הגליל התחתון: להתבודד בטבע לפני המולת הקיץ

מפגשים עם יישובים שיתופיים, אידיאולוגיות מעניינות וכפרים ערביים שקשורים לאדמה - הגליל התחתון מלא בתצפיות שאפשר לראות מהמכונית, אבל בהחלט מומלץ לטעום את האזור גם ברגל

יאיר זיידנר, אתר מפהפורסם: 28.05.10 , 10:05

איך מגיעים: הבאים ממזרח, בכביש 70, פונים בצומת אבליים מזרחה, ונוסעים כשמונה קילומטר בכביש 781, עד מיפגשו עם כביש 784. הבאים מדרום פונים בצומת יפתחאל צפונה אל כביש 784, ונוסעים בו כעשרה קילומטר עד צומת מורשת (נקודה 1 במפה).

נסיעה בנופי הגליל התחתון מציעה למטיילים מפגשים מזדמנים עם יישובים שיתופיים, אידיאולוגיות מעניינות, וכפרים ערביים בעלי קשר עמוק לאדמה. כדי ליהנות מתצפיות נוף יפות ואוויר צלול, מספיק רק לצאת מהמכונית, אבל בשביל להגיע לאטרקציות האמיתיות תצטרכו להשקיע קצת יותר. יום של ניתוק והתבודדות, רגע, או ליתר דיוק - חודש, לפני ההמולה של הקיץ והחופש הגדול.

מפת הטיול בגליל התחתון (באדיבות אתר מפה)

כאוכב אבו אל-היג'א

מצומת מורשת (1) ממשיכים צפונה בכביש 784. אחרי כ-200 מטרים עוברים את שער הכניסה ליישוב מורשת, ועוד כחצי קילומטר, משמאל לכביש, יש תצפית יפה על מפרץ חיפה. כדאי לעצור בזהירות בצד ולגשת אל המצוק (2). רואים משם את שפרעם, את כרמיאל, את ה"לבניות" של המפרץ ואת קו הרקיע של חיפה באופק. אחרי עוד כקילומטר עוברים על פני פנייה ימינה לכפר כאוכב אבו אל-היג'א. 200 מטרים אחר כך, מימין לכביש, ניצב בניין אבן לבן, מוקף גן מטופח. זהו מּקאם אבו אל-היג'א (3).

כאוכב אבו אל-היג'א היה גיבור מלחמה כורדי שהגיע ארצה כמפקד בצבאו של צלאח א-דין, הסולטאן שהכריע את הצלבנים. כאות הוקרה למסירותו ואומץ ליבו ניתנה לו אדמת הכפר של ימינו לנחלה, והוא זה שייסד את החמולה העיקרית של הכפר המונה כיום קרוב ל-3,000 נפש. קברו נמצא בבית קברות מטופח, שבו נטמנו במשך הדורות רבים מזקני הכפר ונכבדיו. לדעת החוקרים, אפשר שכאוכב היא העיירה היהודית כוכבא, מימי המשנה והתלמוד.

נוף של מפרץ חיפה מכפר כאוכב אבו אל-היג'א (צילום: חנן ישכר)

טיילת הר שכניה

אחרי עוד 600 מטרים יש פנייה שמאלה לכביש 7933, המוביל ליישובי גוש שגב - שרשרת מצפים מעל בקעת סח'נין. אורכו של הכביש כשלושה קילומטר. בקצהו, בין היישובים קורנית לשכניה וסמוך לבית הספר הר שכניה, יש טיילת מטופחת (4), בית קפה ומסעדה, שמציעים נוף מרהיב אל הבקעה שמתחת. מכאן רואים בבירור את היישובים אעבלין וטמרה, והלאה, במערב, את עמק זבולון, ואפילו את הים.

עינות כאוכב ויודפת

חזרה לכביש 784. מצומת קורנית נוסעים 500 מטרים נוספים עד לצומת יודפת. כאן פונים ימינה (מזרחה) לכביש 7955. הכביש מטפס במתינות בתוך צמחיית חורש מרווחת אל היישובים שעל קצה הרכס. 500 מטרים אחרי צומת יודפת פונה מהכביש ימינה שביל מסומן ירוק שמוביל לעינות כאוכב (5). אלה הם שלושה מעיינות שמימיהם נאגרים בבריכות חצובות בסלע, במרחק כקילומטר מהכביש. אמנם המים ירקרקים, אבל ביום קיץ חם הטבילה בהם היא חוויה מרעננת.

אחרי 500 מטרים נוספים יש פנייה ימינה ליישוב יודפת, לתל יודפת ולהר עצמון. היישוב יודפת הוקם בשנות ה-1980 כמושב שיתופי, כיום מופרט, על ידי תלמידיו של המחנך יוסף שכטר מבית הספר הריאלי בחיפה, וכלל גרעין מוצק של אנשים שעסקו בפרקטיקה רוחנית מבית מדרשו של גרדייף. פרנסת התושבים היא בענפי החקלאות, התעשייה והמקצועות החופשיים. אם זמנכם בידכם, כדאי לסטות מהמסלול העיקרי ימינה ולבקר באתרים הסמוכים ליודפת.

יער שגב בתל יודפת (צילום: יעקב שקולניק)

בהמשך הכביש אפשר להתרשם מצמחיית החורש העשירה. יש כאן שלושה סוגים של עצי אלון (אלון מצוי, אלון תבור, אלון התולע), עצי קטלב, חורשות של אלות ומטעי זיתים. למטה, משמאל לכביש, משתרעת בקעת סח'נין הרחבה, ומכאן, מההר, אפשר לראות כיצד היישוב העמוס - הכפרים סח'נין, עראבה ודיר חנֻא, כמעט ברצף אחד - נכלא לתוכה, בין רכס יוטבת לרכס הרי שזור.

משמאל, כמו שמיכת טלאים צבעונית, החלקות המעובדות של בקעת בית נטופה הדשנה. הרכס שאנחנו נוסעים עליו חוצה את שתי הבקעות הללו כמו סכין גבוהה שפורסת חלה. בהמשכו, נסתרים בחורש, אפשר לראות מדי פעם את הגגות האדומים של אבטליון והררית.

הירידה לעראבה

כשמונה קילומטר מתחילת כביש 7955 מגיעים לצומת דרכים גבוה (6). שמאלה (צפונה) ירידה תלולה לכיוון היישוב עראבה. בדרך למטה נראים סוסים רועים בשדות הבר. ימינה (דרומה) כביש משובש, צר ומתפתל, יורד אל הכפר רומאנה שבבקעת בית נטופה. יפה מאוד כאן, בגובה, רק חבל שמוזנח: אשפה נשפכת בשולי הצומת, והדרך היפה היורדת לכפר עוברת בתחילתה במזבלה קטנה.

היישוב עראבה למרגלות הנוף החקלאי (צילומים: חנן ישכר)

בשני הכפרים, סח'נין ועראבה, מצויים קברים עתיקים המקודשים ליהודים ולמוסלמים. קבר נבי א-סדיק בסח'נין מזוהה על ידי מקורות יהודיים כקבר רבי יהושע דסיכנין, וקבר נבי א-סדיק שבעראבה - מערת קבורה יפה בצל אלה אטלנטית מהעתיקות בארץ, מזוהה כקברו של התנא חנינא בן דוסא.

אבטליון

עוד כקילומטר בכביש 7955 ומגיעים לפנייה ימינה לאבטליון - יישוב קהילתי שנקרא על שם ההר הקרוי על שם התנא אבטליון ומתנשא ממזרח ליישוב. אבטליון החל את דרכו כמושב שיתופי של עולים מארגנטינה, וכיום הוא יישוב קהילתי משגשג ושוחר איכות חיים. יש בו בית בד מפותח, מסעדת "כתית" הצופה אל הנוף, ושלטים מפתים של קבלנים שממליצים לנו לרכוש חצי דונם אדמה ולהקים את ביתנו ב"נופי אבטליון". הבנייה בעיצומה.

באזור שבין סח'נין לעראבה הופקעו בראשית ימי המדינה קרקעות חקלאיות רבות שהיו שייכות לכפריים, והוכרזו שטח צבאי (שטח 9). הדבר עורר מחאות רבות לאורך השנים. חלק מהקרקעות הוחזרו לתושבי הכפרים לאחר הפגנות ופעולות מחאה ששיאן היה אירועי יום האדמה, ב-30 במרס 1976. מאז, בכל שנה בתאריך זה, מתקיימות בסח'נין ובעראבה עצרות זיכרון וצעדה לזכר הרוגי מהומות אותו יום.

קברים רבים שמקודשים גם לערבים וגם ליהודים. סחנין

הררית ללא מוצא

עכשיו אנחנו כבר קרובים לקצה הרכס, ונראה שזהו חלקו היפה של הכביש. מכאן הוא מטפס בעלייה, מתפתל בין מטעי הזיתים העמוסים, שחלקם מספקים תוצרת לבית הבד הסמוך. פה ושם נראים גם אורנים ואלונים. תחושה נעימה וקרה של בדידות, אולי זה בעיקר מה שמחפשים האנשים המתגוררים כאן.

עוברים על פני הכניסה לקיבוץ יחד (קיבוץ קטן, שהוקם בראשית שנות ה-1990 על ידי קבוצה של מודטים ולא גדל מאז בהרבה), ואחרי עוד כחצי קילומטר מגיעים אל השער הסגור של היישוב הררית (7). סוף הדרך? נראה שכן. הקוד הסודי לפתיחת שער הברזל החשמלי נמצא רק בידי המקומיים. אם באתם להתארח באחד הצימרים שבמקום, תוכלו להיכנס ברכבכם. כל האחרים, ואפשר לתהות על הכנסת האורחים הקרירה, יתכבדו ויחנו ליד השער, וייכנסו פנימה ברגל.

מבדד נטופה

הררית בנויה על פיסגת הר נטופה, ומכאן שמה. היישוב נוסד כמצפה על ידי קבוצה של מודטים, ורבים מתושביו מתפרנסים מתיירות. קל למצוא כאן חדרי אירוח, מסעדות, טיפולי גוף-נפש מסוגים שונים, מסאז'ים וקורסים למדיטציה. למה בכל זאת להיכנס אל היישוב ברגל? בגלל התצפית המרהיבה הנשקפת מתוכו, ובגלל מבדד נטופה (8), הנמצא כחצי קילומטר מצפון-מזרח לו.

המבדד הוקם בראשית שנות ה-1960 על ידי קבוצה של נזירים קתולים ממוצא הולנדי, שביקשו להם מקום שקט להתבודדות ולעבודת אדמה. הנזירים גרים בקראוונים קטנים או במערות, איש-איש לעצמו, עוסקים בצוותא בעבודת אדמה (בעיקר גידולי שדה וזיתים) ומתכנסים בבית תפילה קטן, חצוב באבן, שנבנה מתחת לפני האדמה. הם מקבלים בסבלנות את המבקרים, אבל אינם מרבים בדברים. מקום שקט ויפה לסיים את הטיול.