חדש: שביל אופניים שחותך את המדינה לרוחב

הבדיחה השחוקה של התל אביבים מספרת שהדבר הטוב ביותר בירושלים הוא הכביש לתל אביב. אבל אפילו התל אביבים הקנאים ביותר נשמעים לאחרונה הרבה יותר מפויסים. גם הם מסכימים שהדבר הטוב ביותר שקרה לאחרונה לעיר העברית הראשונה, השוכנת לחוף הים, הוא שביל האופניים החדש של קק"ל, העולה לירושלים (י-ם).

מומלץ שלא לנסות להתגבר על השביל כולו במכה אחת. רק יחידי סגולה מסוגלים לעמוד במשימה שכזו, מה גם שהסיום כרוך במעלה תלול למדי. רוכבים בעלי כושר גופני גבוה יוכלו לגמוע את השביל ביומיים, אבל מי שרוצה גם למצות את ההנאה מהאתרים היפים שבדרך, כדאי לו לסמן בלוח השנה שלושה, או אפילו ארבעה ימים, למילוי המשימה.

• למפת שביל האופניים החדש
  

ארבעה מקטעים לנוחיות הרוכבים

אחרי ההקדמה הארוכה, אך החיונית, הגיע הזמן לתאר את השביל. לשם נוחיות, השביל מחולק לארבעה מקטעים. קק"ל גם הפיקה גיליון ובו תצלום אוויר המפרט את תוואי השביל והסברים על האתרים שלאורכו.

מקטע 1: הירקון

כ-30 ק"מ. הפרש גבהים לא משמעותי.

נקודת התחלה: חניון רדינג מערב, המתחם הצפוני של נמל תל אביב.

נקודת סיום: רחבת החניה מול גן לאומי תל אפק.

אני לא יודע מה אתם שמעתם על הירקון, אבל רכיבה באופניים לאורכו היא חוויית טיול מהנעימות ביותר בישראל. זה מתחיל בשפך הנהר, פינה רומנטית בלב הכרך הגדול. הגשר המשוחזר המחבר את שתי הגדות, הנמל, ועמוד השיש המנציח את הצליחה הבריטית של הנהר במלחמת העולם הראשונה - די באלה כדי לספק עניין לשעה ארוכה.

חוויית טיול מהנעימות ביותר בישראל. רוכבים בירקון (צילום: אלישבע זלצר)

אבל אנחנו רוכבים בגדה הצפונית של הירקון, בעקבות סימון "שביל ישראל", תחילה בשבילי האופניים הסלולים של פארק הירקון. בשבע טחנות נוכל להתוודע אל שחזור הבריכה הגדולה, שממנה זרמו המים והפעילו עד 1936 את גלגלי טחנות הקמח שפעלו במקום.

מפארק ההייטק "עתידים" הרכיבה מתנהלת בדרכי עפר, בין גדות הנהר לפרדסים. עוברים מתחת לגשר כביש 5 וממשיכים להתעקל עם נפתולי הירקון. בקטע זה הושקעו משאבים רבים לניקוז הדרך ולייצוב הגדות. למרות זאת, בגלל הקרקע הכבדה, קטע זה עלול להיות בוצי מאוד בחורף. בימי גשם כדאי להתעדכן על מצב השביל לפני היציאה לדרך.

אנחנו חולפים על פני טחנת אבו רבאח וחורשת האקליפטוס היפה שמסביבה ואחר כך על פני שפך נחל קנה. מכאן והלאה, לאורך כשבעה קילומטרים, הירקון הוא נהר נקי לגמרי, עטור צמחייה נהדרת. בסכר נוה ירק, ליד בית משאבות נטוש, שביל האופניים חוצה את הירקון לגדה הדרומית ולאחר רכיבה קצרה מגיע ל"בית הבטון". זהו מבנה היסטורי המתפאר בתואר בית הבטון הראשון בישראל. הבית נבנה בשנת 1912 כבית המשאבות של חברת ההשקיה "פלשתינה".

עוד כמה דיוושים בצד הנחל ואתם בצד גדר כפר הבפטיסים וגן לאומי מקורות הירקון. כאן סוטים מעט מ"שביל ישראל" וממשיכים בשולי שדה אל גשר בטון, המוביל לבריכת הנופרים היפהפייה. מהבריכה מתחיל בימינו הירקון לזרום. המים הצלולים מכוסים כמעט כליל בעלים הרחבים של הנופר הצהוב, המתחיל בימים אלה (ראשית יוני) את עונת הפריחה שלו. משם מדוושים בצד גדר הגן לאומי תל אפק ומסיימים ברחבת החניה שמול הכניסה לאתר.

ביוני מתחיל הנופר הצהוב לפרוח. בריכת הנופרים (צילום: יעקב שקולניק)

מקטע 2: ציר הגבעות

כ-30 ק"מ. גובה טיפוס מצטבר: 395 מטר.

נקודת התחלה: רחבת החניה מול גן לאומי תל אפק.

נקודת סיום: החניון שלמרגלות מצפה מודיעים, יער בן שמן.

זהו קטע אידיאלי לרכיבת שטח, עם מעלות ומורדות קצרים, בדיוק כמו שרוכבים אוהבים. שוב אנו רוכבים בעקבות "שביל ישראל". כמה מטרים לפני כביש פתח תקוה - ראש העין (כביש 483) יורדים מהאופניים ופונים שמאלה ברגל כדי לחצות את הכביש בשפיפה קלה, אך בביטחה, בתוך מעביר מים (אין לעשות זאת אחרי הגשם, לא כאן ולא בשום מקום אחר, כאשר זורמים מים מתחת לכביש).

משם ממשיכים דרומה בין שדות כפר סירקין וקיבוץ עינת ומנצלים שוב מעברים תת-קרקעיים ומעבר חציה מרומזר בכניסה לאלעד. מכאן, בסינגל (שביל צר) קצר המוביל למבנה קבר מפואר (מאוזוליאום). מדהים איך מבנה כה גדול שרד כמעט ללא פגע מהתקופה הרומית עד ימינו אלה.

לפנינו קטע רכיבה מהנה בגבעות יער כ"ח (יער קוּלֶה). ביער מוצבת, במקום תצפית יפה, אנדרטת אלכסנדרוני המנציחה את זכרם של חללי החטיבה שנפלו באזור במלחמת העצמאות. לדעתנו, היער היפה לא תפס בקרב המטיילים את המקום הראוי לו.

השביל חוצה את כביש 6 במעביר מים ארוך, ממשיך לאזור התעשייה של חבל מודיעין ליער שוהם, המעניק גם הוא חוויית רכיבה נעימה. יער שוהם הוא יער קהילתי, המשלב בתכנונו את הרשות המקומית ואת נציגי התושבים. אחרי היער חובה לעצור בחורבת נבלט שבצד השביל, כדי להתפעל מהחציבות ומהגתות עם הפסיפסים העתיקים.

הרכיבה עוברת ביער קהילתי. יער שוהם (צילום: רוני קינדרמן)

שביל מים לי-ם יוביל אותנו לכרם הזיתים היפה והקשיש למרגלות תל חדיד. מי שעוד נותר לו כוח, יוכל להעפיל לראש התל לתצפית נאה על מרחבי מישור החוף. מתל חדיד תוביל אותנו דרך רחבה ונוחה אל יער בן שמן, לחניון שלמרגלות מצפה מודיעים בלב יער בן שמן.

מקטע 3: יערות השפלה

כ-40 ק"מ. גובה טיפוס מצטבר: 750 מטר.

נקודת התחלה: החניון שלמרגלות מצפה מודיעים, יער בן שמן.

נקודת סיום: צומת שמשון.

השביל גולש מהחניון שלמרגלות מצפה מודיעים בעקבות "שביל ישראל" (עם סטיות קלות ממנו), יורד לנחל גִמזו ועולה ב"בוסתני גמזו" שביער מודיעין - אזור עשיר בעצי בוסתן. השביל מספק חוויית רכיבה במורדות ובמעלות תלולים, אך קצרים. עוברים ליד מחלף ענבה הענק וחוצים במעבר תת-קרקעי את כביש 1 מערבה, אל יער משמר איילון.

בלב היער הקטן, בצד חניון דרך נעים, מתנוססת אנדרטת לח"י המרשימה, יצירתה של האמנית איילת ביתן שלונסקי.

השביל עוקף מצפון את מושב בן נון ומתחבר לדרך מסומנת אדום, המוליכה לעין ירד. עין ירד הוא מעיין קטן הנובע למרגלות תל גזר מתוך מבנה דמוי באר. עץ תאנה גדול משלים את תמונת המקום. המעיין משמש בחורף אתר רבייה לטריטון הפסים, הנמנה עם קבוצת הדו-חיים.

אין כמו נפלאות הרכיבה ביערות השפלה. דרך בורמה (צילום: חוה בראון)

גן לאומי תל גזר הוא מהאתרים החשובים של ימי המקרא. התל נמצא מחוץ לתוואי השביל, אך כדאי לבקר באתריו ובהם מפעל המים הקדום, שערי העיר מהתקופה הכנענית ומהתקופה הישראלית, בשרידי מגדל ענק בחומה הכנענית ובבמה - אתר מרתק ובו מצבות אבן מהתקופה הכנענית. מראש התל יש תצפית מרהיבה על הסביבה.

מעין ירד נפנה מזרחה בדרך מסומנת כחול. מכאן השביל מתפתל ביער המגינים ועולה בין הכרמים הסובבים את קיבוץ הראל למצפה הראל. אנחנו בדרך בורמה המפורסמת, עורק החיים של ירושלים הנצורה במלחמת העצמאות. הדרך מעוטרת בחניונים ובצלליות המחשה. בראש "הסרפנטינות" המפורסמות של דרך בורמה נפנה ימינה לדרך "ירוקה" ואחרי כחצי ק"מ נפנה שמאלה בדרך המסומנת שחור, המתחברת לדרך "כחולה" ובה נגלוש בכיף דרך המרכז היערני לצומת שמשון.

מקטע 4: נחל שורק ונחל רפאים

כ-30 ק"מ. גובה טיפוס מצטבר: 580 מטר.

נקודת התחלה: צומת שמשון.

נקודת סיום: עין לבן.

קטע זה של השביל, אמנם תלול משהו, אך הוא יפה להפליא. אנו עוברים בנופי שמורת נחל שורק וביער עמינדב - המיטב שיש להרי ירושלים להציע.

חוצים את צומת שמשון ברמזור וממשיכים היישר לפנים לדרך עפר רחבה. פונים ימינה ולאחר רכיבה קצרה נכנסים לנחל שורק (סימון אדום). הנחל מתפתל בין המדרונות התלולים של שמורת נחל שורק הירוקה. מסילת הברזל הראשונה בנחל נסללה בשנת 1892. באותם ימים הקטרים פעלו בכוח קיטור. תחנת הרכבת בר גיורה, שבה הצטייד הקיטור במים, מזכירה את אותם זמנים.

המיטב שיש להרי ירושלים להציע. נוף בנחל שורק (צילומים: יעקב שקולניק)

במפגש עם נחל רפאים אנחנו עושים כמעשה מסילת הברזל ועוברים אל הדרך "האדומה", המטפסת בצד יערות נטועים עצי מחט וחורש טבעי. הרכיבה במעלה נחל רפאים "זורמת" עד גשר קובי (קאבו). לפני הגשר פונים שמאלה בעקבות "שביל ישראל" וסימון ירוק.

לאחר 1.7 ק"מ "שביל ישראל" נפרד מהדרך "הירוקה", אך אנו נשארים נאמנים לה וממשיכים בה. קטע זה דורש מאתנו התגברות על הפרש גובה של כ-120 מטר במדרונות הר עמינדב, עד שיא הגובה של שביל מים לי-ם (660 מטר מעל פני הים).

הדרך "הירוקה" יורדת ופוגשת דרך מסומנת שחור (מס' 9310). אנו עוברים ימינה לרכוב בדרך "השחורה". לאחר כ-1.3 ק"מ, בנקודה שבה הדרך "השחורה" מתעקלת ועולה שמאלה, יורדת גם דרך בלתי מסומנת לנחל רפאים. אנחנו כבר די מכוסחים ואולי לא מרוכזים, אבל שימו לב: אין להתפתות לשרירי הגוף העייפים. הם מנסים לפתות אותנו להמשיך בדרך היורדת, אך היא פונה לעבר הכפר בתיר וזה ממש לא לעניין.

הרכיבה "זורמת". רוכבים בנחל רפאים

במקום זאת, נמשיך לטפס בדרך "השחורה", שהופכת בשלב מסוים להיות דרך סלולה. כשהדרך הסלולה מתעקלת שמאלה, מסתעפת ממנה ימינה דרך מסומנת כחול. נרכוב בדרך "הכחולה" ונגיע לאחר כקילומטר לעין לבן - מעיין שמימיו נאספים לשתי בריכות נפלאות ומרעננות.

המסע שלנו מסתיים ברחבת החנייה של גן החיות התנ"כי בירושלים. מגיעים לשם בקטע רכיבה בן שני ק"מ המתנהל בדרך עפר מישורית וברורה. תם המסע!

המסלול עובר ב"דרך הכחולה" - מקום טוב להתרענן. עין לבן

שביל מים לי-ם - תעודת זהות:

מפות: 1. דפדפת עם תצ"א והסברים על השביל, הוצאת קק"ל. 2. מפות טיולים וסימון שבילים מבואות ירושלים (גיליון מס' 9) והשרון (גיליון מס' 7).

רום נקודת התחלה: פני הים (0).

רום נקודת סיום: 650 מטר מעל פני הים.

טיפוס מצטבר: כ- 1,800 מטר.

אורך השביל: כ- 125 ק"מ.

רמת קושי פיזית: קלה עד בינונית, בהתאם לקטעים.

רמה קושי טכנית: קלה עד בינונית, בהתאם לקטעים.