מה זה אומר להיות מוכן לכיתה א'?

הגיל הרך הוא הגיל היפה והחשוב ביותר בחייו של אדם. אין דבר בגיל הזה שאינו חשוב. זהו הגיל הכי מרתק, מפני שכמות השינויים שאדם עובר בארבע-חמש שנים בגיל הרך הוא אינו עובר במשך כל חייו. מילד חסר אונים לחלוטין, שמגיע לעולם ותלוי אך ורק במבוגרים, הוא מגיע לבית הספר כילד עצמאי עם יכולות אין סוף.

זהו הגיל בו הילד רוכש את רוב המיומנויות שלו לחיים: המוטוריות, החברתיות והקוגניטיביות. בהפיכה ליצור מודע, בעל רגשות וצרכים שאותם הוא יכול ויודע כיצד לבטא, יש גם הבנייה של מקומו בסביבה, בחברה. בתהליך זה נזרעים הזרעים למיומנויות שמשרתות את הילד כאדם בוגר לאורך כל חייו.

מהו ילד "מוכן"?

ישנו היום לחץ נוראי להביא את ילדי הגן לבית הספר 'מוכנים' ואכן עליהם להגיע 'מוכנים', אבל, עלינו כמחנכות לשאול את עצמנו מה זה באמת 'מוכנים'? לפעמים אנו שוכחות שהדבר הכי חשוב בגיל הרך הוא הבנייה של תהליכי החשיבה והקוגניציה ושאל לנו בשום פנים ואופן 'להוריד' את בית הספר לגן.

אנו יודעות כי מתמטיקאים יוצאי דופן למשל, הם אנשים יצירתיים מאוד. אין בין יצירתיות לבין ידע במתמטיקה שום קשר. ועדיין, מה שעושה מתמטיקאי טוב למתמטיקאי יוצא דופן זו היכולת לחשוב בצורה יצירתית ואחרת.

כמחנכות, עלינו לבחון האם סביבת הגן מסייעת לילד להתפתח כאדם סקרן, בעל מוטיבציה ללמוד. אם ילד מגיע לכיתה א' כאשר הוא מרגיש שזה עונש ללמוד - ישנו כאן כשל. בחלק מהגנים במדינה משקיעים פחות מדי בתחומים שמכשירים את הקרקע ללמידה ויותר מדי בפיתוח של ידע פורמאלי. כאילו שהמדד להצלחה בחייו של ילד בן ארבע הוא אך ורק כמה ידע רכש ולא כיצד למד ללמוד ולרכוש ידע חדש.

בפשטות, ללמד ילד בן חמש לקרוא או לספור, זה אפשרי ואפילו חשוב, אך חשוב עוד יותר ללמד אותו כיצד ללמוד לקרוא או לספור. עלינו לפתח אצלו דרכי למידה אישיות, בעזרת פיתוח היצירתיות המתמטית והאוריינית שמתאימה עבורו, כדי שיטיב ללמוד חומר חדש. אלו דברים לא כל כך מדידים ומסובכים הרבה יותר מסתם להעביר חומר יבש.

אין דרך אחת בטוחה או תוכנית לימודים אחת שניתן להעביר לכלל הילדים. הקצב לאו דווקא יהיה קבוע וידוע מראש ובעיקר, ישתנה מאוד מילד לילד. גננת טובה חייבת להיות יצירתית בעצמה ומאוד קשובה לצרכים של הילדים. לא רק לצרכים של המערכת. היא צריכה שיהיה לה המון ביטחון, כדי שתוכל להסביר לסביבה ובעיקר להורים, שהתהליכים הללו הם הרבה יותר חשובים.

איך מפתחים חשיבה יצירתית?

כדי להדגים פיתוח של מחשבה יצירתית אצל ילדי גן, אתן שלוש דוגמאות טריות מן הימים האחרונים. הראשונה, מקורס שהעברתי לגננות לפני מספר ימים, המתייחסת לפיתוח הקוגניציה: תליתי תמונה של צייר מוכר על הקיר. ביקשתי מהגננות לחשוב אילו שאלות ניתן לשאול את ילדי הגן שלהן אם הן רוצות לדבר עם הילדים על ציור ואמנות. רשמנו את השאלות ולאחר מכן ניתחנו אותן. שבעים אחוז מהשאלות היו כאלו: "אילו צבעים אתם רואים בציור?" "אילו צורות אתם רואים?" מיעוט של שאלות היו: "מה אתה מרגיש לציור הזה?" "מה אתה חושב שהצייר חשב כאשר צייר זאת ומדוע אתה חושב כך?"

כלומר, רוב השאלות היו שאלות סגורות. יש להן תשובה אחת. "אילו צבעים אתה רואה?" "כחול, ירוק וצהוב". יש להן תשובה מוחלטת ויותר מכך הן אינן מזמינות לשום שיחה או דיון עם הילדים. כדי להבין זאת אפילו טוב יותר נוכל לדמיין ציור גראפי שמראה חץ חד כיווני בלבד מהגננת (השואלת) אל הילד (הנשאל). עלינו כמחנכות בגיל הרך ליצור שאלות שמכוונות חיצים לא רק משואל השאלה (הגננת) אל הנשאל (הילד) אלא מן הנשאל, חזרה אל השואל או מן הנשאל אל נשאלים אחרים בכל מיני כיוונים ולא רק בצורה חד כיוונית.

גם בלימוד מחשבה מתמטית נוכל ליצור מצבים יצירתיים עם הילדים. למשל, אם אני שואלת: "כמה זה שתיים ועוד שלוש"? ואז "כמה זה אחת ועוד ארבע"? אני מלמדת חשבון. אבל לחילופין, אני יכולה לפתח את המחשבה העצמאית של הילד ולתת לו חמישה פקקים ולומר לו: ''בוא נראה ביחד לכמה קבוצות אנחנו יכולים לפרק את חמשת הפקקים''. הגננת צריכה לנסות גם בנושא כביכול משעמם וטכני כמו תרגול מתמטי ראשוני ביותר, לתת עידוד יצירתי לילדים.

הדוגמה השלישית מתייחסת לפיתוח יצירתי במחשבה אוריינית: ישבתי בגן ילדים עם גננת בשולחן הציור. אחת הילדות רצתה לכתוב בתחתית הציור 'מזל טוב'. זו הייתה ילדה בגן טרום חובה. שאר הילדים בשולחן היו מגן החובה. היא ניגשה אל הגנת ואמרה: "איך כותבים 'מזל טוב'"? הגננת אמרה לה: "יש בשולחן שלך ילדים בוגרים. אם תלכי ותשאלי אותם אני חושבת שהם יוכלו לעזור לך".

היא הרי יכלה לומר לה כיצד כותבים 'מזל טוב', אך בחרה בדרך שונה. מה שנוצר שם היה נהדר. לילדים הגדולים זה נתן תחושה של ידע ולילדה הצעירה זה היה תרגול מעולה. הילדים הבוגרים אמרו לה: "תקשיבי איך המילה 'מזל' מתחילה: "מה... מה" וכך, הילדה למדה להקיש ורכשה תהליכים מחשבתיים שיסיעו לה ללמוד לא רק את המילה 'מזל', אלא את כלל השפה.

לסיכום, כמחנכות טובות עלינו לוודא שהמוטיבציה, תחושת הביטחון, פיתוח היצירתיות והעצמאות של הילד, יפרחו בעת שהוא בגן. כדי לעשות זאת בצורה מיטבית אנו עצמנו חייבות להתחבר לצד היצירתי שלנו. כך ייווצר גן ייחודי ומקורי, שאופייני לגננת שאת ולא לאף גננת אחרת.

• ד"ר דורון לדרר היא מומחית לגיל הרך בסמינר הקיבוצים, גננת, מורה, מדריכה פדגוגית ומכשירת גננות.
• תמלל: בועז פיילר.