמא".

חבר יקר כתב פעם בסטטוס שלו בפייסבוק "אנשים שאומרים שהאמת נמצאת אי שם באמצע הם שרלטנים גמורים", ומי היה מאמין שזה יכול לקרות, אבל בין לייק

 אחד למשנהו גרם לי המשפט הזה לשבת ולחשוב. בעקבות אותה חשיבה הגעתי דווקא למסקנה שמי שאומר שהאמת נמצאת בקצה כזה או אחר הוא פונדמנטליסט מחורר עיניים. במקרה שבו אנו עוסקים, האמת היא שרצונותיי לא מסתכמים בשאיפה להיות יפה או לבושה בהידור. בעוונותיי, אני רוצה גם לחשוב ולהשכיל.

מספר הקטגוריות שהפמיניזם הקיים מציע לי הוא מוגבל, ובחיפושיי לא מצאתי קטגוריה שהולמת אותי. אני לא עקרת בית עם סינר מהודר, אני לא לסבית עם שפם, אי לי שוגר דדי על קביים ואני לא קרייריסטית רצחנית או רווקה נצחית.

לכן אני מציעה לשלב בין שמרנות לחדשנות. אני שומרת את הליפסטיק ושומרת גם על המקום שלי. אני מחליקה את השיער אבל לא מחליקה פינות בכל הקשור למטרותיי בחיים. במקום להתכחש ולהסתיר אני קודם כל מודה: אני, ג'וליה פרמנטו, מצהירה בזאת שהינני פמיניסטית מבולבלת. יש לי רצונות סותרים והשוביניזם טבוע בי עמוקות. אין ספק שהזהות המבולבלת הזאת היא זהות תובענית, שדורשת ממני לבחור בחירות מודעות ברמה יומיומית. אבל חשוב לשים לב לכך שאלו הן בחירות מוסריות, בדיוק כמו הבחירה שלי להיות צמחונית ולהדיר מפי את העוף בגריל או הקלמרי המטוגן. כך אני בוחרת יום יום להיות פמיניסטית מבולבלת. הבחירות האלה הופכות אותי לערנית ומלאת מחשבות, לעיתים לחסרת מנוחה, וכזו אשאר עד שיימצא פתרון שיהלום את רצונותיי ומידותיי.

לשאלות ולרעיונות (ביקורות שליליות לא יתקבלו בברכה): fashion.jf@gmail.com

רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה