גמילה משופינג? לא סביר

ג'וליה לא מאמינה בפתרונות אבסולוטיים, אבל חושבת שיש לכם סיכוי לקנות קצת יותר חכם, וליהנות מתחושת המשהו-החדש הממכרת בלי ליישן את כרטיס האשראי

ג'וליה פרמנטועדכון אחרון: 15.06.10 , 00:42

אני לא זוכרת איפה שמעתי את המשפט הזה לאחרונה, אבל זה לא ממש משנה, כי אין לי ספק שגם אתם שמעתם אותו נאמר, לא פעם ולא פעמיים. מישהי, לא משנה מי, אמרה שבגדים חדשים גורמים לה להרגיש טוב. לא בהכרח בגלל שהיא מצאה איזו מציעס במחיר עוד יותר מציעס, אלא פשוט בגלל שזה חדש, בררר, כמה חדש ככה מרגש. בכלל לא משנה במה מדובר – כל עוד זה עטוף למשעי בנייר מרשרש זה גורם לרשרושים בלב, לאיזה מן רחש נעים שאליו מתלווה הקול הצפצפני בתוך המוח שאומר "יש! משהו חדש!".

משם והלאה התסריט מוכר לכולם, כמו קומדיה הוליוודית בכיכובה של קייט הדסון. רשרוש נייר העטיפה בלב ממשיך לעוד כמה שעות טובות, ומגיע לשיאו

עוד באותו עניין

העכברוש ש(לא) תקע אותי

ג'וליה פרמנטו

אהבה ממבט ראשון היא עניין נדיר, גם בשופינג. אבל לא פעם, דווקא הפריטים שמסעירים אותנו הם אלה ששווה להשאיר על הקולב

קורבן אופנה: על אהבות נכזבות ואכזבות טובות

בלבישת הפריט. איזה תענוג, ללבוש משהו חדש! זה כמו להתקלח רק פי 10, כמו לשתות קפה ממש מוצלח, ולמעשה זה די דומה לשאר הדברים הקטנים והכיפיים בחיים. הלבישה השנייה מרגשת פחות, כמובן, ומשם והלאה הפריט די מאבד את כוח המשיכה שלו. כמובן שהוא ימשיך להילבש, ואם בפריט מוצלח מדובר הוא אף יילבש בשמחה ובגאווה, אבל רשרוש נייר העטיפה בלב נעלם לעד, ולא ישוב אלא כדי לומר שלום חטוף בדף הפירוט של כרטיס האשראי. ואז הלופ הזה, כמו כול לופ טוב, הולך וחוזר חלילה. עוד פעם הדחף לקנות משהו, שוב הרצון לחוות את ההתרגשות הקטנה שמתחילה ברכישה, שיאה בלבישה הראשונה וסופה הנמהר כבר למחרת. כך זה נמשך עד לאין קץ.

אבל, אבל, אבל, מה אם אדם לא יכול להרשות לעצמו רוטינת שופינג קבועה? ואפילו גרוע יותר: מה אם הוא לא יכול להרשות לעצמו שופינג, אבל עושה אותו בכל זאת? אולי לפעמים, בלילות, מתייסר אותו אדם על פזיזותו, אבל הוא מרגיש שזה חזק ממנו. אולי הוא משנן לעצמו מימרות מתוחכמות כמו "חיים רק פעם אחת" או "עדיף עכשיו מאשר לעולם לא" המלבבת. אז הוא מתפתה וקונה, נו, כולנו אנושיים!

מה בסך הכל רוצים בני אדם, אם לא לחוש תחושות נעימות? הם רוצים יותר משמלה, מאייפון או מווטאבר בצבע כחול ים – הם רוצים להרגיש משהו, וקנייה היא דרך לעורר רגשות. אפשר להעביר על זה ביקורת נוקבת, אפשר לכעוס, אפשר לומר שהיה יכול להיות כאן גן עדן סוציאליסטי ושהיו לנו את כל הנתונים. אבל זה לא קרה, והקפיטליזם הישראלי רק מתכער מרגע לרגע. המחירים עולים ועולים, והמשכורות יורדות ויורדות, לעיתים לא משולמות כלל, אז למה קיבינימט שאני לא אפנק את עצמי בנעליים האלה? מה יש לנו בחיים אם לא צחוקים ושופינג?

אין לי תשובות טובות לשאלות מהסוג הזה. להגיד שהפתרון היחיד הוא לעקור את הצרכנות הכפייתית הזאת מהשורש – זו לא תשובה מספקת בעיניי, משום שהיא

לא ברת ביצוע, לא עבורי בכול אופן. אז הנה קיבצתי עבורכם שלושה טריקים-שטיקים שיעזרו לכם להרגיש חדשים בלי ליישן את הכרטיס (הטריקים מובאים בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד, לא יזיק לכם, קוראים יקרים ממין זכר, להתאמץ קצת ולתרגם אותם ללשונכם, גם אם זה אומר להחליף לא רק את הנקבה בזכר אלא גם את הבגדים בגאדג'טים):

1. ניכסת לעצמך חצאית עפרון? התייפייפת בז'קט בגובה המותן? קודם כל תתחדשי, יקירתי. עכשיו הוציאי את הפריטים, מחזרי את השקית (וזה לילדות הרעות מבינכן שבכלל לקחו שקית!), תלי את מה שקנית בארון ותני לזה לנוח למשך שבוע, משל היה זה בצק שאור. זאת אולי נשמעת כמו עצה ביזארית לחלקיכן, אבל מדובר באימון מצוין לאיפוק ולשליטה בדחפים (שני אלמנטים שלרוב לא מתחרזים עם הביטוי העליז "שופינג").

2. השקיעי בדברים זולים אך בסיסיים. אין דבר שיגרום לג'ינס המקסים אך ה"ישן" להיראות טוב יותר מאשר טי-שירט לבנה, חדשה ובוהקת. ואין דבר שנראה נקי, מסודר וחדש יותר מטי-שירט לבנה חדשה. זה ישדרג אפילו את האאוטפיט המצ'וקמק ביותר. בקטגוריית ה-Value for money זה באמת דיל שגורם לבעל הבית להשתגע. באותה קטגורייה אפשר להוסיף גם גופיות, תחתונים, גרביים, גרבונים ותכשיטים פשוטים למיניהם. זול, מרענן ואפקטיבי.

3. הטריק הבא דורש מידה מסויימת של דו-פרצופיות: לפני שאת רוכשת משהו, נסי לדמיין לעצמך איך הפריט יכול להתאים לשני אירועים שונים בתכלית, נגיד לקפה של יום שישי בבוקר ולדרינק של יום שישי בערב. אותה שמלה, שתילבש בבוקר עם כפכפים ובערב עם עקבים ותיק קלאץ', יכולה לשרת אותך בנאמנות של טרייר לבנבן. אם רק תנסי לדמיין את זה בזמן הרכישה תגלי לא רק כמה קבעונות מטופשים יש לנו, אלא כמה קל להשתחרר מהם.