תצטרכי להחליט: זה או אני, או החתול שלך
הנוכחות החתולית של אוסקר עודדה אותה, וקל להבין מדוע הניתוק ממנו נראה לה בלתי אפשרי. מצד שני, האהבה שלה לבן זוגה גדולה ועמוקה גם כן. היא מרגישה שזה הקשר הטוב ביותר שהיה לה, קשר שיוביל לחתונה. אבל המחשבות הקסומות נהרסו כשהתברר מה המחיר שהיא נדרשת לשלם
"הוא אמר שאני צריכה להפטר מאוסקר", סיפרה לי ד' בקול רועד. גם אני התחלתי לרעוד, מעצבים. "מה?! להפטר מאוסקר?! איך את יכולה להפטר ממנו, את מגדלת אותו מאז שהוא גור!"
ד' אובדת עצות. בשנתיים האחרונות היא יוצאת עם בחור, שיש לי דעה טובה מאוד עליו. הוא באמת בחור איכותי, מתאים לה כמו כפפה ליד. יש רק בעיה אחת: הוא לא יכול לסבול את החתול שלה, אוסקר. הוא ממש מתעב אותו. ואוסקר, יש לציין, מתעב את הבחור בחזרה.
ד' ניסתה לגרום לשניים להתקרב, אך למרבה הצער זה לא קרה. היחסים בינה ובין הבחור הלכו והתחממו, התקדמו לאט ובטוח. והנה, סוף סוף הוא הציע לה לעבור לגור יחד. אבל התמונה של מגורים משותפים, כך מסתבר, לא כוללת את אוסקר.
"אני ממש לא יודעת מה לעשות. אני אוהבת אותו כל כך. אני לא יכולה לראות את החיים שלי בלעדיו.." ד' מיררה בבכי, ולא הייתי בטוחה למי היא מתכוונת, לאוסקר או לחבר. "לשניהם" ענתה לי אחרי היסוס. לעזאזל, איך יוצאים מהפלונטר הזה?
אחרי שתוותר, מה יהיה הדבר הבא שלא ימצא חן בעיניו?
מצד אחד, יש את אוסקר, שגדל אצל חברתי מגיל כמעט ינקות. כשאדם מעניק מעצמו ליצור חי כלשהו, חי איתו באותה דירה, מקדיש לו זמן ותשומת לב ומטפל בו – נפשותיהם נקשרות. לכן, ד' רואה בחתולה מעין בן משפחה, יצור חי ואהוב אליו שחשוב לה מאוד. גם אוסקר קשור לחברתי, מן חתול כזה שמראה חיבה, מתלטף, מתכבל לצידה על הספה ומחפש את הקירבה אליה.
הנוכחות שלו, גם אם היא חתולית בלבד, ניחמה אותה ברגעים קשים שהיא עברה בשנים האחרונות, והקל את בדידותה במשך זמן רב. קל להבין מדוע הניתוק מאוסקר נראה לה בלתי אפשרי.
ומצד שני, יש את בן זוגה בשנתיים האחרונות. האהבה של ד' אליו היא גדולה ועמוקה גם כן. הם מתאימים מאוד, כמעט בכל מובן. הוא משקיע המון בקשר ועוזר לה בכל דבר. ד' ציינה בפניי כמה פעמים שהיא מרגישה שזה הקשר הטוב ביותר שהיה לה, קשר שבסופו של דבר ייגמר בחתונה. היא חיכתה כל כך לעבור לגור עם אהובה, אבל הרגע הקסום הזה די נהרס כשהתברר המחיר שהיא תצטרך לשלם.
"ניסית לדבר איתו? לשכנע אותו לוותר ולקבל גם את אוסקר?" גיששתי.
"ניסיתי, אבל הוא בשלו. זה או הוא, או אוסקר. הוא לא יכול לסבול את המחשבה שהוא יסתובב לו כל יום בין הרגליים. את זוכרת כמה הוא היה עצבני כל פעם שהוא בא לישון אצלי, בגלל החתול, ואת כל הפעמים שהוא ניסה לשכנע אותי לוותר עליו".
ואני תוהה, ביני לבין עצמי, האם אוסקר יהיה הדבר היחידי עליו ד' תצטרך לוותר. ואם בן זוגה של ד' אוהב אותה כל כך, למה הוא דורש ממנה לוותר על חלק כה גדול בחיים לטובת הקשר? ומעבר לכך, האם זה לא פתח לדרישות לוויתורים כואבים אחרים?
הפחד להישאר קירחת מכאן ומכאן
החשש שלי הוא שברגע שד' תוותר על אוסקר, בן זוגה יבקש ממנה להיפטר מדברים נוספים שזכור לי שהוא לא אוהב: אוסף החרסינות שלה, ריהוט בסגנון מיושן שקנתה לא מזמן. הוא גם לא אוהב חברה אחרת של ד', אז גם ממנה היא צריכה להתנתק? והתסריט הגרוע מכל: מה יקרה אם ד' תוותר על אוסקר, תעבור לגור עם בן זוגה והם לא יסתדרו וייפרדו? מצב כזה, אני יודעת, ישבור אותה לגמרי.
ובכל זאת, הקשר הזה כל כך מוצלח, ויש לו המון פוטנציאל להתפתח ולהגיע למיסוד. אני בהחלט יכולה לראות את שניהם חיים באושר ובנחת שנים ארוכות. אם כך, אולי הוויתור וההקרבה של ד' ישתלמו לטווח הרחוק?
למרות דעתי ההולכת ומתגבשת בעניין, הפעם עדיף שאשתוק ולא אומר כלום. אני יודעת שהבחירה של ד' היא קשה, ואולי אפילו גורלית. אני יודעת שזו החלטה שהיא צריכה לקבל לבד.
במי הייתם אתם בוחרים: בחבר על שתיים או בחבר הפרוותי? יש לכם עצה או דרך לפתור את ההתלבטות?
לפנייה לכתב/ת 
