מצעד התביעות ההזויות

לבתי המשפט לתביעות קטנות מוגשות תביעות בשלל נושאים. התביעות שאנו שומעים עליהן בדרך כלל, הן מתחומי הצרכנות ה"קלאסיים", וכוללות תביעות נגד חברות התקשורות השונות בגין חיובי יתר, אי הגעת טכנאי בזמן, שירות לא הולם וכו', כמו גם תביעות נגד חברות תעופה ובתי מלון שעילתן כשלים בחופשה, איחורים של טיסות ואי שביעות רצון מהמלון.

אולם, בתי המשפט לתביעות קטנות מאכלסים תחת כנפיהם גם תביעות שלמראית עין נראות הזויות במקצת.

למקרא התביעה או למשמע הנושא שלה, ניתן להרים גבה ולתהות: מיהו התובע אשר כל עיתותיו בידיו, והוא מוכן לבזבז זמן, לכתת רגליים ולתבוע בנושא כה שולי, לכאורה חסר חשיבות, תוך הסתכנות שהשופט "יגלגל אותו מכל המדרגות", ידחה את תביעתו ויחייבו בהוצאות.

עם זאת, המציאות מראה שאין בהכרח קורלציה בין מוזרותה של התביעה לסיכויי הצלחתה.אם התביעה ברורה, מנוסחת כדבעי ונתמכת בראיות מוצקות, השופט יתייחס אליה בכובד ראש כמו לכל תביעה "קלאסית" אחרת, ויזכה את התובע בפיצויים, במקרה המתאים.

לכן, קיבצנו כמה תביעות ביזאריות, שהוגשו בשנה האחרונה לבתי המשפט לתביעות קטנות.

הציור נשרף או אבד? העירייה תפצה!

תביעה בנושא לא נפוץ הגיעה לפתחו של בית-המשפט לתביעות קטנות באילת. בשנת 1996 התובעת השאילה לעיריית אילת ציור פרי יצירתה. לטענתה, בשריפה שאירעה בחדר הישיבות של העירייה, בשנת 2003, נשרף הציור.

התובעת טענה, כי שווי הציור הוא 7,000 דולר, והגישה תביעה על סך 17,800 שקל, במסגרתה טענה, כי: " ערך התמונה גם סנטימנטלית וגם כספית יקר לאין שיעור מבקשתי". השופט יואל עדן קבע, כי אין בפניו ראייה לכך שהציור נשוא התביעה אכן נשרף. יחד עם זאת, קבע השופט כי העירייה לא הכחישה כי הציור אכן נמסר לה, ועל כן, בין אם הציור נשרף ובין אם ניזוק או אבד, העירייה, כשואלת הציור, אחראית מכוח חוק השומרים לפצות את התובעת בגינו.

השופט ציין, כי לא הוכח בפניו כי שווי הציור הוא 7,000 דולר כטענת התובעת, ועל כן חישוב הפיצוי יערך על דרך האומדן, ויעמוד על סך של 1,500 שקל. (ת"ק 5/08 קריספיל תמר פלוא גד עיריית אילת).

נס קפה לא כשר לפסח

מר יחזקאל כהן הגיש תביעה לבית-המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע, במסגרתה טען, כי הוא פנה לשופרסל  עשרה ימים לפני חג הפסח, כדי לקנות לקראת החג.

לדבריו, אחת הפקידות הבטיחה לו שכל המוצרים הנמכרים כשרים לחג, ואולם בדיעבד התברר לו שקופסת הנס קפה אינה כשרה לפסח, ומאז אינו יודע מנוח לנפשו ולצערו אין גבול. לדבריו, היה צריך לתלות שלטים שלא כל המוצרים כשרים לפסח ובכך שופרסל התרשלה.

לטענת שופרסל, לא הובטח לתובע במועד הנטען שהמוצרים כשרים לפסח. השופט אילן בן-דור העדיף את גרסת שופרסל, וקבע כי שופרסל לא התחייבה באותו מועד למכור לתובע מוצר כשר לפסח. לפיכך, החליט השופט לדחות את התביעה. יחד עם זאת, נציג שופרסל הודיע בזמן הדיון, כי כמחווה שופרסל מוכנה לשלוח לתובע תלושים בשווי של 200 שקל, ועל כן נקבע כי התלושים ישלחו לביתו של התובע בתוך שבועיים מהדיון. (ת"ק 1530/08 כהן יחזקאל נ' שופרסל בע"מ).

הדגים מתו? המדביר יפצה.

תביעה לא קונבנציונלית נוספת נדונה בבית-המשפט לתביעות קטנות בנתניה. לטענת התובע, בעקבות ריסוס שביצע הנתבע, מדביר במקצועו, בגינת ביתו כשעתיים לפני אירוע בת המצווה של בתו, מתו שמונה דגים בבריכת הדגים שבגינת הבית. הדבר התגלה במהלך אירוע בת המצווה. לדברי התובע, כתוצאה מכך נגרמה עוגמת נפש לבתו, לו ולמשפחתו וכן נגרם אובדן של הדגים. המדביר טען מנגד, כי כאשר הוזמן לבצע את הריסוס לא נאמר לו על-ידי התובע ואשתו כי יש דגים בחצר.

לדבריו, הם אמרו לו כי יש כלב, ולכן הוא ביקש להרחיקו מהאזור בזמן הריסוס. השופטת ד"ר איריס רבינוביץ' ברון קיבלה את התביעה באופן חלקי. השופטת דחתה את טענת המדביר כי לא הבחין בבריכה. לדברי השופטת, מהתמונות עולה כי הבריכה בולטת לעין, ועל כן "כמדביר מקצועי היה עליו לברר האם יש בבריכה דגים. משלא עשה כן, מוטלת על הנתבע אחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מהריסוס".

יחד עם זאת נקבע, כי גם על התובע ואשתו הייתה מוטלת החובה להבהיר למדביר, כפי שעשו לעניין הכלב, כי אכן יש בבריכה דגים, ועל כן יש לייחס להם רשלנות תורמת בשיעור של 25%. לאור האמור, נקבע כי המדביר ישלם לתובע 1,440 שקל בגין עגמת הנפש ועלות הדגים, וכן הוצאות משפט בסך 450 שקלים. (ת"ק 2683/07 גרנט צפריר נ' שיגריס טובי).

הסירה נקרעה - החברה לא אחראית

בית-המשפט לתביעות קטנות בירושלים דן בתביעה לפיצוי בגין סירת גומי מתקפלת עם מנוע, שנקרעה, כך על-פי טענת התובע, בעת השהייה בכינרת. התובע טען כי הוא ומשפחתו ניצלו הודות לכך שהשתמשו במצופים, ודרש פיצוי של 14,000 שקל.

החברה שממנה קנה התובע את הסירה טענה, כי תקופת האחריות מוגבלת ל-12 חודשים, וכי התובע השתמש בסירה יותר מארבע שנים, בצורה אינטנסיבית, ואישר את שביעות רצונו מהסירה על-ידי כך שרכש אביזרים שונים מהחברה במהלך השנים.

כמו כן, הסירה הוחזקה בחוץ בתנאים לא הולמים, ובניגוד לכל הוראות האחסנה, הוראות היצרן או ההיגיון הבריא.

השופטת אנה שניידר דחתה את התביעה, וקבעה כי בכתב האחריות נאמר במפורש כי האחריות מוגבלת ל-12 חודשים, ומשכך היא הסתיימה זמן רב לפני הגשת התביעה.

השופטת ציינה, כי התובע הגיש את התביעה בשיהוי רב, לאחר תום תקופת האחריות, וגם לא הוכיח את טענתו בדבר האחסון והשימוש בסירה. על כן, דחתה השופטת את תביעתו, וחייבה אותו בהוצאות משפט של 600 שקל עקב השימוש לרעה בהליכי בית משפט. (ת"ק 2556/08 משה יצחקי נ' סי-ספיד בע"מ).

הכל בגלל פיסטוק

תביעות בגין עגמת נפש מאירוע אינן נדירות במחוזותינו - כמות האוכל לא הייתה מספקת, האולם לא נערך לאירוע כראוי וכו'. ואולם, תביעה בשל המילוי של העוף והרוטב של הדג - כאן כבר אפשר קצת לגחך (או שלא).

בית-המשפט לתביעות קטנות ברחובות דן בתביעה של בני זוג שהתחתנו באוקטובר 2008 באולם שאטו אירועים, ולטענתם האולם הפר את ההסכם עמם בכך, שעובדיו הגישו לאורחים מנה ראשונה ומנה עיקרית השונות מהמוזמן בפועל.

המנה הראשונה כללה בחירה בין שני סוגי מנות: מנה אחת, דג סלמון ברוטב פסטו - אך בפועל הוגשו לשולחנות דגים ללא כל רוטב. המנה שנייה כללה בחירה בין שני סוגי מנות: הסוג הראשון היה סטייק אנטריקוט והסוג השני היה חזה עוף ממולא בפיסטוק ואגוזי קשיו, אך חזה העוף שהוגש היה ממולא בבשר בקר.

התובעים הודיעו לנציג האולם, שיש בין המוזמנים כאלה שאינם אוכלים בשר בקר ולשם כך הוזמנה מנת חזה עוף במילוי פיסטוק ואגוזי קשיו, אך מכיון שהמילוי היה מעורב עם בשר בקר - מנע מילוי זה מאותם מוזמנים- שאינם אוכלים בשר בקר- לאכול את המנה העיקרית. התובעים דרשו פיצוי של 23,000 שקל.

השופט גדעון ברק קבע, כי התביעה מוגזמת ובלתי מידתית ביחס לתקלה שאירעה, וכי גם אם היה שוני בהגשת מנת חזה העוף, התובעים לא הוכיחו כי מוזמנים רבים לא אכלו את המנה העיקרית רק בשל המצאות מעט בשר בקר.

השופט קבע, כי מאחר שהיה שוני בהגשת מנת חזה העוף (עניין הגשת הדג עם רוטב הפסטו בא על תיקונו במהלך האירוע) יש מקום להעניק לתובעים פיצוי כספי, "אך הסכום חייב להיות מידתי ולא מנופח- כפי שתבעו אותו התובעים", כתב השופט בפסק הדין.

לפיכך, השופט חייב את האולם לשלם לתובעים פיצוי של 2,500 שקל וכן הוצאות משפט של 400 שקל. (ת"ק 2398/08 בן דוד הילה נ' שאטו אירועים בע"מ).

חלום או מציאות?

על אף המוזרות המסוימת הנובעת מהתביעות שהוזכרו לעיל, מדובר, כמובן, במקרים אותנטיים שנדונו בבתי המשפט לתביעות קטנות. כאמור, בית-המשפט בוחן כל תביעה לגופה, ולא מקל ראש, גם אם נראה כי הנושא, לכאורה, אינו מצדיק הגשת תביעה והטרדת המערכת המשפטית.

מוצרים לא כשרים, מילוי לא מתאים במנה, ציור שעקבותיו לא נודעו- כל אלו ועוד, כיד הדמיון והמציאות הטובה, נושאים אשר נדונים בבתי המשפט.

עם זאת, חשוב לדעת כי תביעה אשר לא תיתמך בראיות, ולא תתבסס על אדנים מוצקים, תידחה, וייתכן כי התובע יחויב בהוצאות. על כן, לפני שמגישים תביעה, בין אם מדובר בנושא הזוי יותר או פחות, כדאי לוודא היטב כי כל המסמכים, האישורים והראיות נמצאים בפנינו, ויש בהם טעם.

הכותבת היא עו"ד אורנית אבני-גורטלר , לשעבר מנהלת התכנים באתר המשפט הישראלי PsakDin.co.il

יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.