"בעלי כל הזמן מסתורי, לא מערב אותי בחיים שלו"

הדבר הטוב ביותר שקרה לי הם הילדים שלי. אחרי הלידה הראשונה נוצר נתק מוחלט ביני לבין בעלי. אני עד היום בטוחה שהוא בגד בי בתקופה ההיא, הוא טוען שאני מדמיינת. האינטואיציות שלי תמיד נכונות, הבעיה היא שאין לי הוכחה, כי תמיד פחדתי לדעת באמת. התקופה היתה תקופה קשה בשבילי - אחרי לידה, מבולבלת מאוד, רגשנית מחפשת את החום והאהבה ופשוט לא מקבלת אותה. והתחושות של אי-ודאות מלוות אותי עד היום.

בעלי כל הזמן מסתורי, אף פעם הוא לא ממש מערב אותי במה שקורה איתו, תמיד צריך להיות איזשהו ענן בינינו. לפעמים אני מרגישה שהוא חי חיים כפולים - החיים איתי והחיים עם כל הסביבה החיצונית, כמו עבודה חברים. זו לא הרגשה טובה.

הוא לא מסוג האנשים שיחבקו פתאום או יתנו נשיקה, ואני כן. ואני זקוקה לזה לפעמים כל כך שזה כואב. לפעמים אני מנסה להבין למה התחתנתי, מה מצאתי בו? למה אני כל כך אוהבת אותו למרות שהוא נותן לי להרגיש כל כך רע? עד היום אני אוהבת אותו מאוד.

הוא כל היום בורח לעבודה, ואני עם הילדים, גם כשהוא בבית אז הוא עייף וצריך לישון, ואחר כך הוא צריך זמן להתאוורר - ללכת למשחק כדורגל או להיפגש עם חבר. ואיפה אני בכל הסיפור הזה? ממש מפגרת, כל היום עבודה-בית-עבודה-בית, לא נפגשת עם חברות, לא יוצאת, כל היום בלופ. ואם אני אצא אני ארגיש רע, כי ככה הוא גורם לי.

אני כבר לא יודעת איך להמשיך לחיות איתו, אם בכלל. הוא מסוג האנשים שאי אפשר לפתח איתם שיחה ישר, הוא נסגר. אי אפשר לדבר איתו על מה שמפריע, ישר הוא נעלב.

באמת שאני כבר מבולבלת ומיואשת. אני יודעת שבתוך תוכו הוא אוהב אותי, או שככה אני רוצה להאמין (הוא לא אומר אף פעם).

למה אני צריכה להמשיך את זה? לא מגיע לי קצת יותר? איך אני מסבירה לבן אדם שלא יודע להקשיב שהוא צריך להשתנות? לפעמים נראה לי שכבר לא אכפת לו.

רואה ולא רואה, מבינה מה קורה ולא מבינה. קראתי את הפנייה וחשתי שאני קוראת מכתב של אשה שחיה במציאות כפולה. המציאות שלך, שאת יודעת היטב מה קורה בה, מה את מרגישה ומה מפריע לך, ומציאות אחרת, מעוותת, המוכתבת לך על ידי ההתנהגות התמוהה של בן זוגך. אני מבינה שניסית לברר ולא קיבלת הסבר, את מוחזקת באפלה, בלי שום רמז לסיבות ולמניעים להתנהגות שלו, והגרוע ביותר – בלי הכרה ואישוש לכך שאת רואה נכון. וכשמישהו לא מקבל שיקוף כזה, אישור לאופן התפישה שלך את המציאות, זה משאיר אותך מבולבלת, מעורפלת, עם שאלה מתמדת האם את רואה בכלל מה שאת רואה.

היעדר התקשורת ביניכם זועק מכל שורה במכתב

מכתבך חשוב, ואני מקווה שאנשים יקראו בו ויבינו עד כמה זה הרסני כשאין הבהרה בין בני זוג לגבי מה שעובר על כל אחד, כשאין יכולת "להציץ" פנימה ולשמוע – מה כל אחד רוצה, מה מפריע, מדוע הוא מתנהל כך, מדוע הוא הודף אותך וכדומה. היעדר התקשורת ביניכם זועק מכל שורה במכתב.

אציע לך ולקוראים במצב דומה כמה השערות, מניסיון כללי עם מצבים כאלה. קחי את השאלות האלה כחומר למחשבה ולבירור:

• האם גם בתור ילדה ונערה קיבלת רק פירורי אהבה ולמדת להסתפק בזה?

• האם אינך מאמינה שמגיע לך יותר?

• אולי גם את חוששת מאינטימיות וקירבה?

• אולי יש משהו שנוח לך בחיים המנותקים האלה? אולי זה חוסך ממך להשקיע בזוגיות, לקיים יחסים או לתמוך?

• האם את תלויה כלכלית או נפשית בבן זוגך?

• האם יש אינטרס סמוי אצלך ואצלו לשמור את הקשר כפי שהוא? למי זה מועיל וכדאי?

בהצלחה!

• עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.