אינטרנט .Vs ספרי בישול: המלחמה על המתכון

לבשל מול המסך

איוי לרר מסבירה למה ספרי בישול הופכים פחות רלוונטיים בעידן שבו מיליוני מתכונים מחכים לנו באינטרנט

לפני כמה שבועות קם ונהיה דבר בביתי. ניגשתי אל הארון בו מאוכסנים ספרי הבישול שלי, הוצאתי את כולם ובניתי ערימות בסלון. כל מי שביקר יצא עם שלל. אמנם לא התאפקתי והשארתי לעצמי את ספר העוגות הקרוע והמלוכלך שהיה שייך לאמי ומלווה אותי מאז למדתי להכין את העוגיות הראשונות. השארתי גם כמה ספרים שהם או מחבריהם יקרים ללבי, אבל באומץ החלטתי: לא עוד.

זמן רב לפני האקט ההפגנתי הזה הבנתי שספר הבישול הפופולרי ביותר בבית שלנו הוא הדפדפן האינטרנטי.

קודם כל, בזכות היעילות חסרת המתחרים שלו. כל מה שיש לי בבית זה קופסת שימורים של תירס, חצי כרוב וחזה עוף מאתמול? תסמכו על גוגל שהוא כבר ימצא מה לעשות עם זה. אני מחפשת מה לעשות עם ארבעה קילו לימונים בשלים שהגיעו מהעץ של הדודים? בטוח שלמישהו בפורום יש עצה טובה. לא עוד דפדופים אינסופיים של מאות עמודים, לא עוד חיפושים באינדקסים של עשרות ספרים.

לפעמים הטוקבקים שווים לא פחות מהמתכון המקורי

שנית, בזכות הדמוקרטיה. פעם היינו תלויים בשפים שהואילו לחשוף בפנינו את מתכוניהם הסודיים והנחשקים, בהבטחה שאם נציית מילה במילה - או אז נקבל את עוגת החלומות, מפוארת ויפה בדיוק כמו בתמונה. היום כל אחד הוא שף, וכל אחד ממציא מתכון. ואם לא ממציא - אז לוקח ומשנה קצת. ונכון שלא כל בלוגר שמתחזק אתר מתכונים בעברית הוא בשלן דגול, אבל דווקא בכך טמון סוד ההצלחה. כי הבלוגרים הם אנשים כמונו - שלא למדו קונדיטוריה בפריז ואין להם מטבח מקצועי, ואם הם מצליחים להכין את הפסטה הזאת או את המרק הזה, סימן שגם אנחנו יכולים. ונכון, התמונות שלהם בדרך כלל פחות יפות והסטיילינג עלול להיות מזעזע, אבל לפחות אנחנו יודעים שהגלידה היא גלידה, ולא פירה שמצטלם הרבה יותר טוב.

שלישית, בזכות הדינמיות. היום המתכון ה"רשמי" שמופיע באתר שבו אנחנו מסתכלים הוא רק הבסיס. כי מייד יגיעו הטוקבקים או השרשורים שיזעקו על כמות הסוכר (אפשר להפחית בחצי ויהיה טעים באותה מידה!), ויום אחר כך כבר יבוא מי שניסה וייתן את המשוב שלו, וההיא תספר שהחליפה את האגוזים בקוקוס ודווקא יצא נהדר, והנה עברה שנה מאז שהתפרסם המתכון, ובעליו החוקיים כבר מזמן שכח ממנו, ויש לו עוד חיים משלו.

ובסופו של דבר, ספר הבישול האולטימטיבי שלי הוא אותה מחברת מרופטת שבה אני כותבת רק מתכונים שניסיתי לפחות פעם אחת והוכיחו את עצמם. יש שם את "עוגת התפוחים של תמר ויואב", ואת "פשטידת הבצל שאפילו אני אוהבת" ואפילו "עוגת פרג ששווה להרוג בשבילה". ולמחברת הזאת לא משנה אם המתכון הגיע מספר מתוחכם ששילמתי עליו במיטב כספי או מבלוג מבולגן של איזה סטודנט צמחוני מבאר שבע. אכפת לה רק שהוא טעים.

מנצחת כל ספר בישול? מחברת מתכונים אישית (צילומים: איוי לרר)

לבשל מעל הדפים

מור אלזון מסבירה למה האינטרנט לעולם לא יצליח לנצח את ספרי הבישול

לפני שבוע נגמר לי המקום בארון ספרי הבישול, הספרים עמדו דחוסים כמו גלילי קנלוני במאפה גבינה, מחכים לרגע שמישהו יוציא אותם ויוכלו לנשום ולאוורר את הדפים שלהם, הם לא היו מוכנים לעוד ספר שהונח עליהם ולכן הארון החליט להתמרד ולא נסגר. כך מצאתי את עצמי בחנות רהיטים, קונה עוד ספרייה ורק בשביל ספרי הבישול. זה הפֶטיש שלי, ספרים באופן כללי וספרי בישול באופן מיוחד.

מאז ומתמיד אהבתי לשבת ולעלעל בספרי בישול, לתכנן ארוחות, ואפילו דמיינתי את מבטי ההנאה של הסועדים. הנה המתכון של הפסטה הראשונה שהכנתי לבד, הנה עוגת השוקולד שיצאה מהתנור כל כך יפה, ואחרי 5 דקות, כשבאתי לבקר אותה, צנחה בחמישה ס"מ כאילו ירדה מהעקבים הגבוהים בסופו של יום עבודה מפרך, עייפה ומקומטת.

עכשיו, כשכולם אומרים שהאינטרנט הוא השולטטט בתחום המתכונים ואין מקום יותר לספרי בישול, אני לא מצליחה להבין איך אפשר לצבור חוויות כאלו כשאתה יושב מול מסך כחלחל וקריר כשמכל עבר קופצות לך תגובות, חלקן מרושעות, אחרות מסבירות פנים וחלקן בכלל לא קשורות. בישול זה דבר אינטימי, אני לא צריכה שבתיה מהצפון תגיד לי כמה סוכר לשים, כי אחרת זה נורא משמין!!! או לשמוע את יעקב צועק עלי ששמתי חמאה ושאני מתקרבת לעבר צנתור בצעדי ענק. זה מבלבל אותי, זה אפילו מונע ממני לעשות ניסיונות חדשים כי אחרי 5 תגובות של "מממ... יצא מעולה", יש אחת שתוקעת סכין חד בלב הלזניה וטוענת שזה הדבר הכי מגעיל שמישהו הכין בשנה האחרונה, וזה מספיק כדי לגרום לי שלא לנסות את המתכון. עזבו אותי, תנו לי להתייחד עם ספר הבישול שלי, להריח את המתכון, להרגיש את החומרים ולערבב יחד עם השף. הוא למד איך עושים את זה, הוא יודע יותר טוב מאיתנו, החובבנים, ויש לו עצות שבאמת עוזרות.

דפדוף בספרי בישול הוא חוויה אסתטית וספרותית

חוץ מזה שאם המתכון יושב לו שם באינטרנט, ובמקרה אתם גם שומרים על איכות הסביבה ולא מדפיסים כל דבר, איך זה בדיוק עובד? אתם זוכרים איזה חומרים צריכים, רצים להוציא מהמקרר, חוזרים למחשב לקרוא את אופן ההכנה ומתפללים שעד שתגיעו להכנה תזכרו מתי מכניסים את הביצים ומתי את השמן? או שהמחשב יושב במטבח? הוא באמת מסתדר עם אבקת הקורנפלור שמצליחה להגיע לאזורים ממוחשבים שאפילו הוא לא ידע שיש לו?

ומה קורה אם אתם רוצים להכין את אותו המתכון אחרי חצי שנה, לא הדפסתם, או איבדתם אותו בין שאר הדפים שמתעופפים לכם בבית, ואתם לא מוצאים קצה זנב שלו כי מישהו החליט להוריד אותו? האם מעתה נידונתם להיזכר בערגה בקיש התירס ההוא ללא יכולת להכין אותו שוב? כשהוא מודפס ונוח לו בין כריכות ששומרות עליו, אתם יכולים להיות בטוחים שהוא תמיד יחכה לכם שם, עם כתמי תמצית התה, מרוח בטביעות אצבעות של שמן זית, מדיף ניחוחות שמגרים את התיאבון, מחכה שתבצעו אותו. ספר בישול הוא חלק מהחוויה, הוא כמו הביצה שמאחדת את כל התהליך, בלעדיה הכל מתפרק.

אז איוי היקרה, בפעם הבאה שאת מחלקת ספרי בישול, יש לי עוד קצת מקום בספרייה החדשה, אל תשכחי אותי.

עקבות הבישולים ניכרים על ספר בישול אהוב

בין המסך לספר

יעל גרטי נותנת לאצבעות שלה לדלג מהמקלדת לדפדוף בספרים וחוזר חלילה

כמי שמפרסמת מתכונים באינטרנט כבר חמש וחצי שנים, ודאי הייתם מצפים שאצדד באינטרנט כמקור האולטימטיבי למציאת מתכונים; כחובבת ספרים מושבעת (שאף עבדה בענף הספרים במשך כמה שנים) אפשר שהייתם מצפים שאדבוק בספרי הבישול כמקור האחד והיחיד למציאת מתכונים, אלא שלבי נוהה אחרי האינטרנט וספרי הבישול גם יחד.

מה יותר נוח? ספר בישול או מתכון מודפס?