חיי נישואים אינם מפעל. לא כלכלי, לא חקלאי
ובטח ובטח שהם אינם עסק להולדה וגידול ילדים תוך השמעת אנחות סבל מידי שלוש וחצי דקות. זוגיות משמימה נוצרת בידי אנשים אפורים. תגובה לטור של אלינוריגבי
לרגע אחד נדמה היה לי שנכנסתי למקום הלא נכון. מילים מאיימות כמו מסמרים, ארונות קבורה, עצבות, עייפות וקדרות ריצדו לי מול העיניים. האם עיניי קוראות את הכתוב בערוץ יחסים, או שמא טעיתי ואני במדור סיפורי בלהות?
ואז נפל לי האסימון. ייתכן והחיים צבועים בשחור אפרפר באיים האבודים של אלינוריגבי, אך האם זו סיבה מספיק טובה להוציא תחת ידיו טור כל כך מדכא?
להערכתי הצנועה, יש גם חיים אחרים, בהם שולטים צבעים אחרים, ומילים יפות כמו אושר, אהבה ועונג מתעופפות להן באוויר. באומץ רב, אני מרשה לעצמי לשלוף מידו השורטת את המכחול המוכתם כדי לצייר תמונה שונה של חיים בשניים בלי מילים שמפחידות עלמות חן צעירות בשנים.
איש חכם אמר לי פעם שמי שמתלונן כל הזמן ופונה אל אלוהים בשאלות: "למה ככה" ו"למה ככה", אלוהים מביא אותו אליו כדי לענות לו באופן אישי על כל השאלות. אני למדתי שמי שאוהב את עצמו, מפסיק להשתוקק לחיים אחרים, ואז אין חשש לארונות קבורה באמצע החיים. בטח לא כמתנה לחתונה.
גם אני רואה סביבי המון זוגות, לחלקם לצערי יש את אותו מבט בעיניים עליו נכתב בטור של אלינוריגבי. מבט שמחפש דרך מוצא מדרך ללא מוצא. מבט של אנשים שמכרו את הזוגיות שלהם במחיר זול מדי ומהר מדי. מבט מופסד.
אבל גם מסביב, יש המוני המונים של אנשים חכמים ובריאים בנפשם, שהבינו עוד בתחילת הדרך, שהחיים בשניים משולים לעליה על גלגל הענק בלונה פארק. פעם אתה למעלה, משקיף על הנוף המדהים, נהנה מהבריזה ומחייך חיוך טיפשי מאוזן לאוזן, ופעם אתה למטה, על הקרקע, מריח אבק אבל עדיין יודע שאתה נהנה בפארק שעשועים והנה מגיעה העלייה.
הריון ולידה יכולים להיות לא קלים בתחילת הדרך. גבר לא יוכל לעולם להבין את נפשה של ההריונית המקטרת. אשה שלא שכבה בצד השני של המיטה לא תוכל לעולם לדעת את נפשו של הגבר שמרגיש שקופיף קטן הגיע לילה אחד וגנב לו את האשה וגם את שעות השינה והאורגזמות על הדרך.
אבל הקופיף גדל והבחילות נעלמו, ואפשר להישאר לשבת בתא הגלגל ולהמשיך להסתובב כי בדיוק עולים למעלה, במקום לנוס בבהלה כשאנחנו למטה.
"נשים לא אוהבות סקס" זו קלישאה שהמציאו גברים שנהנים מאורגזמה לפני שהאשה הרגישה משהו זז. עם גבר כזה, גם אני הייתי מפתחת מיגרנה כרונית.
חיי נישואים אינם מפעל. לא כלכלי, לא חקלאי, ובטח ובטח שלא עסק להולדה וגידול ילדים תוך השמעת אנחות סבל מידי שלוש וחצי דקות. מי שממשיל את חייו עם זוגתו למפעל צריך להביט במראה טוב טוב ולענות לעצמו, היכן באמצע הדרך הוא לקח בטעות את הפנייה הלא נכונה.
עוד מבט:
שיגרע: מחפשים ריגושים, מתעצלים להשקיע
מספר אי-זוגי
גם אני פעם חלמתי להיות צלם של הנשיונל ג'יאוגרפיק, או לפחות זה שמנקה את הקקי של האריות באיזו חווה אפריקנית. בסוף מצאתי את עצמי חי את האמרה "החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עושה תוכניות אחרות". וזה לא שאני מתלונן
וסוגיית הזיונים מהצד, שנחשפה כפתרון כביכול עבור כל אותם זוגות אומללים, היא פתרון של לוזרים. זוגיות משמימה ואפורה נוצרת על ידי אנשים אפורים ומשמימים. אנשים תוססים ומלאי שמחת חיים, לא יוכלו לעולם להגיע לתחתית בור כה עמוקה שבה הם נרקבים בתוך מערכת יחסים שאינה טובה להם. הם פשוט יקומו, יגידו יפה שלום וימשיכו הלאה לחפש את האושר. לוזרים ימצאו מיליון סיבות כדי לא לפרק את מה שרקוב וישאירו מתחם חם ולח עבור התולעים. אלה יחפשו את הזיונים מהצד, שאכן יתנו להם מרווחי נשימה בכל פעם שהראש נכנס למים, או לאדמה.
החיים אינם הוגנים, אך הם יפים למי שמחליט להביט על היופי. מי שיחפש כל העת את הצרות והבעיות והדאגות יגלה מהר מאוד שהוא כבר לא מחפש אותן, הן כבר מוצאות אותו. אני מסכימה עם כל מילה שנכתבה על כך שמי שמתבוסס בתוך מערכת יחסים גוססת, חייב לעצמו ולזוגתו את התחיה מחדש במקום אחר. אבל איני יכולה לקבל בשום פנים ואופן מסמור ארונות קבורה בכל חתונה שמתרחשת בכל רגע נתון.
אלינוריגבי יקר, יש אנשים מאושרים בעולמנו הלא הוגן. אני רוצה להאמין שיש יותר אנשים שחיים בזוגיות טובה מאלה הגוססים. אל לך להשליך מילותיך הכואבות לחלל האוויר ולשפוט את כל הצועדים לחופה. חלקם (הגדול אפילו) יצליח בדרכו וחייו יהיו עטופים בשושנים אדומות וריחניות. רק שהזר השופע הזה, לא יונח על ארון קבורה, אלא ישתל באדמה פוריה ויפרח לשנים רבות.
- נכתב בתגובה לטור של אלינוריגבי כאילו אנו שוכבים במרחק של קילומטר זה מזה
לפנייה לכתב/ת 
מבט של אנשים שמכרו את הזוגיות שלהם במחיר זול מדי
צילום: index open
מומלצים
