להאדיר את דביר: הצצה ל"המשרד" הישראלית

סדרת הטלוויזיה "המשרד", שנולדה בבריטניה ב-2001, הפכה עם השנים לשם דבר בעולם הטלוויזיה, כזה שאף הצליחה לעשות עד אז את מה שנראה לבלתי אפשרי: לייצר גרסה אמריקאית מצליחה. מדובר במלכודת שסדרות שניסו לעשות זאת קודם - נפלו בה.

קארל וכוכבי הגרסה האמריקאית של "המשרד". הגיור יעבור בהצלחה?

חברת הלוויין, שראתה כי טוב, תעלה לשידור בעוד כחודשיים את הגרסה הישראלית לקומדיה המצליחה כשלנעליהם של ריקי ג'רווייס (בגרסה האנגלית) וסטיב קארל (בזו האמריקאית) נכנס השחקן דביר בנדק, עם פאה על ראשו.

אמש (ג') בתום הקרנה מצומצמת לשני פרקים של הגרסה העברית, ניתן לקבוע חד משמעית כי בנדק מעניק כאן את תפקיד חייו, לא פחות. כזה שיהפוך אותו סופית לאחד השחקנים המוערכים ביותר בארץ.

החשש הוא, שיראו זאת רק כמה יודעי דבר, שכן על פי התחושה הנוכחית מהסדרה, יצפו בה רק מעריצי הגרסאות הקודמות, מבקרי טלוויזיה אניני טעם שכותבים במקומון תל-אביבי וחובבי "מבוכים ודרקונים", הלא הם כולם יחד הפריקס והגיקס. וחבל שכך. לגרסה הישראלית יש הזדמנות להפוך לפנינה שתתפוס לא רק את מדינת תל-אביב, אלא גם את הרחוב הישראלי.

נימוס בריטי או בועז שרעבי?

ניסוי מעניין עשו יוצרי הסדרה בהקרנה אמש, אליה הוזמנו בלוגרים וחובבי טלוויזיה מושבעים. שני הפרקים שבחרו לשדר שונים בתכלית אחד מהשני.

בנדק. לא פחות מאשר תפקיד חייו (צילום: אייל אסרף)

בעוד שהפרק הראשון היה זהה לחלוטין לגרסה המקורית, ללא שום אדפטציה כלשהי לקהל הישראלי, הרי שהשני לעומתו (שהוא דווקא הפרק הרביעי) היה הדבר הכי ישראלי שנראה על המסך זה זמן רב, שהסתיים עם שוט של בנדק מעיין באלבום תמונות משפחתי, בו רואים את אביו החייל לצד גולדה מאיר, תמונה ממלחמת יום הכיפורים כשברקע שיר של בועז שרעבי.

הקרנת פרקים אלה דווקא, מרמזת על דילמת היוצרים: האם ללכת על ההומור הבריטי ולהפגיז עם משהו בסגנון של "שולץ" שיזכה להערכת המבקרים אבל יירד אחרי עונה או שתיים בקול ענות חלושה, או להמשיך בקו הישראלי, שם נמצא הסיכוי הגדול ביותר לתפוס את הקהל המקומי,

עם מה שאולי יהיה התשובה של yes ל"עספור"? או אפילו מיני-קאמבק למשהו כמו "המסעדה הגדולה" שהמבקרים אולי יקטלו, אבל הקהל ינהר בעקבותיו? התגובות לפרק השני מצד הקהל, שלא הפסיק לצחוק כמעט לכל אורכו, לא מותירות מקום לספק באשר להחלטה הנכונה.

בנדק, בתפקיד מנהל המשרד אבי משולם, עושה כאן כאמור תפקיד חד-פעמי ומהווה הברקה ליהוקית. לא רק שהוא שמצליח להשתחרר מתפקידו בפרסומת המפורסמת שרודפת אחריו, אלא אף מצליח למצוא חן וליצור אמפטיה גם בתפקיד בוס מטורף עם נטיות אכזריות.

פוטנציאל הדמות שלו כל כך גדול, עד שבטקסטים הנכונים הוא יכול להפוך לגרסת שנות ה-2000 לזאב רווח, או להבדיל - לסו סילבסטר מ-"Glee", מה שיהפוך אותו תוך זמן קצר לחלוטין לקאלט אדיר.

לזכות היוצרים ייאמר כי לצד בנדק משחק צוות שחקנים לא מאוד מוכר ברובו, אך מוכשר בטירוף, שמצליח לעתים אף לגנוב ממנו את ההצגה. בראשם נמצא מעיין בלום, שבשקט יכול להפוך להיות הגיא לואל הבא.

גם ב-yes מבינים שההימור שלקחו על עצמם כשביקשו לתרגם דווקא סדרה כמו "המשרד" לפורמט ישראלי הוא גדול מאוד, עם סיכויים יותר גבוהים להתרסק מאשר לנסוק. גם שם מבינים שהברנז'ה לא מביאה את המנויים, אבל מנגד הציפור הקטנה של "עספור" עדיין יושבת להם על הכתף.

"המשרד", עם זאת, בכל קו בו תחליט ללכת בסופו של דבר, עדיין לא סביר שתגיע ולו במעט לממדי ההערצה וההצלחה להם זכו החבר'ה הסטלנים מירושלים, שכן מה שלא יקרה - היא עדיין תהיה נישתית ולא קלה לעיכול. אבל אם יקשיבו לנו רק קצת, ויילכו בעקבות הפרק השני שהוקרן - ייתכן ובנדק יוכל לבקש לקמפיין הבא צ'ק הרבה יותר שמן, שכן אז כבר כולם יידעו מיהו דביר, ולמה כדאי לעבור אליו - והכוונה לא רק למותג הבנק שלו, אלא גם לחברה בה משודרת תוכניתו.

בסיום ההקרנה ישבו בנדק והיוצרים ונציג YES יונה ויזנטל לדיון עם הקהל על הסדרה ושוחחו על תהליך העבודה ועל הדילמות שניצבו בפניהם, ובראשם השאלה הגדולה באיזה קו לנקוט.

כשאחד מהקהל העלה את השם "עספור" ושאל האם אין להם רצון לצאת מוצר דומה ופופולארי? הגיבו היוצרים ובראשם אחת מצוות היחצ"נות בבוז מעורר סלידה.

כשנשאלו מדוע הדמויות אינן מתפתחות ולא ידוע עליהם כמעט ושום פרט מעבר למקום עבודתם, ענה וייל כי מוטיב זה נלקח בחשבון, אך מכיוון שהסט כולו מתקיים כאמור במשרד הדבר הולם את טיב היחסים שבמקום עבודה.