עיצוב המשרד לרווחת העובדים - משתקף ברווחים
למה כדאי לחברות להשקיע ברווחת העובד בעיצוב ובנוחות חלל העבודה, בפינות קפה ובחמימות? אדריכלים, מעצבים ובעלי החברות עצמן משיבים: ככה אתם עובדים יותר טוב, יותר זמן , יותר בכיף והרווח שלהן גדל. איך לעצב למען העובד? בפנים
עיצוב מקום העבודה הוא לא רק אסתטיקה ויצירתיות, או רק עשיית הרושם הנכון, אלא גם גורם שיכול לפגוע או לעודד את אפקטיביות עובדים. המשמעות כלפי עובדים היא יותר מרחב, יותר נוחות, יותר תאורה טבעית ולעיתים גם אפשרות לעצב את חלל העבודה שלך כרצונך.
ליורם קראוס, מנכ"ל SMS ניהול פרוייקטים, שמשרדו ניהל ופיקח על הקמת משרדי גוגל בחיפה ובת"א, בניין חברת SAP ברעננה, משרדי רויטרס בפתח תקווה, אומר ש"ללא צל של ספק - ככל שהמשרד נעים יותר למשתמש, רמת ההשקעה של העובדים גבוהה יותר". לדבריו, "כשמשקיעים בסביבת העבודה - העובדים נהנים, זה נותן להם את התחושה שהם עובדים מהבית ולא במשרד קודר".
האדריכל צביקה דונסקי, מדונסקי-קורנהויזר אדריכלים, שותף לדעתו של קראוס: "סביבת העבודה אמורה לאפשר לעובדים להפיק את המירב, ואם אפשר - בהנאה מקסימאלית. היא גם מעבירה המסר-הארגוני וחזונו, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים". זאת, כשנוחות ונינוחות העובדים מסייעת ליצור אווירה חיובית ותורמת לארגון.
לא תמיד זו הייתה החשיבה המקובלת. האדריכל צדיק אליקים, ממשרד אליקים אדריכלים מספר על השינוי שחל בתפישת עיצוב מקום העבודה: "כשעבדתי בניו יורק לפני כעשרים שנה כאדריכל מתחיל, נאמר לי שעלי להשתמש בשליח המשרדי לכל דבר, אם אני רוצה לשלוח חבילה, לקבל עיפרון, ואף לרוקן את פח הניירות. כששאלתי למה, ענו לי שבדרך לקחת עיפרון אתה נעצר ליד חבר, מדבר, מקשקש, וכך פעולה פשוטה של לקיחת עפרון הופכת להיות סיבוב של חצי שעה וזה בזבוז זמן".
גם אליקים עומד על השינוי שחל בשנים האחרונות. "היום הדברים שונים לגמרי, זהו עידן "ביזבוז הזמן" המקדש הפריה הדדית, ורעיונות שעולים בפגישות הבלתי פורמליות "על הדרך" לקחת עיפרון, או בשיחה עם קולגות", הוא אומר.
אך מלבד ההנאה - האם זה באמת ריווחי לחברות? לדברי קראוס, "אפשר לראות עד כמה זה תורם לפרודקטיביות אם מסתכלים על התוצר העסקי של הענקיות גוגל, SAP, רויטרס ועוד. לא סתם דווקא החברות שמשקיעות בעובדים זוכות לתוצאות גבוהות".
דונסקי אומר שכיום נותנים תשומת לב מירבית לסוגיות ארגונומיות ונוחות תפקוד, על ידי מחשבה על צורות הריהוט, גדלי חדרים, נוחות שימוש בתשתיות ובציוד עזר, תאורה מספקת, שירותים נוחים ואזורי "סיעור מוחות" למפגש אקראי. הוא נותן כמה דוגמאות, שלדבריו נפוצות בעיקר בחברות סטארט אפ: אזורי רביצה על פופים ענקיים, ערסלים, גינות-פנים, ושולחנות אבירים ל-Happy Hour.
כשהוא נשאל איזה חברות בארץ מייצרות ריהוט מתאים לצרכיו העיצוביים הוא אומר שאין כזו. לדבריו, "אין ייצור סדרתי של פריטי יוקרה משרדיים בארץ, ובכל הנוגע לריהוט שאינו יוקרה - הביצוע בדרך כלל נופל משל היצרנים האירופים". עם זאת, הוא מציין לטובה את ייבואנית הריהוט פיטרו; וכן את הביטאט, שמתמחה בריהוט מוכוון קונספט - משמע מספר פריטים משלימים הנסבים סביב קונספט אחד.
גולדשטיין: הם נהנים יותר - הם נשארים יותר
דלית צרויה פורת, סמנכ"ל השיווק של חברת הריהוט המשרדי גלובל ישראל, מצמצמת את הדברים למונחים שקל למעסיקים להתייחס אליהם - רווח והכנסות. "היום כבר מודעים לקשר הישיר בין רווחת העובד ותפוקתו, עובד אשר נוח לו במקום העבודה ייעדר פחות מהעבודה ותפוקתו תיפגע". עם זאת, לדבריה, חלק מהצ'ופרים המיוחדים המוזכרים לעיל הם מנת חלקם של מעטים: "ברוב החברות אין לצפות לאולמי משחק, מנוחה וכורסאות, אלא לנוחות סבירה כגון פינות ישיבה א-פורמליות ויצירת אווירה של סלון ביתי".
און גולדשטיין, מנכ"ל משותף בחברת הפרסום "לעומק התודעה" מספר על הסיבות והאופן בו מתבטאת הרווחה לעובד בחברה שלו: "יש לנו 40 עובדים במשרד שעיצבנו בתפישה עיצובית מובנית שבה סביבת העבודה היא אינה פורמלית וכוללת, מטבחון, מכונות קפה, בר אלכוהול, מכונת ברד, שולחן סנוקר ופינת WII". לדבריו, "הרעיון הוא שלעובדים יהיה כיף. אנו דואגים להם למתקנים כאילו היו בבית, כולל ארוחות ערב אם נשארים עד מאוחר".
גולדשטיין מסביר את הסיבות: "הפרודקטיביות שלהם עולה, גם פר שעה, ובסופו של יום הם מרגישים שההשקעה במשרד שווה להם - כי היא הדדית. עם זאת, הוא לא מכבס מילים: "הרעיון הוא ליצור כלוב של זהב. אם העובד ייהנה - הוא יירצה לתרום, ולהישאר, גם מעבר לשעות העבודה הפורמליות - והוא לא יפזול החוצה כי הדשא שלנו מספיק ירוק לו. יותר מזה, המטרה שלנו היא למשוך כוח אדם איכותי ממשרדים אחרים - ולשם כך אנו צריכים לשמור על אטרקטיביות".
אם מבקרים במשרדי לעומק התודעה שמים לב שהדגש הוא על צבעים הבהירים: "לא תמצא פריטי ריהוט כהים או אזורים חשוכים - כדי לעודד עירנות וחיות". האדריכל אליקים מסביר שכדי לעמוד בנטל העבודה "הרגילה" דרושה כמות אור בעוצמה ידועה ובצבע בהיר בדרך כלל. לדבריו, משרדי מולטימדיה, עיצוב, או פרסום, כבמקרה של גולדשטיין, אולי אפילו יכולים לקחת זאת דרגה אחת מעבר ולייצר "תאורת מועדונים" על מנת להמריץ את הדם של עובדי המשרד.
ואכן מתברר שיש סיבה לצורך לשמור על עירנות העובדים בעומק התודעה: בעוד ש"באופן פורמלי העבודה היא מ-9:00 עד 18:00, באופן לא פורמלי, זה יוצא בממוצע כ-12 שעות ביום". ואיך זה משתלב עם רווחת העובד, אתם שואלים? גולדשטיין מסביר שהכל נעשה מבחירה.
"רוב העובדים אצלנו הם צעירים, אין להם אשה וילדים בבית שהם חייבים לרוץ אליהם", אומר גולדשטיין, "כל עוד הם נהנים ושמחים לתרום עוד - אשרינו. כמובן שאלו מבינהם שנשואים זוכים להקלות מסויימות - בכל זאת הם סייעו לנו להגיע לאן שהגענו", והוא מוסיף בבדיחות הדעת: "כמובן שאנו נשמח אם הם יתחתנו עם הקולגות במשרד".
היררכיה במשרד
על אף חוסר הפורמליות מסביר גולדשטיין שיש מקום להיררכיה. "יש לי משרד מרווח נפרד, פינת אירוח לא פורמלית, ספה, שולחן קפה, טלוייזית פלזמה, אני יושב בגבי לחלון. בכל זאת מנכ"ל זה מנכ"ל. מנהלי המחלקות נמצאים כאמור עם העובדים, אנו צריכים סביבת עבודה בהתאם לסוג העבודה שלנו - שזה אומר פרטיות.
ראש החוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי במכללה למינהל, כרמלה יעקובי וולק, מסבירה שבגופים של היררכיה ארגונית מועטה נהוג שרק עובדים בדרג גבוה מאוד יושבים בחדרים נפרדים. לשאר העובדים יש יחידות פתוחות, קיוביקלס, המשתנים מבחינת גודל וסוג, כשבדרך כלל רק אדם אחד בקיוביקל, אך יש לו קשר וויזואלי עם הקולגות". ומה תורם לאווירה הפתוחה? "הקיוביקלס מופרדים בפינות לא פורמליות. כגון פינות קפה, פינות ישיבה, מתוך גישה לפיה ההתחככות החברתית מועילה ליצירתיות העובדים".
יעקובי וולק מסבירה שהקיוביקלס נפוצים גם בחברות עם היררכיה ארגונית מרובה - אבל זה נראה אחרת לגמרי: "יש שדות נרחבים של קיוביקלס כשכל יחידה היא קטנה מאוד, וכאן הדגש הוא על שליטה ואחידות ולא על יצירתיות. או לחלופין, אנשים יושבים בחדרים אטומים לרוב, ויש הרבה מסדרונות, וישנם חדרי ישיבות גדולים וייעודיים. זאת, כשבדרגים הנמוכים יש כמה עובדים המצטופפים בחדר אחד".
יעקובי וולק: האור שייך (גם) לזוטרים
יעקובי וולק עומדת על הבדל נוסף. "במקומות בעלי היררכיה מרובה המנכ"לים והסמנכ"לים נמצאים בחדרים פינתיים המוארים באופן טבעי, בעוד ששאר העובדים מרוכזים בחללים המשתנים מבחינת ההיררכיה אך נטולים אור טבעי. תחת זאת, הם "נהנים" מאור פלורוסנטי מלאכותי", היא אומרת.
צרוייה פורת מסכימה אך אומרת שהמגמה לאט לאט משתנה. "היה נהוג לתכנן שבקומות שלמות של אופן ספייס חדרי המנהלים היו סביב הקירות ההיקפיים של המבנה - ובאמצע אופן ספייס לעובדים הזוטרים, אבל כעת מתכננים מתוך מחשבה על הצורך של העובד להינות מאור יום טבעי, והרצון לחסוך בחשמל, וולהימנע מהצורך להאיר חלל גדול באור מלאכותי". איך עושים זאת? "מתכנננים הפוך - כשהאופן ספייס צמודי מעטפת הבניין ובמרכז יש חדרים סגורים שחזיתם זכוכית וכך האור חודר פנימה", היא אומרת.
עם זאת, כולם מסכימי שבמקומות היררכיים מאוד ומקובעים, כמשרדים ממשלתיים ומשרדי עו"ד ורו"ח, יש עוד מקום רב לשיפור. קראוס מסביר שבדרך כלל המתבונן מבחוץ לא יבחין בעליבות התנאים של העובדים במקומות אלו. "יש דיסוננס בין מה שרואים מבחוץ ומה שיש מבפנים. ללקוח, מנסים להראות עוצמה ומוניטין והוא מתוודע לחללים הגדולים, לחדרי הישיבות, לחדרי המנהלים הבכירים. לעומת זאת, העובדים הזוטרים נמצאים בחלקים העורפיים של המשרד ו"זוכים" לשטח מאוד מינימליסטי, בדרך כלל אפור, לא מושקע וחד-גוני".
כשקראוס נשאל האם במקרים כאלו זה לא מסייע לשאפתנות ולמוטיבציה של העובד להתקדם לחדר הגדול של הבוס. הוא מפטיר בבוז: "זה לא עובד ככה. זה משפיע לרעה על תחלופת העובדים ואני לא מוצא בכך היגיון עסקי". לדבריו, "על מנת שעובד ישאף להתקדם בחברה צריך לגרום לו להרגיש שהוא רצוי בה. עובדים איכותיים הנתקלים ביחס כזה, יעזבו ברגע הראשון שיתאפשר להם לחברה טובה יותר. זהו אובדן נטו של כוח עבודה איכותי וראייה אנכרוניסטית את עולם העבודה".
ובכל זאת, כיצד מבדלים על בסיס מעמד בחברה, במקום בעל אווירה פתוחה ולא פורמלית? לדברי קראוס ההבדלים הם זניחים לחלוטין ולא ניכרים בסביבת העבודה, למעט פונקציונליות. "מתכנת, למשל, צריך סביבת עבודה שונה ממנהל פרוייקטים. אך לא מדובר בסביבה טובה יותר או פחות אלא כזו העונה הן על צרכיי העבודה והן על רווחת העובד". הוא אומר. יעקובי וולק, מסבירה ש"הבידול נמצא בשוני בגדלי החללים הפרטיים, בגבהי המחיצות, באביזרים איכותיים יותר - אך לא באופן שזועק לעין ובקירבה למשרדו של הבוס הגדול".
זהה את מעמד העובד
ישנם מספר דגשים עיקריים שייסיעו להבנת מי נמצא באיזו עמדה כשמגיעים למשרד, בסביבה היררכית ושאינה כזו:
- חדר סגור נחשב יותר מחלל פתוח (קיוביקל), וככל שהוא גדול יותר, המעמד גבוה יותר.
- בקיוביקל - גובה המחיצות, שטח הקיוביקל, ומספר האנשים בו מהווים מדד למעמדך בחברה.
- בדקו האם אתם עובד מול קיר, או בחלל המאפשר קבלת אורחים,
- בדקו אם יש חלון בחדר, מה גודל השולחן, איכותו, ומה סוג הכיסא.
- בדרגות הבכירות - חשובה הקירבה לחדר המנכ"ל
- שאלות נוספות: מה גודל משענת הכיסא, ומהו איבזורו?
- מה גודלו של מסך המחשב, ואילו אביזרים נלווים אליו?
- האם הריהוט סטנדרטי או מעוצב?
והיכן נעצרת המגמה הזו? האם התובנה שרווחת העובד משפיעה על התפוקה תוביל למתן דרור לעיצוב אישי של החלל הפרטי במקום העבודה? האם הצורך לאפשר את כל הפונקציות הביתיות, ממכוני כושר ועד מסכי ענק וקונסולת משחק כדי - כדי למשוך עובדים - יימשך? המומחים מסכימים שקשה מאוד למצוא מקומות בהם ניתן חופש מוחלט לרצון העובד.
"יש מקומות בהם העובד בוחר מתוך מספר דוגמאות את הצבעים הנכונים לו, האלמנטים העיצוביים הנכונים לו וכך הלאה - לקיוביקל או לחדר הפרטיים שלו - אך הם קיצוניים ובלתי מייצגים. ניתן לראות זאת בחברת גוגל, ששם הודות לפתיחות קשה לזהות מי מנהל ומי עובד והתחושה שמייצרים שם היא של שיוויון מוחלט - גם אם זה לא ממש כך", אומרת יעקובי וולק.
גם צרוייה פורת מצננת מעט את התקוות: "באופן תיאורטי רווחת העובד הייתה גדלה אם הוא היה בוחר את הריפוד, סוג הכיסא, השולחן, התאורה וכך הלאה - אך ברוב הפרוייקטים מעורב אדריכל שמתווה את הציביון של המקום. עודף יצירתיות עלול להתבטא ב"סלט בעיניים", וחברות, בייחוד גלובליות, נדרשות לשמור לקו עיצובי אחיד".
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: עוזי פורט ל SMS")
