סיבוב שני כמובטל - לאחר כ-20 שנה

בסוף דצמבר 2009 מצאתי את עצמי בתקופת "בין תפקידים" או "בין עבודות". פעם קראו לזה מובטל. בין היתר מצאתי את עצמי משווה תקופה זו לתקופה דומה אותה חוויתי לפני כ-20 שנה. דומה אמרתי? לא בדיוק.

• מה מתרחש בשוק התעסוקה? קרא בערוץ קריירה
• מספר המובטלים ממשיך לרדת: 197,600 במרס
• כיצד להתלבש נכון לראיון עבודה - והפעם גברים
  

בתחילת שנות ה-90 עזבתי תפקיד בכיר בחברה טובה עם עם כל המתלווה אליו. נחתתי לעולם שקט ומוזר כמחוסר עבודה. הרבה מהקוראים אינם מכירים איך נראה הנוף מחלון או מרפסת ביתם בסביבות השעה 10:00; הוא יכול לגרום להמון רוגע ונחת רוח אך גם לתחושת דיכאון ובדידות.

נזכרתי איך התנהל היום ובמיוחד הבוקר, בסביבה שאין בה אייפודים ו-mp3, אינטרנט, טלפונים ניידים, מסרונים ועוד. במבט לאחור, כל עולם התקשורת, צריכת החדשות והמוסיקה דמו לבית קברות לעומת הבאזזזזזז של היום. מה כן היה? עיתון הבוקר.

שקט מאוד

העיתון עזר לי להעביר את חלקו הראשון של היום. ימי שלישי ושישי היו המועדפים בגלל מוספי הדרושים המצורפים. בימי שישי התפתחה נטייה לקנות את כל עיתוני סוף השבוע על מנת להגדיל את הסיכויים למצוא משהו "מעניין". ללא צלצול הטלפונים הניידים, שהיו רלוונטים אז רק לאנשים עובדים, נותרתי בבית רק עם הטלפון הנייח שניצב לו שקט מאד במהלך הבוקר.

הטלוויזיה שידרה כבר כל היום, אך בעיקר תכניות מאד ייחודיות (מילה אחרת ל"לא מעניינות") או שידורים חוזרים (מסי עדיין לא שיחק, ולכן הכיף לראות כדורגל בשידור חוזר עדיין היה קטן גם אם השידור היה כדורגל). האינטראקציה עם הסביבה הייתה מעטה, כך שנאלצתי לחזור לקריאה או לחפש תחביבים חדשים.

מדי כמה ימים יצרתי קשר עם חברת השמה. אי אפשר לנדנד כל יום וגם לא היה מקובל אז לעבוד עם מספר רב של חברות בבת אחת - אז זה לא ממש מילא את הזמן הפנוי. החשיפה לאופציות חדשות ואופקים חדשים הייתה מועטה ואם לא היית טיפוס יוזם בנשמתך, כזה שיוצא החוצה לאתר קשרים ופעילויות חדשות - אז נאלצת לחזור לנוף מהחלון והשקט המתסכל.

ומה עכשיו?

לאחרונה סיימתי שוב תפקיד בכיר בחברה גלובלית וראו זה פלא, לקח לי כשלושה חודשים עד שזכיתי לשבת על הדשא, באור השמש, עם כוס קפה ביד. בחודשים שחלפו הייתי, ואני עדיין, אפוף פעילות תקשורתית ענפה וסביבה שונה לגמרי.

ראשית, היום תמיד מתחיל עוד בערב הקודם. עיתון כלכלי נוחת ליד דלתי וכאמרת העיתון אני מתחיל לעיין ב"שיחה של מחר" כאשר מראש אני מבחין שאני הולך ישר למדורי הבורסה והכלכלה. למה? נו, כי כולם היום מתעניינים בבורסה וכלכלה.

לא כתבת, לא התחברת, אינך קיים

לוחות הדרושים בעיתונות הכתובה הולכים ונמוגים כאשר מגוון האופציות לחיפוש עבודה בלוחות האינטרנטיים יכולים בפני עצמם להוות מקור לתעסוקה יומית.

ואם כבר אתה ליד המחשב אתה זורק כמה מיילים שיוצרים עבורך תנועה עתידית להמשך היום. בדרך אתה נחשף לדוא"ל נוסף שמושך אותך לאפיקים חדשים. כך אתה מוצא את עצמך גולש וגולש וגולש במרחב האינטרנטי, ונכנע לפיתויים בנושא הבורסה, הסחר במניות , מטבעות ועוד.

אתה שם לב שאתה ניגש לטלוויזיה רק בשעות הערב, ובמיוחד כשמסי נותן את הצגת הערב שלו ובסך הכול יש לך תחושה של מלאות, עשייה, גיוון ותחושה שהשקעת הרבה תשומות גם בכיוון של חזרה לעבודה. גם בכיוון זה משהו. זה אומר שאתה בכיוון.

ומכאן שתי אזהרות ושתי המלצות:

האזהרה הראשונה קשורה לסכנות הטמונות בהשתעבדות לתקשורת באמצעות המחשב. אתה עלול להישאב לכיוונים שלא חשבת ולא החלטת ללכת אליהם ובאופן לא מודע לסטות מהמטרה העיקרית בתקופה זו - החזרה לעבודה ומהר.

ההמלצה הראשונה היא להקפיד להתעדכן באופן שוטף בכל הקשור לטכנולוגיה בכלל ולטכנולוגית המידע בפרט. ללא התעדכנות תמידית ושילוב הכלים הקשיחים והרכים המתפתחים סביבך יהיה קשה יותר לחזור ולבצע מהלכים בכיוון של חזרה לעבודה. ויותר מכך תוכל למצוא עצמך מנותק ולא רלוונטי או לא שייך. זה כאמור טוב ונכון לאורך כל הזמן אך ישתלם במיוחד בזמן בין תפקידים.

ההמלצה השנייה היא לנהל את החוויה - ושהיא לא תנהל אותך - ואת שפע המידע בתקופה בין תפקידים. ניהול חכם ונכון יכול לייעל, לשפר ולזרז את החזרה לתעסוקה אך לא פחות יוכל למנוע הסטה ונפילה למלכודת דבש מהנה שמביאה אותך למסלולים שלא התכוונת אליהם או משכיחה את המטרה העיקרית והיא, שוב, החזרה המהירה למעגל העבודה.

הכותב, חיים הובר, סיים לאחרונה תפקיד של סמנכ"ל משאבי אנוש ומינהל בחברת תדיראן Carrier,חברה גלובלית לפיתוח,ייצור, שיווק ושירות מערכות מיזוג אויר. הובר הוא בעל תואר שני במדעי החברה ובוגר המיכללה לבטחון לאומי. ניתן לפנות אליו בדוא"ל .