מה חשוב יותר: טבע או אנרגיה סולארית?

מה חשוב יותר - שיקולים סביבתיים של שמירת שטחים פתוחים או שיקולים סביבתיים המעדיפים ניצול אנרגיות מתחדשות? הויכוח העקרוני בשאלה הזו מתורגם בימים האלה להחלטות, נהלים והליכים, שחונקים את הסקטור הפרטי בניסיונו לממש את מדיניות הממשלה בתחום האנרגיה הסולארית (והאנרגיה המתחדשת בכלל).

מי שיפסיד כתוצאה מהמאבק המיותר הזה יהיה הציבור הישראלי. הוא ימשיך לצרוך את האנרגיה שלו - ובמימדים הולכים וגדלים – מחברת החשמל המספקת את רוב האנרגיה שלה מפחם או דלק פוסילי אחר (סולר, מזוט וגז טבעי, שמזהם פחות - אך עדיין מזהם).

אלה הטוענים שניתן להימנע משימוש באנרגיות מתחדשות ותחת זאת להשיג את כל הדרוש אך ורק באמצעות התייעלות אנרגטית, לוקים בהבנתם את משק האנרגיה. ניתן וצריך להשיג מידה גבוהה של התייעלות אנרגטית, אך עדיין נחייה במצב של מיליארדי קילו-וואטים שנצטרך לייצר בכל שנה כדי לספק את צרכי האנרגיה של המדינה. נשאלת השאלה: מהיכן נרצה לקבל אותם? מפחם, שהיום מספק לנו 60 אחוז מהאנרגיה שלנו, מסולר או מזוט שמספקים 5 עד 7 אחוזים מהאנרגיה שלנו? אם כך - אויר מזוהם, תחלואה גבוהה, ופליטות של פחמן דו-חמצני יהיו מנת חלקנו.

עוד על הקונפיקט:

• מהפכה סולארית יש; עכשיו צריך עוד קצת מדינה
• מה רוצה ישראל - קרקעות או חוות סולאריות?
• כולם בעד השמש - רק שלא תסתיר את הנוף
• דו"ח: כך תיראה רשת החשמל הסולארי בנגב
• איפה יוקמו מתקנים סולאריים? המדינה עושה סדר
  

כורח השעה הינו לייצר אנרגיה ממקורות מתחדשים. המקור הכי אפקטיבי הוא מים - שאין לנו. בארץ ישנו פוטנציאל מסויים לאנרגיה מהרוח, ופוטנציאל בלתי מוגבל לאנרגיה מהשמש. בשני המקרים, היקפים משמעותיים (שיביאו לידי רק 10 אחוז מסך כל האנרגיה של המדינה) מחייבים שימוש בשטחים נרחבים הממוקמים היכן שניתן לנצל את המשאבים הללו - בנגב ובערבה.

כ-75 אלף דונם דרושים כדי להגשים את היעד של 10 אחוזי אנרגיות מתחדשות עד 2020; מדובר בחצי אחוז מסך כל השטחים בדרום הארץ. ניתן וצריך להתחשב בשיקולים סביבתיים בבחירת האתרים הרלוונטיים: להימנע ככל האפשר מהקמת המתקנים בשטחים פתוחים, בפארקים לאומיים, שמורות טבע ואתרים בעלי ערך היסטורי מיוחד. צריך גם להימנע משינוי משמעותי באופי החקלאי של ישובים שיקצו חלק מהאדמות שלהם לצורך העניין. לכך התכוונה הממשלה כשהכריזה בינואר 2009 על הנגב והערבה כאיזור בעל עדיפות לאומית לאנרגיות מתחדשות.

אך שלל שיקולים ממשלתיים עוצרים את השמש לפני שקרניה מגיעות אל הקרקע. נהלים מורכבים ומסורבלים ודרישות מכשילות שאף יזם אינו יכול למלא אחריהן. נראה כאילו הכל נעשה כדי להכשיל יוזמות ולא לקדמן. אמנם היזמים ובעלי הקרקעות יפסידו ראשונים, אך אזרחי המדינה יהיו המפסידים הגדולים יותר, כשימשיכו להיות היחידים בעולם המפותח שיסבלו ממקורות אנרגיה מזהמים. הביורוקרטיה תוכיח שוב שהיא חזקה מכל החלטת ממשלה, ראויה ככל שתהיה.

• חזי קוגלר הוא יושב ראש האיחוד לאנרגיה נקייה בישראל, ולשעבר מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות
  

ייצור החשמל בישראל אחראי לכ-60 אחוז מפליטות גזי החממה בישראל ומהווה גורם מרכזי לזיהום אוויר. מצבורי הגז הטבעי ההולכים ומתגלים מול חופי ישראל עשויים להביא לשינוי משמעותי בתמהיל הדלקים הנוכחי, ולהביא לשיפור ניכר בשני התחומים הללו. יחד עם זאת, אין ספק שאנרגיה נקייה ומתחדשת חיונית להשגת פיתוח בר-קיימא. צריך לתת מענה לדרישה הגוברת לחשמל בשנים הבאות אך לא להזניח את כלל צרכי הסביבה החברה והמשק.

מבין אפיקי האנרגיה המתחדשת בישראל, האנרגיה הסולאית היא בעלת הפוטנציאל המשמעותי ביותר. אך היא דורשת שטחים עצומים, לעיתים במקומות בעלי רגישות סביבתית גבוהה.

דרישות השטח הגבוהות של מתקני אנרגיה סולארית יוצרים איום נוסף - על הערכים הטבעיים שנמצאים בשטחים הפתוחים, ובראשם המגוון הביולוגי בו התברכה מדינת ישראל. האיום המרכזי על המגוון הביולוגי - בעולם ובארץ - הוא הרס בתי גידול וצמצום בכמות השטחים פתוחים.

ממשלת ישראל הציבה יעד ברור של 10 אחוזי ניצול של אנרגיה מתחדשת עד שנת 2020, ותוספת של אחוז בכל שנה. המשמעות של מימוש יעדים של 20 אחוזי אנרגיה מתחדשת עד שנת 2030 היא דרישת שטח הנאמדת במאות אלפי דונם.

מצב זה יוצר קונפליקט בין שני צרכים סביבתיים חיוניים: הצורך לצמצם את השימוש בדלקים פוסיליים וההשפעות השליליות שלהם, ובין הצורך לשמור מכל משמר על המגוון הביולוגי, השטחים הפתוחים וערכי הטבע, הנוף והתרבות הגלומים בהם.

החברה להגנת הטבע גיבשה לאחרונה מסמך מדיניות המנסה לגשר בין שני הצרכים הסביבתיים. אנו סבורים שנדרשת החלפת "דיסקט" - מניהול היצע החשמל לניהול הביקוש, כשבמרכזה מהלך נרחב לעידוד החיסכון, קידום התייעלות אנרגטית וקידום בניה ירוקה. כל אלה יקטינו את הביקושים לחשמל. הניסיון בעולם מלמד שהשקעה באמצעים אלו אפקטיבית יותר מהשקעה בהקמת אמצעי ייצור. היא עשויה לחסוך באופן מיידי כ-20 אחוז מהביקושים לאנרגיה מבלי לפגוע בפעילות הכלכלית הקיימת.

יש לעודד הקמת פאנלים סולאריים על גגות מבנים קיימים או בשטחים מופרים (שאינם טבעיים) - ולא בשטחים פתוחים ורגישים. ורק לבסוף, בסדר העדיפות האחרון, יש לאפשר לכל אותם המתקנים המתוכננים להשתרע על שטחים עצומים. עד עתה נדונו במועצה הארצית ארבעה אתרים גדולים, בהיקף כולל של כ-22 אלף דונם, שצפויים לספק קצת יותר מ-500 מגוואט בסך הכל.

מדינת ישראל צריכה לחתור לניצול אנרגיה חלופית, אך לעשות זאת תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של הארץ ותוך מיזעור הפגיעה בשטחים הפתוחים ובמגוון הביולוגי.

• ניר פפאי הוא ראש אגף שימור סביבה וטבע בחברה להגנת הטבע
  

כנס ירושלים לסביבה וטבע של החברה להגנת הטבע בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, אוניברסיטת תל אביב ורשות הטבע והגנים, יוקדש השנה לנושא השמירה על המגוון הביולוגי ויתקיים ביום שני 17 למאי בבנייני האומה בירושלים