תביעות קטנות, הוצאות משפט גדולות. אפשרי?
בכל תביעה נהוג לבקש גם תשלום עבור הוצאות המשפט. לרוב, ביהמ"ש לא פוסק יותר מכמה מאות שקלים. עם זאת, ישנם מקרים שבהם הוא דווקא כן מצא לנכון להטיל על הצד המפסיד הוצאות משפט משמעותיות של אלפי שקלים. הנה כמה תביעות מעניינות בהם הצליחו התובעים לשכנע, כי מגיע להם מעט יותר
אחת התלונות הנשמעות בקרב ציבור הצרכנים כלפי בתי המשפט לתביעות קטנות, היא כי ההוצאות שנפסקות לטובת הצד הזוכה הן נמוכות מאוד. פעמים רבות, בית המשפט אינו פוסק הוצאות כלל, בין אם בשל התחשבות בצד שכנגד, בין אם בשל תרומה מסוימת של התובע למחלוקת או בשל סיבות אחרות.
פסיקת הוצאות של 150 שקל, 200 שקל או 300 שקל היא מחזה נפוץ למדי בבית המשפט לתביעות קטנות. נדיר שבית המשפט פוסק הוצאות גבוהות בשיעור של 3,000 שקל למשל, גם אם מדובר בתביעה שהוגשה בסכום גבוה יחסית, במסגרת תקרת בית המשפט לתביעות קטנות שעומדת כיום על 30,100 שקל.
עם זאת, ישנם מקרים שבהם בית המשפט מוצא לנכון להטיל על הצד המפסיד הוצאות משמעותיות. זאת, בשל התנהלות לא ראויה בעליל, בשל גרימה במתכוון להתמשכות ההליכים או בשל סיבות אחרות שמצדיקות זאת. ובכל זאת, מצאנו כמה תביעות מעניינות, שהסתיימו בפסיקת הוצאות גבוהות יחסית לטובת הצד שזכה במשפט.
לא התקין את הציוד? ישלם הוצאות גבוהות
בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד דן בתביעה של אדם נגד אחר להשבת סכום של 7,500 שקל ששילם לו עבור מצלמות אבטחה ואינטרקום, אותם היה אמור להתקין בביתו, אך הם לא הותקנו. התובע ביקש החזר של 300 שקל ששילם ביתר כאשר הנתבע התקין בביתו מערכת אזעקה, וסכום נוסף של 300 שקל עבור אביזרים חסרים במערכת האזעקה שהותקנה.
הנתבע הכחיש את טענות התובע, וטען, בין היתר, כי עניין המצלמות והאינטרקום לא התקדם מעבר להצעת מחיר, וכי לא נכרת בינו לבין התובע הסכם, לא נעשתה הזמנה, וודאי שלא שולם הסכום עבור העבודה.
השופטת גילת שלו בחנה את הראיות שהוצגו בפניה, וקיבלה את מרבית טענות התובע. נקבע, כי התובע אכן שילם לנתבע 7,500 שקל עבור מצלמות ואינטרקום, ולא קיבל כל תמורה. בנוסף, הוכח כי התובע שילם ביתר עבור מערכת האזעקה 300 שקל.
השופטת הוסיפה, כי אין ספק שלתובע נגרמו הוצאות משמעותיות בשל ניהול ההליך המשפטי במשך תקופה ארוכה, ודחיות ארוכות בשל התעלמות הנתבע פעם אחר פעם מהחלטות שיפוטיות. בהתאם לכך, נקבע כי הנתבע ישלם לתובע 7,800 שקל, וכן אגרת משפט בסך 81 שקל והוצאות משפט של 2,300 שקל. (ת"ק 981/07 כהן יוחנן נ' רוקח חיים).
אם כן, אם תובעים אתכם, לא מומלץ להתעלם מהחלטות בית המשפט ולדחות את הדיונים פעם אחר פעם. אתם עלולים לשלם על כך, ולא מעט!
הדירה הייתה מוזנחת - השוכר יפצה
אם שכרתם דירה, והשארתם אותה במצב לא טוב כשהיא מוזנחת ומלוכלכת, כדאי שתחשבו פעמיים אם לא היה כדאי לשמור עליה, להשקיע מעט ולהחזיר אותה לבעל הדירה במצב שבו קיבלתם אותה. אדם בשל טל יעקב קופרמן לא חשב כך, נתבע, וחויב לשלם למשכיר הדירה פיצויים והוצאות משפט גבוהות.
בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב דן לאחרונה בתביעה של אדם שהשכיר דירה כנגד השוכר. התובע ביקש, שהשוכר יפצה אותו בשל הנזקים שגרם לו לאחר שהתגורר בדירה ששכר ממנו.
התובע טען, בין היתר, כי הנתבע השאיר בדירה חפצים שלו ארבעה ימים לאחר שהתחייב לפנותם. בנוסף, ארונות המטבח העליון שהתקין הנתבע לא מתאימים למבנה המטבח: הם, לטענתו, רקובים ואכולי תולעים ובמידות שאינן תואמות את המטבח. כמו כן, הושארו חורים בקיר. לטענת התובע, בתהליך פירוק המטבח המקורי ובעת התקנת המטבח החלופי נגרמו שברים לחרסינה.
עוד עולה מכתב התביעה כי המקרר שהשאיר הנתבע בדירה היה מוזנח, חלוד ולא ראוי לשימוש, ובכלל מצב הדירה בעת הפינוי היה רע, כך שהיה צורך לשפצה כדי ששוכרים חדשים יכנסו לגור בה. בהתאם לכך, ביקש התובע פיצוי של 15,951 שקל, בין היתר בשל האיחור במסירת הדירה וכן הוצאות משפטיות.
השופט אילן דפדי קיבל את התביעה, וקבע כי מהצילומים שהוגשו לבית המשפט עולה בבירור, כי הנתבע השאיר בגדים וחפצים שונים, וכי ארונות המטבח הותקנו באופן לקוי ולא מתאימים למבנה המטבח. כמו כן הארון נראה מוזנח ועם חורים, שנראה כי נוצרו על ידי תולעים. גם המקרר נראה במצב שאינו ראוי לשימוש בני אדם. בהתאם לכך, נקבע כי על הנתבע לשלם לתובע 7,063 שקל וכן הוצאות משפט של 2,000 שקל. (ת"ק 2111-01-08 כץ נ' קופרמן)
שיטת "מצליח" לא תמיד מצליחה
ואם אתם שואלים, האם גם חברות, בעלות הכיס עמוק, ולא רק אנשים פרטיים, נדרשות לפעמים לשלם הוצאות משפט משמעותיות, התשובה היא חיובית. פסק הדין הבא ממחיש את הנושא בצורה ברורה:
לפני ימים אחדים, בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה הטיל על חברת אוויס הוצאות גבוהות הכוללות שכר טרחה לעורכי דין בסך 7,000 שקל ושכר טרחה שמאי בסך 1,000 שקל במסגרת פסק דין שעסק בתאונת דרכים קלה.
השופט יחיאל ליפשיץ קבע, כי התנהלותה של חברת אוויס במקרה זה, אשר לא שילמה לתובע את הסכום שלא שנוי במחלוקת, וטענה כי היא לא אחראית לנזקים שגרמו שוכרי רכבה לצד ג', אינה תקינה בלשון המעטה.
"אי תשלום הסכום הבלתי שנוי במחלוקת, ואילוצו של הניזוק להגיש תביעה, הוא נוהג נפסד שיש לגנותו, שכן הוא מאלץ את הניזוק להמתין זמן רב ולהוציא הוצאות מבוטלות בזמן ובכסף, לקבלת כספים, אשר אין מחלוקת שמגיעים לו כדין", קבע השופט.
"מדובר, ככל הנראה, בשיטת 'מצליח' בה נוקטת חברת אוויס. על בית המשפט להבהיר כי שיטה זו לא תצלח", הדגיש השופט ליפשיץ, ופסק כי ההוצאות בתיק זה לא צריכות להיות הוצאות רגילות, אשר משקפות רק את הוצאות התובע, אלא הוצאות שירתיעו מפני חזרה על נוהג זה של אוויס. זאת, גם בהתחשב בעובדה שהשופט כבר התריע על הנוהל הפסול של אוויס במסגרת תיק אחר.
בסיכום, בית המשפט חייב את אוויס בתשלום נזקיו הישירים של התובע בסך 3,305 שקל וכן בתשלום הוצאות בסך 8,000 שקל (הוצאות משפט בסך 7,000 שקל והוצאות השמאי בסך 1,000 שקל). (ת"ק 17318-12-09 סודרי נ' אוויס חברת השכרת רכב ואח').
פסיקת הוצאות כה גבוהות אינה אופיינית לבית המשפט לתביעות קטנות. כנראה, הפעם באמת הגיעו מים עד נפש, והשופט לא היה יכול עוד להשלים עם התנהלות כה לא ראויה. ניתן לקוות שאוויס ושכמותיה למדו את הלקח, ויזהרו בעתיד מלפגוע בלקוחותיהן.
אגד לא שילמה פיצוי בזמן
שימוש בשירותי התחבורה הציבורית הוא הכרח המציאות וחלק בלתי נפרד מחיינו. מתברר, כי גם חברות האוטובוסים לא תמיד נותנות שירות ראוי, ובמקרה שהן נתבעות ומפסידות, הן משלמות. לעיתים, בגדול.
בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קיבל תביעה שהוגשה נגד אגד, וחייב אותה לשלם הוצאות משפט גבוהות יחסית, בסך של 1,500 שקל.
התביעה עסקה במזוודה של נוסעת שנגנבה מתוך תא המטען של אוטובוס אגד. הנוסעת תבעה בבית המשפט פיצוי של 7,170 שקל עבור הפריטים שהיו במזוודה, וכן 693 שקל עבור ייעוץ של עו"ד. אגד הכירה באחריותה לפיצוי, וטענה כי עליה לפצות בסך של 425 דולר מקסימום, בהתאם לתקנות המפקח על התעבורה.
השופטת מלכה אביב ציינה, כי היא מבינה לליבה של התובעת, כי שווי הציוד שאבד היה גבוה יותר, אולם תקרת הפיצוי אכן עומדת על 425 דולר. השופטת אף הוסיפה, כי המחוקק ערך איזון בין האינטרס הציבורי לבין אינטרס הפרט בקובעו גובה פיצוי מקסימלי. מצד אחד, לפרט אין יכולת להוכיח מהם הפריטים שנגנבו. מצד שני, קביעת תקרה גבוהה יותר תפגע כלכלית בגורם המסיע, ובסופו של דבר "תחזור" אל כיסי המשתמשים בשירות. בהתאם לכך, ועל פי חישוב שנערך, נקבע כי מגיע לתובעת פיצוי של 2,295 שקל.
לעניינינו, נקבע כי מכיון שאגד לא שילמה לתובעת את הסכום עד למועד הדיון, על אף שלא חלקה עליו, היא תשלם לתובעת הוצאות משפט של 1,500 שקל. תביעת התובעת לתשלום הוצאותיה עבור ייעוץ עו"ד נדחתה, שכן מדובר בתביעה קטנה (ת"ק 1999/08 אלנה בורוכוב נ' אגד-תעבורה בע"מ).
הלקח שנלמד מפסק דין זה הוא, שאם כבר החברה מכירה באחריותה, כדאי לה לשלם פיצוי באופן מיידי, אחרת בית המשפט יוכל לחייב אותה בהוצאות משמעותיות, בנוסף לפיצוי.
סיכום
כפי שעולה מפסקי הדין, לעיתים לא משתלם בעליל לתת שירות לא ראוי, לא לספק מוצרים בזמן, לא לשלם במועד ולזלזל בצד שמולנו. אמנם, מרבית התביעות שמוגשות לבתי המשפט לתביעות קטנות לא מסתיימות בפסיקת הוצאות משפט גבוהות לצד הזוכה, אולם לפעמים, כאשר בית המשפט מוצא זאת לנכון - הוא לא מהסס ומטיל הוצאות משפט משמעותיות.
בית המשפט לא עורך הבחנה בין יחידים לבין חברות בעלות כיס עמוק. על כן, לא כדאי לקחת סיכון כאשר אפשר לתקן את המעוות/הנזק/ההתנהגות הצרכנית הבעייתית, שכן לעתים ה"קנס" על כך עלול להכביד מאוד מבחינה כלכלית, במיוחד כאשר מדובר באדם פרטי.
*עו"ד אורנית אבני-גורטלר, מתמחה בכתיבה ובעריכה משפטית .
**יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.