מבראשית עד דברים, והכל בחרוזים

מה שבע עליות? מקאמה. פרשות השבוע היו מאז ומתמיד כר עשיר לפרשנויות שלצידן גם אמירה אקטואלית. בספר "והארץ הייתה תוהו ובוהו" מגולל עופר וולפגור את סיפורי התורה בצורת מקאמות, כשלצד הטקסט המקראי, הוא מציע פרשנות מקורית, הנטועה היטב במציאות הישראלית ומציג בחריזה קצבית תפישת עולם מגובשת על הטוב ועל הרע. לקראת שבת, קבלו את הפרק על פרשת "פינחס":

ב"פינחס" מסתיימת באופן חלק 

הדרמה שהתחילה בסוף של בלק. 

היה מתח מורט... ויש סוף של "נוֹטֵלָה" 

נספרה בסגנון של טלנובלה.

             ---

בפרק הראשון כצופים נִתְוַודַע 

למשפחת עילית ומאוד נכבדה, 

בה הבן, שהגיע לפרקו, התלהב, 

באחות דודתו (היפה) התאהב, 

וביקש את ידה לפי כל הכללים 

אף על פי שמשפחתה עובדת אלילים...

ונולד להם ילד, מוזר מרחוק, 

כבר בגן הילדים עשו ממנו צחוק: 

"הי, הסבא שלך עגלים מפטם  

לעבודה זרה – כבר עדיף להתייתם..."

מעניין לעניין התגלגל וקרה 

שהילד גדל ככבשה השחורה.   

(ולפי פירושים, ילד זה מיוחס  

לגיבור פרשתנו – הלא הוא פינחס, 

שאביו, אֶלעָזָר, התחתן כפי יִצרוֹ, 

עם אחות של ציפורה, והסבא הוא יתרו.)

             ---

הפרק השני, במשרד מהודר –  

ארמונו של בלק, באתר ממודָר.  

ובלק שם זועם, את העונש חוכך, 

ובלעם מנסה זעמו לשכֵּך:  

"אמנם זה נכון ששלוש פעמים 

לא הצלחתי לקלל... זה קורה לפעמים, 

אבל יש לי הפעם עצה מיוחדת –  

בחיֵי זה-הפסל תמיד היא עובדת...

תעשה להם תרגיל סטַייל עגל הזהב: 

תפתה ישראל בעזרת בנות מואב... 

בנות מואב הן אקזוטיות, ועיניהן שקדים, 

וזכָרֵי ישראל ביצרם לא עומדים...

והסוד הגלום הוא שאצלם האל 

קנאי כבן-זוג לכנסת ישראל, 

וכשאלה יזנו לאחרים (שלא נדע) 

...הוא כבר יעשה לך את העבודה...

             ---

בפרק הבא, בנות מואב בביקיני 

פורצות למחנה עם פסלים ומרטיני. 

והעם שם נסחף, וזורם בקלילות 

למשחקי זימה ומסיבות הוללות.

המאהל נמלא בשמחת פורעים שחורה 

וקול ענות במחנה של עבודה זרה, 

וכל איש הישר ששם, הציץ וגם נפגע: 

"להימנע כי זה אסור, או... אל החגיגה!"   

(ובשל התכנים שהבאנו למעלה 

הוגבלה הסִדרה לבני 13 ומעלה...)

באוהל של משה - שָקֵט וגם מתוח.  

העם שוב בלי שליטה, ומסתולל כרוח. 

הראש שלו כבד, קשה להתמקד... 

העסק לא עובד! הראש לא מתפקד...

ב-Flash Back הוא נזכר בעגל הזהב, 

שם הוא תקתק ת'פתרון נחוש, חד ונלהב... 

אולי כי אז הוא לא נכח, בבת אחת נזעף, 

כעת הכול פה מתפתח לו תחת האף...

צלצול של טלפון מחזיר אותו להוויה 

הבוס שם על הקו כועס: תפתור ת'בעיה! 

משה מוריד פקודה לשטח, צו והנחיה: 

שיפוט מהיר עבור פורעים – דינם הוא לתלייה!

             --- 

עוד פרק, ומתארגנים לבלום ת'מהומות. 

אחרי תדריך יוצאים ... להפסקה של פרסומות... 

וכשחוזרים נראה שחרף חרב מתהפכת 

בפועל כל זה לא עוזר, החגיגה נמשכת.

והנה בא להישפט ראש שבט שמעוני 

עם פרקליטי צמרת, ועם "שטח" המוני, 

והוא עותר-טוען למצהלות של אנשיו 

שסוגיית "חופש הפרט" היא במשפט עכשיו.

"דרישת משה זרה, את זכויותיי היא מפֵרָה 

(הרי משה עצמו נישא כבר לאישה זרה). 

ועוד חשוב מאוד לשמור על חופש הפולחן 

(נראה שיושר השלטון מונח על השולחן.)"

מולו ניצבו בעם שהתמסד כבר ואורגן 

מוסדות (אשר הקפיאו שם את כל הבלגן...),  

ומערכת משפטית מדורגת ומסובכת, 

בה צדק נע לאט, ולעִתים עומד מלכת...

"כעת אם תסלחו לי, קבעתי לי פגישה 

עם נסיכת מִדיָין" (ואף הוסיף בלחישה,  

"לפגישתנו יִידָרשו שעתיים לפחות 

אל תתפלאו אם מהאוהל יעלו גניחות...").

כל הקהל שבאולם אז נאלם, נבוך - 

אין שום ספק שאנו כאן עמוק בתוך ה"בְּרוֹך", 

אך איך ניתן להתייחס לאַקט הפגנתי 

כשהאיש נמצא כבר בֶּהָלִיך המשפטי?! 

...ומדובר בבת-זוג שהיא אישיות רשמית – 

חלילה פה תהיה גם-כן תקרית בינלאומית!

לפתע מאי שם, בלי החשבון הפילוסופי, 

הגיח לו פינחס – אותו אחד שאין לו אופי. 

פרץ אל תוך האוהל, במבט די ממורמר, 

הרג שם את שניהם! ותוך דקה הכול נגמר...

             ---

ובפרק הבא, שוב שוררת מבוכה: 

מה דינו של פינחס? מה יהא למשפחה? 

הן זה לא ייתכן שלאור צהריים 

כל אחד כאן ייקח את החוק לידיים!

שוב צלצול טלפון, אלוקים על הקו 

(הפסקת פרסומות... הפתרון מעוכב). 

"פינחס הוא קצת שובב... אבל פעל נכון...  

כדאי להעניק לו אות שלום וביטחון!"

וכך הפך פינחס עורו, בצבע ובצורה,  

צמח להיות ברבור לבן מתוך כבשה שחורה  

(ובהמשך יוכיח עוד פינחס שהוא מתאים 

כשישכין, בשעת משבר, שלום בין השבטים).

             ---

אפשר מהסיפור זה ללמוד את הידיעה 

שאין לך אדם שאין לו שעה.   

אפשר לטעון להפך: רק חינוך לשלום 

יפנה מֶרֶץ-רע למימוש החלום...

(אך אני כאן רוצה להגיד בלחישה 

אמירה שיָפָה לה שתיקה ובושה: 

כאן מול פשע גובר וטרור משתולל 

מערכת כבדה, מתקשה לחולל 

פתרון, שיביא לַפְשִיעה נסיגה! 

מתחשק שיבוא כבר קנאי משוגע 

יעקוף סמכויות, יוציא יד מצלחת, 

וייתן לפושעים מכה אחת ניצחת!)  

המקאמה מבוססת על המסופר בסוף פרשת בלק ותחילת פינחס, ועל הנאמר בילקוט שמעוני על פרשת השבוע. לעיון:

בלק

כ"ה) א/ וַיֵּשֶב יִשְרָאֵל בַּשִטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. ב/ וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן. ג/ וַיִּצָּמֶד יִשְרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְרָאֵל. ד/ וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶה קַח אֶת כָּל רָאשֵי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָמֶשׁ וְיָשֹב חֲרוֹן אַף ה' מִיִּשְרָאֵל. ה/ וַיֹּאמֶר מֹשֶה אֶל שֹפְטֵי יִשְרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. ו/ וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ז/ וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. ח/ וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְרָאֵל וְאֶת הָאִשָה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְרָאֵל. ט/ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְרִים אָלֶף.

פינחס

י/ וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶה לֵּאמֹר. יא/ פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּקִנְאָתִי. יב/ לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָלוֹם. יג/ וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְרָאֵל. יד/ וְשֵם אִישׁ יִשְרָאֵל

הַמֻּכֶּה אֲשֶר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִיא בֵית אָב לַשִמְעֹנִי. טו/ וְשֵם הָאִשָה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא.

ילקוט שמעוני

(פרשת פינחס, רמז תשעא) "...אמר רבי שמואל בר נחמן: ארבעה הן שבאו ממשפחה בזויה, ואלו הן: פינחס ואוריה יחזקאל וירמיה. פינחס אתה מוצא בשעה שבא פינחס ליחס את ישראל, אמרו לו: אתה בא ליחסנו? אלעזר אביך לא היה נשוי לבתו של פוטיאל, שנאמר: ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה, ואתה בא ליחסנו? ולמה נקרא שמו פוטיאל? שהיה מפטם עגלים לעבודה זרה, וכיוון שראה הקב"ה שהיו מזלזלין בו, התחיל מיחסו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. כהן בן כהן קנאי בן קנאי". 

• "והארץ הייתה תוהו ובוהו", מאת עופר וולפגור, הוצאת אוריון, 172 עמודים.