דבר אלי בפרחים: סיור פורח בגנים של דרום צרפת

הגנים המטופחים של חבל פרובאנס שבצרפת, מקבלים ציונים על הישגיהם, בדומה למסעדות, ומתחייבים להיות פתוחים מספר ימים בשנה ולהוות אטרקציה תיירותית לציבור. חלק ב' ואחרון

ורד גיאת, טבע הדבריםפורסם: 24.05.10 , 00:05

חובות בצד זכויות

לפרויקט Jardin remarquable מטרה תרבותית מוצהרת, לטפח את המורשת הצרפתית ליופי, גינון ועיצוב גנים. על כן לגנים שהוכתרו בתווית יש חובות לצד זכויות. החובות ממוקדות בהשגת היעד המרכזי - קירוב מורשת הגנים לציבור הרחב.

חלק א':

בניחוח צרפתי: מסע אל הגנים היפים של פרובאנס

ורד גיאת, טבע הדברים

מטרתו של אירוע "פגישות בגנים", שמתקיים כל שנה בצרפת, היא לקרב את הציבור למורשת הגינון הצרפתית ולעודדו לבקר בגנים. טיול בחבל ארץ שבו גם טיפוח של פרח הוא אמנות

בניחוח צרפתי: מסע אל הגנים היפים של פרובאנס

לשם כך הגן שקיבל את התווית נדרש להיות פתוח לציבור לפחות 40 יום בשנה, להכין ולפרסם דפי מידע העוסקים בהיסטוריה של הגן, הרכבו הבוטני, וכמובן דרכי הגעה ושעות פתיחת האתר. חלה עליו חובת השתתפות לפחות פעם בשנה בימי מורשת גנים פתוחים המאורגנים על ידי מועצת הגנים והפרקים, ועליו להציב שלטים מאירי עיניים שבזכותם, ורק בזכותם, הצלחנו למצוא את הגן הבא.

הגן המופלא של מקס סאוז (Jardin Deguilles (Le

הפרסום שמצאנו בלשכת התיירות של Aix-en-provence כיוון אותנו לגן ייחודי המשולב בעבודות עץ, מתכת, נייר ופלסטיק, שנמצא בעיירהEguilles הסמוכה לעיר. הקלדנו את הכתובת במערכת הלוויינית של הרכב, ויצאנו לדרך. הגענו לבניין מגורים רגיל בעיירה מנומנמת, ברחוב צר וצדדי. התהיות הסתיימו כאשר השלט המוכר עם התו של חצאי הברושים Jardin remarquable בישר לנו שאנו במקום הנכון.

עבודות יד בגן של מקס סאוז

השילוט הוביל לשער מתכת, ומאחוריו התגלה המטמון - גן פרטי קטן וקסום הצמוד לבית צנוע ביותר שבו מתגוררים האמן מקס סאוז ורעייתו.

תחילת הסיפור היא בגן נטוש שבו כמה עצי פרי ותעלות השקיה קטנות מבטון. באתר האינטרנט של האמן הוא מספר על הקמת הגן, ההשקעה, הנטיעה, ההשקיה והטיפול המסור.

מקס סאוז, אמן עכשווי ומעצב, החל בשנת 1963 לשקם ולטפח את הגן הנטוש ונטע בו עצים גדולים: צפצפה, דקל, ארז, אורנים וכן שיחי במבוק. הגן שינה פניו אט-אט. מקס הציב בין העצים פסלים סביבתיים, עבודות ואלמנטים תלת-ממדיים מחומרים שונים, בנה בריכה קטנה בחיפוי פסיפס, ומשטחים מחופים בצדפים ואפילו בצבר של אצטרובלים.

הכול יחד הפך ליצירה אמנותית משולבת. בלשונו הציורית מספר האמן על השינוי שעבר הגן ועל "הדיירים החדשים" שהגיעו והשתרשו בו - הפסלים. על פי תיאורו הפסלים נכנסים בין הענפים וממציאים עלווה חדשה כדי לגדל את פירותיהם – ילדיהם, ומוצאים בגן "בית אינטימי, פואטי ופראי מעט".

"טוסטוס אומנותי" - גרוטאה שהפכה לשכיית חמדה באחד מכפרי פרובאנס

ואכן הגן הוא תמהיל שובה לב של פריטי אמנות עכשווית משולבים בסביבה הצמחית. העבודות מוצבות, תלויות, מטפסות, שולחות קורים, לעתים סתם מונחות בין עצי הגן וצמחיו. ייתכן כי סוד הקיום המשותף של עבודות האמנות עם הגן הוא נושא העבודות אשר חלקן שאובות מעולם הצומח וחלקן מכילות חלקים צמחיים ממש, כאצטרובלים, קונכיות של חלזונות וצדפים. האווירה המינימליסטית, וההתרגשות הטמונה בגילוי העבודה הבאה בהמשך השביל או מאחורי הענף, מבטיחות ביקור מעניין, מרגש ונוגע ללב כאחד.

הגן זכה בתווית Jardin remarquable, וניתן לבקר בו בתיאום מראש ובתשלום סמלי.

לאחר כמה ימי טיול בכפרי פרובאנס ובאזור הפראי של הוורדון הגענו לעיר ניס אשר על שפת הים התיכון. כהרגלנו בקודש לא התאפקנו והצצנו במדריך הגנים והפארקים - החוברת מציינת כי בעיר ניס בלבד שישה גנים שונים, כולל כתובות, מספרי טלפון, וכן ימים ושעות פתיחה של הגן. רגלינו נשאו אותנו אל הגן של וילה מסנה המהודרת שליד הטיילת הסואנת Promenade des anglais שעל חוף ימה של ניס.

וילה מסנה - ניס

דחפנו את השער ונכנסנו לגן של וילה מסנה, ובאחת עמד הזמן מלכת. השקט, העצים רחבי הצמרת ועיצוב הגן הסובב את הווילה המהודרת החזירו אותנו לרגעים למאה הקודמת.

לאחר מות אחיו הבכור הפך ויקטור מסנה לנסיך החמישי לבית אסלינג, ובשנת 1898 הוא החליט לבנות וילה על החוף של ניס. ויקטור הוא נינו של אנדרה מסנה שהוכתר כמרשל בצבא נפוליאון בונפרטה בשנת 1804, והוא אחד מחשובי העיר ניס (על שמו כיכר מסנה במרכז העיר).

בגינת הווילה מסנה, ניס

ביצוע העבודה הופקד בידי שני ארכיטקטים - האנס-גורג' טרסלינג ואהרון משיח, שהתפרסם בעיקר בזכות עבודתו המאוחרת יותר (1911-1912), תכנון וביצוע הווילה היפה של אמפרוסי דה-רוטשילד ב-Saint-Jean-Cap-Ferrat. הווילה נבנתה בסגנון איטלקי נאו-קלאסי, והגנים שסביבה תוכננו בסגנון אנגלי על ידי אנדרה אדוארד .

בשנת 1917, בסיום מלחמת העולם הראשונה תרם בנו את הארמון לעיריית ניס והציב שני תנאים אשר כובדו במלואם. תנאי ראשון שהווילה תשמש מוזאון היסטורי, והשני שהגנים אשר סביבה יהיו פתוחים לשימוש הציבור. ואכן משנת 1921 משמשת הווילה כמוזאון ההיסטורי האזורי, ומוצגים בה ציורים, רהיטים, תכשיטים, כלי נשק, מדים, ופריטי אמנות נוספים המאפשרים הצצה אל החיים בניס וסביבתה בתקופות קודמות.

בשנת 1999 נסגרה הווילה לרגל שיפוצים, והיא נפתחה מחדש רק במרס 2008. המבנה והגן עברו שיפוץ מקיף ומוצלח. הגנים, שעברו במהלך השנים כמה גלגולים, עוצבו שוב ברוח המקורית, כגן אנגלי.

Moustiers Ste-Marie. עיירה תיירותית ליד קניון ורדון

בקשתו של מסנה מולאה, והגן פתוח לציבור לאורך כל שעות היום ומהווה מפלט ירוק, נעים ושקט מההמולה בחוץ. והצרפתים? הם מצביעים ברגליים. בשעת אחר הצהריים של יום שלישי רגיל שבו ביקרנו בגינת הווילה בילו בצל העצים הענפים שתי משפחות על ילדיהן וכלביהן, גבר וכלבו ונערה שהתייחדה ארוכות עם תיק האיפור שלה והטלפון הנייד. הגן אינו מעוטר בתו, אך מופיע בחוברת הגנים. פתוח בכל שעות היום, הכניסה חופשית.

הגן ב-EZE

גן זה ממוקם בכפר הקטן Eze בריביירה הצרפתית שאליו מגיעים בנסיעה קצרה מהעיר ניס. את הדרך לכיוון עיירת הגבול מנטון בחרנו לעשות באחד משלושת המעברים הרריים (קורנישים) המתפתלים במעלה ההרים. הדרך החושפת נופים מרהיבים עוברת ב- Eze, כפר ציורי קטן מימי הביניים הנראה כתלוי בראש ההר. בפסגת הכפר, הפתעה - גן אקזוטי. גן זה, בהתאמה למיקומו בלב הריביירה האלגנטית, הוא גן מהודר המעוטר בפסלים וצופה אל נוף מרהיב.

הגן של Eze נמצא בגובה 429 מ' מפני הים, כאילו מאיים להחליק בכל רגע אל מימי הים התיכון הכחולים והשקטים כל כך. ההגעה אליו דורשת טיפוס של כ-15 דקות ממגרש החניה שבמרכז הכפר. לא צריך לחפש יותר מדיי, פשוט לכו בעקבות התיירים.

מבנה הכנסייה הבארוקית ומגדל הפעמון במרכז EZE

הכפר Eze מיושב כבר מתקופות קדומות, ובשל מיקומו האסטרטגי עבר ידיים רבות וזכה להיסטוריה מעניינת. כאן ישבו הפניקים והליגורים וביצרו אותו, כל עם וסגנונו, בפני שודדי הים. לאחר מכן עבר לידי הרומאים, ובמהלך מלחמה עם ספרד בשנת 1706 פקד לואי ה-14 להרוס את הכפר והטירה שבלבו כדי שלא ייתפס ויהפוך לנקודת התנגדות.

משנת 1388 האזור, ו- Eze בתוכו, נשלט בידי בית סבוי, ממלכה קטנה שבמשחק הפוליטי של אותם זמנים הייתה לעתים אויבת לצרפת, ורצועת חוף זו הייתה המוצא היחיד שלה לים. עובדה זו תרמה כמובן לחיזוק הביצורים ולשיפור ההגנות של הטירה והעיר במשך כל התקופה.

רק בשנת 1860 הצליח נפוליאון השלישי לקבל לידיו את חבל סבוי וניס, במסגרת הסכמים עם הרוזן קאבור, ראש ממשלת פיימונטה, שתוצאתם ממלכה איטלקית מאוחדת בראשותו של ויטוריו אמנואלה הראשון, ששלטה ברוב מרכז איטליה.

פסל של ג'ין פיליפ רישאר המקשט את הגן האקזוטי ב-EZE

הגן הוקם לאחר מלחמת העולם השנייה בעזרתו של האגרונום מייסד הגן האקזוטי של מונקו. בגן נטועים קקטוסים וסוקולנטים שהובאו מדרום אמריקה, ובינותיהם בריכות מים, לוחות יפהפיים מקרמיקה המספרים את תולדות המקום ואפילו כיסאות עץ מעוצבים להשתרעות מול הנוף. הנוף נגלה לכל עבר ממנטון במזרח ועד מונטה קרלו ומונקו, ובימים שבהם הראות טובה ניתן אף להבחין בקורסיקה בלב הים. בנוסף על הצמחייה ונקודת התצפית הנפלאה, מעוטר הגן בפסלי נשים אלגנטיות של הפסלת ג'ין-פיליפ רישאר.

במבנים הסמוכים לגן שוכן היום מלון יוקרתי שהיה בעבר מעונו הפרטי של הנסיך ויליאם משוודיה, אשר העדיף לבלות את זמנו כאן מול נופי הים התיכון. לאחר מות רעייתו הוא נטש את המקום אשר הפך כאמור למלון. על פי השלטים במקום כאן כתב הפילוסוף הגרמני ניטשה קטעים מספרו "כה אמר זרתוסטרה". שביל הליכה על שם הפילוסוף המפורסם יורד מהכפר אל Eze-sur-la-mer שלחוף הים.