לא יהודייה? תקווי שבעלך הישראלי לא יתגרש ממך

מאמציהם של משרד הפנים ועובדיו למנוע זכויות ממי שלטעמם אינם יהודים ולפיכך אינם זכאים לאזרחות ולזכויות הנלוות אליה במדינת ישראל, אינם מקבלים בדרך כלל ביטוי בטור זה. ערוצים אחרים ב-ynet ומדורים אחרים בעיתונות האלקטרונית והמודפסת הם אלו שבהם מופיעים סיפורים קורעי לב על אטימות המשרד הממשלתי הזה ועל השלכותיה הקשות.

• דמיסיה כמעט גורש: "הוא גדל כישראלי לכל דבר"
  

אבל, כשלאטימות הזאת יש השלכות כלכליות עקב פגיעה בזכות סוציאלית המוקנית לבני אדם, זה כבר סיפור אחר. ברוכים הבאים אם כן, למנהרת משרד הפנים. כאן תמצאו החלטות משונות, התעלמות מוחלטת מסדרי מינהל תקין, ופרקטיקות עבודה שמקומן לא יכירן במדינה נאורה ודמוקרטית.

סיום סיורנו יביא אותנו אל משרדי המוסד לביטוח לאומי, שמאוד שמח להיאחז בהחלטה מעוותת של משרד הפנים, על מנת לבטל קצבאות המאפשרות את קיומם של אם חד-הורית ובנה הקטין.

המדריכה שלנו בסיור הזה היא שופטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, יעל אנגלברג שהם. יש מה ללמוד מפסק הדין שנתנה בפרשה זו, לא רק על תבונת השכל, אלא גם על תבונת הלב. סייע בידה עו"ד אדי ווסר שייצג את הנפגעת.

הפקידה מחליטה: הכל תוכנן מראש

ס', שאינה יהודייה, עלתה ארצה עם בעלה היהודי ובנם הקטין. זמן לא רב לאחר מכן עזב בעלה את הארץ, בנימוק שעליו לחזור לארץ מוצאם כדי לטפל באמו החולה, והותיר אותה כאן עם בנם המשותף. כעבור כמה חודשים, בעודו בחו"ל, הודיע לה באופן חד-צדדי על רצונו להתגרש ממנה. על אף שהיא לא הייתה שותפה לגיבוש ההסכמה לגירושין, ס' הסכימה לכך.

עצם הגירושין מבעלה הספיק למשרד הפנים כדי לפתוח נגדה בהליכי שלילת אזרחותה. איך עשו זאת? השופטת אנגלברג שהם אינה מותירה בפסק דינה שום מקום לדמיון.

כשנה לאחר הגירושין מבעלה זומנה ס' לשימוע במשרד הפנים. לקראת השימוע היא כתבה מכתב שבו תיארה את כל קורותיה, הסבירה כי היא ובעלה התכוננו זמן ממושך לעלייתם ארצה, וכי היא כלל לא ידעה על תוכניותיו לעזוב את הארץ ולהתגרש ממנה. בסוף מכתבה ציינה, כי היא נמצאת בישראל רק למען בנה.

אך זה לא שיכנע את הגברת ממשרד הפנים שערכה את השימוע. בפרוטוקול השימוע צוין, כי העובדה שס' לא ניסתה למנוע מבעלה לעזוב את הארץ ולא עירערה על הגירושין, הביאה את פקידי המשרד למסקנה, כי הכל היה מתוכנן מראש. כלומר, שהיא ובנה (שאינם יהודים על פי ההלכה – י"א) יוכלו לחיות בארץ, דבר שלא היה אפשרי בלי בעלה היהודי. ס' לא ויתרה: באותו פרוטוקול מצוין, כי אמרה שאינה מסכימה לטענה שהגירושין היו מתוכננים.

עקב מסקנות השימוע, הועבר עניינה של ס' לוועדת ענבר, שהיא הוועדה המייעצת לשר הפנים בעניין שלילת אזרחות. ועדה זו, כפי שמסתבר, החליטה כנראה שסדרי מינהל תקין וכללי הצדק הטבעי – המחייבים לתת לכל אדם הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיו לפני ששוללים ממנו זכות על פי דין – אינם חלים עליה, או על הדרג המקיים את השימוע.

הוועדה מחליטה בלי לשמוע את הנפגעת

בהחלטתה לשלול מס' את אזרחותה הישראלית ציינה ועדת ענבר, כי הסתמכה על פרוטוקול השימוע שנערך לס' במשרד הפנים, אך גם הוסיפה נתון עובדתי שלא אוזכר בפרוטוקול השימוע. מתברר, שנציגת משרד הפנים שערכה את השימוע לס', שוחחה בטלפון – לאחר השימוע – בשיחות טלפון נפרדות זו מזו, עם הוריו של בעלה.

שני ההורים אמרו לגברת ממשרד הפנים, שלבנם היה, עוד לפני עלייתו לישראל, קשר עם אשה אחרת, ואל אשה זו הוא חזר עם שובו לארץ מוצאו. אלא שמידע זה לא הובא כלל לידיעתה של ס' על ידי הדרג שערך את השימוע, והם אף לא ביקשו ממנה לקבל תגובה על כך.

כל זה לא הפריע לוועדת ענבר להסתמך גם על עדות הורי הבעל, והיא החליטה על שלילת אזרחותה של ס'. מטעמים הומניטריים ניתן לה מעמד של תושבת המאפשר לה לעבוד כאן.

השופטת מותחת ביקורת נוקבת על התנהלות זו של ועדת ענבר: "...בעת הצגת הדברים בפני התובעת במעמד השימוע שנערך לה, לא הובאה בפניה הטענה לגבי הקשר שקיים בעלה עם אשה אחרת, וממילא לא ניתנה לה הזדמנות להגיב לטענה זו - עובדה זו מטילה פגם בתקינות הליך השימוע וכפועל יוצא, בתקינות ההחלטה שנתקבלה על פיה" (ההדגשה במקור – י"א).

תעודת הזהות נלקחה בתואנת שווא

כאמור, אזרחותה של ס' נשללה בהתבסס על הליך לא תקין, אך מה שקרה אחר כך מקומם לא פחות. שיטות העבודה של פקידי משרד הפנים כפי שהן מצטיירות מפסק הדין, מתאימות למשטרים חשוכים.

נפתח בכך, שהשופטת נתנה אמון מלא בעדותה של ס' בבית הדין. מי שניסתה להפריך את דבריה של ס' הייתה נציגת משרד הפנים, והתמונה העולה מפסק הדין מתבססת על עדות שתיהן.

ישיבתה של ועדה ענבר שבה נשללה אזרחותה של ס', התקיימה בסוף דצמבר 2005. אך שום דבר לא בער למשרד הפנים, ורק ב-1 במרס 2006 טרחו להודיע על כך לס'. כדי להשלים את ההתעמרות היה נחוץ השלב הבא, וכך הוא התנהל:

מתברר שפקידה במשרד הפנים, הדוברת את שפתה של ס' (שהעברית שבפיה דלה מאוד), הזמינה אותה למשרד הפנים בנימוק שעליה לשנות את כתובתה בתעודת הזהות. אלא שעם הגעתה למשרד הפנים - הפקידה פשוט לקחה מס' את תעודת הזהות ואמרה לה ללכת.

הפקידה לא טרחה להסביר לס' מה עליה לעשות כדי להסדיר את מעמדה בישראל, ולו כתושבת, דבר שלאחר מכן היו לו השלכות על החלטת המוסד לביטוח לאומי לגבי זכאותה לקצבאות.

הביטוח הלאומי מסתמך על מסמך שאינו קיים

כיוון שס' לא קיבלה כל הדרכה מה עליה לעשות כדי להסדיר את מעמדה בישראל, עבר זמן רב עד שהחלה בהליכים המתאימים. היא הגיעה למשרד הפנים פעמים רבות במהלך השנים 2006 ו-2007, והמציאה בזה אחר זה את המסמכים שדרשו שם ממנה, עד שלבסוף הוסדר מעמדה. בין לבין, לא הייתה לה תעודת זהות למשך שנה, על כל המשתמע מכך.

על כל זה קפץ המוסד לביטוח לאומי כמוצא שלל רב, וביטל את זכאותה של ס' לקצבת ילדים עבור בנה הקטין ולגמלת הבטחת הכנסה. פקידי המוסד לביטוח לאומי החליטו, בהסתמך על אותם מסמכים ממשרד הפנים וההליכים בעייתיים שהתנהלו שם, כי בחלק מהזמן שהתה ס' בארץ במעמד לא חוקי. תקופה זו אינה נספרת כחלק מהתקופה המינימלית שעליה לשהות בישראל כדי שתהיה זכאית לקצבאות, ולפיכך אין לה זכות לקבלן.

בצר לה פנתה ס' ללשכה לסיוע משפטי, שם ייצג אותה עו"ד אדי ווסר, שהגיש בשמה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול את קצבאותיה.

כשניסה המוסד לביטוח לאומי להצדיק את התנהלותו, התברר כי שיטות העבודה שלו, גם כשהוא מבקש להתגונן, הן במקרה הטוב שלומיאליות. המסמך שעליו ביסס המוסד לביטוח לאומי את החלטתו היה – לדברי נציגיו – דיוני ועדת ענבר שהתקיימו ב-1 בינואר 2006. אולם השופטת אנגלברג שהם מציינת, כי לא הוצג בפני בית הדין כל תיעוד להליך כלשהו שהתקיים בתאריך זה, וגם לא היו שום סימוכין אחרים לדיון שכזה באותו תאריך.

על אטימות ומידת החסד

השופטת, שכאמור הסבירה כי המוסד לביטוח לאומי הסתמך על מסמך שלא בטוח אם הוא קיים כלל, גם לא חסכה את שבטה ממסקנת פקידי הביטוח הלאומי, לפיהן ס' שהתה פרק זמן מסוים בארץ במעמד לא חוקי: "הניסיון לטעון כי התובעת שהתה במעמד שאינו חוקי, אין לו מקום. התובעת לא נדרשה לעזוב את הארץ... וניתנה לה האפשרות להסדיר את מעמדה כאשר בהחלטה לביטול האזרחות ניתן לה המעמד (אשרת תושבות – י"א) בכפוף להסדרתו".

לאור כל זאת קבעה השופטת, כי ס' שהתה בישראל ברציפות בתקופה הנדרשת לצורך קבלת הקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, ולכן ביטלה את החלטתו לשלול אותן ממנה ומבנה.

פסק הדין ניתן זמן לא רב אחרי חג השבועות, והשופטת הזכירה במסגרתו לכל מי שעדיין צריך להזכיר לו, כי ממגילת רות שקוראים בחג זה עולה מידת החסד המתבקשת, ומספר ויקרא עולה מידת הסובלנות שכה חסרו ביחס המוסדות אל ס': "וכי יגור אתך גֵר בארצכם לא תוֹנוּ אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגֵר הגָר אתכם ואהבת לו כמוך כי גֵרים הייתם בארץ מצרים".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות ומנהלת פורום צרכנות ב-ynet