הולדת הכסף - חלק ב': למי מותר להדפיס?

לייצר כסף? מה פירוש הכותרת המוזרה הזו? מי מייצר כסף? הרי כסף פשוט ישנו. לזה אנחנו רגילים. בעצם, במחשבה שנייה, זו המדינה. יש שקלים, יש דולרים, יש אירו. המדינה מדפיסה, המדינה טובעת מטבעות.

אבל זה לא הכל; מה עם הסימנים הדיגיטליים בחשבון הבנק שלכם? מה תפקיד הבנק בעניין הזה? ומה דעתכם על הצעתו של הכלכלן זוכה פרס הנובל פרידריך פון האייק, שכל אחד יוכל לייצר כסף בעצמו ולהחדיר אותו לשוק - הייתם מעוניינים?

• איך נולד הכסף?
  

הבנקים הראשונים

בשלב כלשהו אנשים התחילו להחליף ביניהם את הניירות של הצורף, ולא טרחו לקחת את הזהב. ראה זאת הצורף וגילה דרך יפה לעשות כסף מכסף: הוא הלווה כמות קטנה מהזהב שבמרתפו לאנשים אחרים. אם היו לו מאה מטבעות של אנשים אחרים - הוא הלווה שלושים מהם למישהו אחר. ומה קרה? מעשה קסם: נולד עוד כסף, ככה, מעצמו.

באקט הזה הפך הצורף לבנק. עם הזמן, במקום לתת ללווה זהב, נתן הבנק גם לו שטר. עם הזמן, משהתחילו הבנקים לתת יותר ויותר שטרות, ובעצם לייצר יותר ויותר כסף. התחילו גם הצרות.

כוחה של שמועה

יום אחד בא לעיר תושב חדש ולקח הלוואה מהבנק. הוא לקח שלושים מטבעות זהב - והתחיל לקנות בהם. מאותו יום היו בשוק שטרות על סכום מאה מטבעות (בנייר של הבנק), ועוד שלושים מטבעות ממשיים. בסך הכל: מאה ושלושים מטבעות. נס פח השמן, מתברר, לא קורה רק בחנוכה.

אך מה קורה כשבמרתף הבנק מצויים אלף מטבעות זהב, ובשוק מסתובבים שטרות על סכום השווה לאלף חמש מאות מטבעות זהב? הבנק בסדר, אומרים כולם, ולא ממש מתעמקים במצב. הרי הם בוטחים בבנק שלהם: הם מכירים את הבנקאי וסומכים עליו שהכספת שלו חזקה.

הבעיה מתחילה כשמגיע רב סרן שמועתי. למשל, כאשר מתרוצצת שמועה שהבנקאי בעיירה חולה במחלה קשה. או כשהשמועה מתגברת ולפיה הבנקאי עומד למות - ומי יודע מה יקרה לכסף.

מה עושים במצב הזה? רצים לבנק ועומדים בתור. מציגים בפני הקופאי את השטרות ומבקשים את הזהב. והבנקאי נותן.

בהתחלה אין כל בעיה לעשות זאת, אבל כשאנשים חדשים שומעים את השמועה, ואנשים אחרים רואים תורים היסטריים ליד הבנק ופוחדים מגורלו של כספם - גם הם רצים לבנק ובסופו של דבר נגמר הזהב לבנק. בחוץ עומדים עוד מאות אנשים עם שטרות התחייבות של הבנק, כי הבנק מסוגל להחזיר רק אלף מטבעות, אבל יש עוד חמש מאות שרוצים אותם.

זהו, הבנק פשט את הרגל. הלך הכסף.

הבנקים מפריחים את השממה

כשלמנהיגים החדשים של ארה"ב לא היה במה לשלם לחיילים, מה עשו? הדפיסו. הדפיסו וקיבלו שטרות בחזרה בצורת מסים, והכסף נכנס למחזור.

אבל לעסק הזה נכנסו גם אנשים פרטיים. כל אחד רצה להיות בנק, והדפיס. אט אט צץ לו בנק בכל עיירה קטנה. וכך, בתקופת הנדידה מערבה, בארצות הברית החלוצית, היו המון אנשים שהצליחו לקנות חוות וכלי עבודה ולייצב את עצמם על ידי הלוואה מהבנק. הם קיבלו שטרות.

הבנק הזה, שהיו אנשים שהשקיעו בו את כספם, אבל הרבה יותר אחרים שלוו ממנו, היה בעצם, מנקודת מבט היסטורית, מכשיר להעברת כסף מכל מיני חוסכים לכל מני חלוצים. אך לאחר שהוא פשט את הרגל, ועשרות בנקים פשטו רגל, בעלי החווה היו עם החווה, אבל האלמנה שהפקידה את כספה בבנק פושט הרגל נשארה עם כלום גדול ביד.

ויכוח התעורר בארצות הברית הצעירה בין הבנקים היציבים של ניו אינגלנד במזרח ארצות הברית - אלה הבנקים שעל השטרות שלהם אפשר לסמוך כי הם היו מכוסים במטבע קשה, בזהב - לבין הבנקים במערב. שטרות חשודים מהמערב נתקבלו אומנם על ידי הבנקים הגדולים בניו אינגלנד, אבל למפקיד השטר שולם לפעמים רק חמישים אחוז מערכו. היתר חושב כדמי סיכון של הבנק.

היום קיים מונופול של המדינה על הדפסת שטרות. המונופול קיים מאז שהוקם בחוק מוסד בשם "בנק מרכזי". לבנקים המרכזיים תפקידים רבים. בנק כזה הוא מוסד מורכב שהתפתח בהדרגה במאתיים השנים האחרונות ובמיוחד במאה העשרים, והפך בהדרגה לגוף היחיד שלו מותר להדפיס שטרות ולטבוע מטבעות. ולא רק זה.

ראינו קודם שבנקים מייצרים כסף על ידי מתן הלוואות רבות יותר מסכום הנכסים שבידיהם. גם בזה מטפל הבנק המרכזי. הוא שולט בכמות ההלוואות שהבנקים יכולים לתת. ואז אין הפקרות, ויש גבול לייצור הכסף, ומי ששולט בתהליך הוא הבנק המרכזי.

שחררו את הכסף

חתן פרס נובל, הכלכלן האוסטרי פרידריך פון האייק, רוצה להחזיר את הגלגל לאחור. פון האייק נחשב לליברטריאן, מושג שצמח מהליברטי האנגלי, שמגיע מהמקור הלטיני. ליברטריאן הוא זה שתומך בחופש כלכלי ופוליטי מקסימלי.

הליברטריאן סולד ממונופולים ממשלתיים. הוא תומך בשוק חופשי כמעט ללא הגבלות. כך, הוא חושב, ייטב עם הכלכלה, וככה, הוא חושב, מוסרי יותר לחיות.

פון האייק מציע שהמדינה תפסיק להדפיס שטרות כסף ושכל בנק ידפיס שטרות משלו, יקבל פקדונות, וייתן הלוואות. כך, הוא טוען, כל אחד יוכל לפתוח שוב בנק משלו, כמו בימיה הפרועים של ארה"ב הצעירה.

אבל מי יערוב לאיכות הכסף? מי ידאג שהבנק לא יפשוט את הרגל יום אחרי שקיבלתי משכורת? מי ידאג שהשטרות לא יהפכו לסתם ניירות? אף אחד!

אבל מישהו או משהו אחד, כן ידאג לכך - השוק החופשי. בנקים שלא ינהלו את עסקיהם בצורה מוצלחת, שילוו יותר מדי ויקלעו לקשיים, יהפכו ללא פופולריים ואיש לא ירצה להשתמש בכספם.

סופם שיפשטו רגל. הציבור חכם, והוא יידע באיזה כסף כדאי לו לשלם.

פעם, כותב האייק, חייבה המדינה את האזרחים שלה להיות בני דת מסוימת, ואילו עכשיו, הדת מופרטת. היא לא תלויה במדינה וכל אחד בוחר דת משלו. אולי הגיע הזמן, שואל האייק, שגם הכסף יהיה חופשי. האם באמת הגיע הזמן?