מי צריך מוכרת עם ידע בסטיילינג?

נכנסתי לזארה במטרה לקנות בגד לאירוע סולידי אך מהודר. רציתי משהו פשוט ויפה שיהלום את מבנה גופי והתחלתי במלאכת המדידות. כעבור 3 חצאיות, 4 שמלות ו-2 חולצות הרגשתי שאני מתחילה לאבד את הסבלנות ואת החשק, שום דבר לא ישב עליי פיקס, ואם כבר מצאתי משהו לא הצלחתי להתאים לו כלום. קראתי לאחת המוכרות, הסברתי לה את הסיטואציה וביקשתי ממנה עזרה. בשלב הזה אי אפשר היה לפספס את הלחלוחית בעיניי. וכל מבוקשי היה למצוא טופ שיתאים לחצאית המיני בגזרה הגבוהה ובעיטור הכפתורים המוזהבים שמצאתי.

החמוצ-זארה חזרה אליי עם חולצה מכופרת ומשהו שנראה כמו טי-שירט ארוכה. נתתי מבט אחד בפריטים שהיא הביאה ואחריו מבט חזרה לחצאית. נהה-אהה! נראה כאילו היא קטפה את הטופים האלה באופן שרירותי לגמרי. נאנחתי ארוכות באכזבה והיא ניצלה את ההזדמנות לחזור לדלפק ולקפל בשקט, בלי שלקוחות כמוני יציקו לה. יצאתי משם במהירות והמשכתי במחקרי במקום הפוך לחלוטין, בוטיק היד שנייה "קושקה".

"השמלה הזאת תשב לך נהדר על אגן הירכיים". מוכרת לא מקצועית בפעולה  (צילום אילוסטרציה: Index Open)

למרות שהייתי עצבנית ומאוכזבת, החלטתי לשנן לעצמי מנטרות ניו- אייג' דלוחות ולחזור לפשפש כשהילה של רוגע מעל ראשי. גם פה מצאתי חצאית שאהבתי, שישבה עליי טוב, ושלא היה לי מושג מה לעשות איתה. אלא שכאן, עם עווית חוסר האונים הראשונה שצצה על פניי קפצה עליי בחינניות מריה המוכרת והתאימה לי כהרף עין טופ, קלאץ' וזוג עגילים מפיל. היא הביטה במבנה הגוף שלי, זיהתה את הסגנון שלי, וניגשה לעבודה. התוצאה? יצאתי מ"קושקה" עם אאוטפיט לוהט ועם תובנה חד משמעית לפיה למקצועיות אין תחליף.

במחוזותינו מקצועיות היא לא תכונה אלמנטרית. מקצועיות דורשת רצינות, מסירות והשקעה, דברים שנופל אצלנו לרוב לקטגוריית ה"יאללה, יאללה". כולם רוצים למכור, ומהר, ולא חשוב מה. והתוצאה העגומה? היעדר טוטאלי של איכות. המוכרות הן רק מקפלות, לקוחות קבועות הן חסרות משמעות, ואם בהתאמת צבעים חשקה נפשך כדאי שתקפצי ליבשת אחרת.

כיום, הסטנדרט לעבודה בחנות בגדים הוא מק-ג'וב: 22 ש"ח לשעה, וסביר שזה ייגמר עוד כמה חודשים, עם המראת המטוס לבנגקוק. לכן מצמצתי מאושר

 כשגיליתי שרשת ML שולחת את המוכרים שלה לקורס סטיילינג מקצועי. רשת פרטית ומקומית המשקיעה זמן וכסף כדי להכשיר ולמקצע את עובדיה? וואו, האם אני הוזה, או שמא זה בכלל שיתוף פעולה מסתורי עם משרד הביטחון? אז לפני הקולולוש יש לציין כמה עובדות: הקורס מתקיים במכללה פרטית (מכללת ביטוי), ו-ML רק מממנת לעובדיה 60% מהעלות (3,000 שקל לפני ההנחה).

מיד עשיתי רינג רינג למנכ"ל הרשת אבי מלכה, כדי לאמת את הידיעה.

• אז אבי, בעקבות מה עלה הרעיון?
  

"ערכנו סקרים, בדקנו את השוק והגענו למסקנה שהלקוחה שלנו צריכה עין מקצועית ואובייקטיבית. מידות גדולות דורשות יותר תשומת לב, כי לא תמיד הגוף אחיד בגודלו. ההבדלים שיכולים להיות בפרופורציות בין חלק הגוף העליון לתחתון, לדוגמה, דורשים הבנה רצינית של מבנה גוף ושל גזרות. המידות הגדולות דורשות התייחסות אחרת משום שקשה יותר למצוא להן את הבגד הנכון.

• מוכרים שעברו הכשרה יקבלו שכר גבוה יותר?
  

כן, הקורס הוא שדרוג תעסוקתי כמו בכל תחום אחר, וזה יתבטא בשכר. מוכר מקצועי יוכל גם להגדיל את כמות העסקאות שהוא מבצע, ובעקבות זה גם הבונוסים

 יגדלו. קשה למוכר שמרוויח 24-21 שקל לשעה להתפרנס בכבוד. זה לא מספיק ואנחנו מודעים לזה. החזון, בין היתר, הוא להפוך את זה למקצוע מכובד, שאפשר יהיה להרוויח בו גם 40 שקל לשעה. בסופו של דבר כולם ירוויחו מזה, המוכר יגדיל את הכנסותיו והצרכן יקבל יחס שמתאים לצרכים שלו.

אכן, אולי ככה יתפוגג לו אט אט המוניטין הדלוח שיש פה למוכרים. "כן, מאמי זה יושב עלייך סוף", מצקצקת המוכרת הממוצעת בזמן שישבנה של הלקוחה מתפוקק בטייץ ממחלקת הילדים. אם היא הייתה מכירה גזרות, סוגי בדים וצבעים, אולי זה לא היה קורה. אני, דרך אגב, לא חושבת שהצורך במוכרים מקצועיים ייחודי לעולם המידות גדולות. גם לנשים ממוצעות וגם למקלוניות יש מבנה גוף ספציפי, שרק דברים ספורים הולמים אותו, ואלו הם דברים טכניים שאפשר ללמוד אותם.

היום רוב המוכרים הם בגדר "פיקולו": אוספים את מה שנשאר ומחזירים למקום. "מלצרים" אמיתיים, כאלה שמכירים את התפריט, יודעים מה יש בכל מנה ואיזו מנה ראשונה מומלצת עם העיקרית שבחרנו, הם בדיוק מה שחסר לנו. לשמחתי, אט-אט הולכת ומצטמצמת אימפריית הוואט-סו-אבר הישראלית הלוקה בחוסר מקצועיות, היעדר ידע ואפס תודעת שירות. היום זה אלף-בית שמלצר יידע מה יש בסלט, ומחר ב"ה גם בחנות הבגדים ידעו להתאים לך בין החצאית לחולצה.