אלימות נגד עובדי ציבור: המשטרה סוגרת תיקים

המשטרה לא מגיעה בזמן, לא חוקרת ומשכנעת לא להתלונן: האלימות נגד עובדי הציבור הפכה למכת מדינה. רופאים, עובדים בלשכות רווחה וגם פקידים במשרדי ממשלה מותקפים באלימות על-ידי אזרחים. מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, מגלה בדו"ח המתפרסם אחר-הצהריים (יום ג'), כי חלק גדול מהחשודים בתקיפה לא הועמדו לדין וכמעט ולא נעשה דבר להגן על נותני השירותים. אלפי מקרים כלל לא דווחו, כי המותקפים חששו שהמשטרה לא תטפל.

בין השנים 2006 ל-2008 נפתחו לא פחות מ-3,593 תיקים לחשודים בתקיפת עובדי ציבור. כלומר, בכל יום נפתחים בממוצע קצת יותר משלושה תיקים. בבדיקה התברר כי תיקיהם של 1,299 חשודים, כלומר קצת יותר משליש, נסגרו בשל חוסר עניין לציבור או חוסר ראיות. רק נגד 840 תוקפים, כלומר 23%, הוגשו כתבי אישום. יתר התיקים נמצאים בחקירה או שנמחקו.

המבקר מצא כי ב-27% מהתיקים שנסגרו לא מוצתה החקירה - לא נגבתה עדות מכל המעורבים או העדים בלא הנמקה. בכמה מהמקרים נדרשה השלמת חקירה, אך איש לא טרח להשלימה. בכמחצית מהתיקים שהחזירו יחידות התביעה ליחידות החקירה במשטרה לשם השלמת חקירה, לא בוצעו ההשלמות הנדרשות והתיקים נסגרו. המבקר העיר כי חקירה לא ממצה ואינה מתיישבת עם מדיניותה המחמירה של המשטרה בעניין עבירות אלימות כלפי עובדי ציבור.

גם המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות נתקלו בקשיים במגעים עם המשטרה. למשל: שוטרים איחרו להגיע לאירועי אלימות או שלא הגיעו כלל. שוטרים ניסו לשכנע עובד לא להגיש תלונה נגד תוקף. והיו גם מקרים ששוטרים סירבו לקבל תלונה במקום העבודה של עובד שהותקף. במשרד הבריאות אמרו כי עובדים ממעטים להגיש תלונות למשטרה בגין אירועי אלימות בבתי החולים, בין היתר משום שהם סבורים שהמשטרה לא מטפלת בתלונות ביעילות.

אין אינטרקום, אין לחצני מצוקה

אבל התמונה קשה הרבה יותר. מתברר כי מנהלי לשכות הרווחה לא מדווחים על כל התלונות. בשנת 2006 אירעו 786 אירועי אלימות בלשכות הרווחה ברחבי הארץ - פי ארבעה מהערכת משרד הרווחה ופי שישה מהנתונים הרשמיים. עוד עולה כי רק 249 אירועים דווחו למשרד. במשרד אמרו כי דווח לו על עוד 123 אירועים בשנה זו. בין היתר עולה, כי באום אל-פאחם היו 50 אירועים אלימים, אך איש לא דיווח עליהם. באשדוד היו 32 מקרים, אך רק על חמישה מהם התקבל דיווח. בתל-אביב, שם היו 32 מקרי אלימות בלשכות הרווחה, המצב טוב בהרבה. על 19 מהמקרים דווח למשרד. מהנתונים עולה כי לשכות הרווחה ממעטות לדווח על אירועי אלימות ויש כאלה שלא מדווחות כלל.

ומה עושים כדי למנוע מקרים כאלה? כמעט שכלום. ב"מיפוי מצב הבטיחות" שנעשה בשנת 2006 התבקשו מנהלי לשכות הרווחה לפרט אילו אמצעי מיגון מצויים במחלקותיהם. מהתשובות התברר כי במחצית מהמבנים בהם שוכנות המחלקות אין דלת ממוגנת ואינטרקום בכניסה, בכ-55% מהמבנים אין יציאת חירום, ב-59% מהמבנים לא נמצאו לחצני מצוקה וב-88% אין טלוויזיה במעגל סגור. באחוז דומה של המבנים לא היה בידי העובדים אמצעי מיגון זמינים.

עוד נמצא בביקורת כי משרד הרווחה, מרכז השלטון המקומי והרשויות המקומיות לא הסדירו את נושא אבטחתם של עובדי לשכות הרווחה באמצעות מאבטח בעל סמכויות או שומר ואת מימון עלויותיו. בפועל בכניסה למרבית המחלקות לשכות הרווחה לא הוצב מאבטח.

ביולי 2008 ניסו במשרד הרווחה לשפר את המצב והקצו ל-28 לשכות רווחה "סל אבטחה מינימלי", אולם 12 לשכות כלל לא השתמשו בכסף. בנוסף, ב-230 מתוך 317 המבנים בהם שוכנות לשכות רווחה לא היתה שמירה. כדי לנסות לפתור את הבעיה מונה צוות על-ידי משרד הרווחה כדי שיכין מסמך שיפרט את תפקיד השומר ועלות העסקתו - אך מסמך כזה לא הוכן בסופו של דבר.

יש מערכת ממוחשבת, איש לא מזין נתונים

גם במערכת הבריאות נמצאו ליקויים קשים. רק 30% מאירועי האלימות דווחו למשטרה. כמחצית מאלו שלא התלוננו במשטרה אמרו שלא הגישו תלונה כי לדעתם הטיפול של כחולי המדים באירועים אלה אינו יעיל או מסורבל. אחרים ציינו כי למשטרה אין רצון או יכולת לטפל במקרים כאלה והיו גם שנימקו את אכזבתם מתגובת בית החולים על האירוע. 22% מאלו שלא הגישו תלונה אמרו כי חששו מהחולה וממלוויו.

בבית החולים איכילוב בתל-אביב הוגשו על-ידי הצוות הרפואי ארבע תלונות בלבד, למרות שהיו בו 51 אירועי אלימות פיזית ב-2008. באותה שנה היו 31 אירועים של איומים, אך הוגשו רק שלוש תלונות. רק שבע תלונות הוגשו, למרות שבבית החולים אירעו 333 מקרים של אלימות מילולית. בבית החולים אסף הרופא היו באותה שנה 751 אירועי אלימות, אך הוגשו רק 12 תלונות.

לפני שנתיים החל משרד הבריאות להפעיל מערכת מידע ממוחשבת לאירועי אלימות, המקשרת בין בתי החולים הממשלתיים ובין אגף הביטחון שבמשרד. בפועל, המערכת טרם הוטמעה, ולכן לא הוזנו אליה כל אירועי האלימות. המבקר מעיר, כי המערכת אינה מקושרת למוסדות הרפואיים שאינם ממשלתיים, וקופות החולים חוץ מהכללית - אינן מדווחות למשרד הבריאות על אירועי אלימות.

ב-1999 מינה שר הבריאות דאז, שלמה בניזרי, ועדה מתמדת לבחינת "דרכי ההתמודדות מול מקרי האלימות במערכת הבריאות". הוועדה המליצה שהיא תרכז את המידע על מקרי האלימות, אך בפועל - היא לא פעלה כמה שנים.

המבקר קבע כי במרכזים רפואיים נחוצה נוכחות שוטר להרתעה ולדיכוי אלימות, ויש בה כדי לתרום לאווירת חוק וסדר ולרגיעה. כדי להגן על עובדי מערכת הבריאות החשופים לאירועי אלימות הנחה משרד הבריאות להעסיק שוטרים בתפקידים מיוחדים בכל בית חולים כללי. אף על-פי כן ברוב בתי החולים לא מוצבים שוטרים, משום שעלות העסקת שוטר גבוהה פי שלושה בערך מעלות העסקת מאבטח.

עוד כתב המבקר כי משרדי הבריאות והרווחה גם אינם פועלים במידה הראויה להבטיח הגנה לעובדים במערכות הבריאות והרווחה החשופים לאלימות, ולהכשירם להתמודד עם אירועי אלימות. המשטרה אינה ממצה כראוי את ההליכים כנגד החשודים בתקיפות. למשטרה ממליץ המבקר להפעיל אמצעי בקרה ופיקוח כדי לתת עדיפות גבוהה לטיפול בתלונות על עבירות אלו, למצות את הליכה החקירה ולהבטיח שתיקים לא ייסגרו כלאחר יד בעילה של "חוסר עניין לציבור".